הורדת מחירים תפגע ב-70% מהאוכלוסייה

>> בישראל, כ-70% ממשקי הבית היהודיים הם בעלי דירה. בעבור קהל עצום זה, שגודלו כמיליון משקי בית, שווי הדירה בניכוי חוב המשכנתא הוא רכושו העיקרי.

אם ערך דירה ממוצעת הוא למשל 100 אלף דולר, אזי אומדן סך שווי נכסי הדיור במדינה הוא כ-100 מיליארד דולר, שהבעלות עליו מתחלקת בין הדיירים לבנקים. לא נראה לי שאותם מיליון משקי בית ששים לראות את ערך רכושם העיקרי עובר זעזוע כלפי מטה ויורד לעבר שווי החוב השיורי. ה-30% הנותרים הם מיעוט קולני התובע את עלבונו מהשלטון המרכזי ואף מהשלטון המקומי. מטרתו להביא להוזלה ניכרת של הדירות בשוק. למרות מס השפתיים של הפוליטיקאים, במי אתם חושבים שהם יתמכו ברגע האמת, ועוד לא הזכרנו את נערי האוצר.



גם הבנקאים בוודאי שותפים לאותה דאגה. ירידה מסיבית של ערך המשכנתאות מסכנת את כל נותני המשכנתאות ומעמידה אותם מול האפשרות שייהפכו לבעלים של רבבות דירות ששוויין צולל בשוק מתמוטט. אנחנו כבר יודעים למה משבר משכנתאות יכול להוביל. רק עכשיו חזרנו משם.



איך בכל זאת ניתן לעזור לבני דור ההמשך? אפשר לעזור להם ולעזור למדינה גם יחד. הדרך לעשות זאת היא באמצעות התערבות ציבורית שתמתח את אזור השגשוג של ישראל - רצועת החוף ממפרץ חיפה דרך תל אביב ועד אשדוד - ותרחיב אותו אל אזורים שבהם הקרקע קיימת בשפע ומקומות העבודה במחסור. כך ייפתח שוק דיור בר השגה מבלי לזעזע יותר מדי את שוק הנדל"ן באזור המרכז.



כיצד למתוח את רצועת השגשוג? כולם בעצם יודעים זאת. התשובה היא לחולל תחבורה יעילה וחינוך איכותי מחוץ לגבולות חדרה-גדרה. כל כלכלן מתחיל יודע שתחבורה וחינוך הם שני אמצעי ההתערבות הקלאסיים של מדינה חכמה. עד מתי יעסקו העסקנים שלנו בכל דבר אחר מלבד באותם שני גורמי שגשוג אלה?



את רצועת השגשוג אפשר להרחיב לאזור הדרום, וזאת משלושה טעמים: צה"ל שיורד לנגב הוא החלוץ שהולך לפני המחנה ויכול לשמש מתניע פעולת שרשרת באמצעות השקעותיו הגדולות, מעבר כוח אדם והצורך בספקים מקומיים; פרויקטים תחבורתיים אסטרטגיים (דרום כביש 6 ומסילת אשקלון-באר שבע) נמצאים בתהליך סלילה ואפשר לראות את מועד סיומם; ליבת המדינה סובלת מגודש מצטבר וניכרים סימנים של עלויות שוליות גדלות בנדל"ן, תחבורה ואיכות סביבתית. אלה תמיד מתרחשים כאשר משאב קריטי הולך ומתכלה - במקרה זה, הקרקע.



הכותב הוא פרופ' לתכנון ערים וכלכלת מקרקעין בטכניון