תשכחו כל מה שסיפרו לכם על נשים מנהלות

מנהלות חושבות מהבטן, לא מהראש



המיתוס: גברים הם אנליטים ומחושבים, בעוד נשים נוטות לקבל החלטות בהתבסס על אינטואיציה, שלא לומר על הורמונים. זה נשמע מצוין כשאומרים שנשים מחוברות יותר לרגשות שלהן, אבל הרבה פעמים פשוט מתכוונים ל"עזוב, היא בטח במחזור". מחקר של אוניברסיטת פנסילווניה מצא שגברים שבוכים בעבודה נחשבים לרגישים, בעוד נשים נתפשות כחלשות - או כדבריה של שרלוט מסדרת הטלוויזיה "סקס והעיר הגדולה": ברגע שבכית פעם אחת בעבודה, את תמיד תישארי 'זאת שבכתה בעבודה'.

דבר המומחה: לפי מחקר בריטי, דווקא גברים הם אלה שנותנים להורמונים להשפיע עליהם: בדיקת הרכב הרוק של סוחרי יום בבורסה הוכיחה שרמות גבוהות של טסטוסטרון בבוקר הובילו ללקיחת יותר סיכונים במשך היום - מה שהגדיל את הסיכוי להתנהגות לא רציונלית. מחקר אחר מצא שגברים נוטים להתנהגות רבת סיכון הרבה יותר כשהם מוקפים בגברים אחרים מסטטוס דומה, בעוד נשים לא הושפעו כלל. וכפי שלימדו אותנו זוכי פרס הנובל לכלכלה פרופ' דניאל כהנמן ופרופ' עמוס טברסקי - כולנו יצורים לא רציונליים, אפילו מנכ"לים עם mba מהרווארד.



נשים לא רוצות להתקדם למשרות ניהול



המיתוס: "נשים שרוצות ומוכנות - מגיעות. הבעיה היא שמעט מאוד נשים רוצות", אמרה בראיון מנכ"לית רשת חנויות סטימצקי, איריס בראל. זהו הגביע הקדוש של תומכי הסטטוס קוו, לאמור: אנחנו בסדר, העצלניות האלה פשוט לא רוצות לצאת מהבית.



דבר המומחה: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), נשים אמנם עובדות פחות שעות מגברים, אבל יותר מבעבר; הן מתמנות פחות לתפקידי ניהול לעומתם, אם כי יותר מהאמהות שלהן; והן פחות פעילות בתחום היזמות העסקית מגברים, אבל גם כאן חל שיפור לאט לאט. באופן כללי, נשים עובדות כיום יותר מאי פעם - בעיקר אם מחשיבים גם שעות כביסה, בישול וצפייה באלפי פרקים של סדרת הטלוויזיה לילדים "דורה".



מנהלות לא מקדמות נשים



המיתוס: נשים חשות מאוימות מנוכחות נשית דומיננטית לצדן, ורוצות להבטיח את מקומן בארגון. פיתוח של הטענה: המנהלת מקיפה את עצמה בגברים כדי להרגיש תמיד האשה הכי שווה.



דבר המומחה: מחקר מאוניברסיטת הרווארד הראה כי במשרדים של עורכי דין שבהם שיעור הנשים בהנהלה היה פחות מ-10%, הנשים הזוטרות לא תמכו בבכירות; אבל כששיעור הנשים הגיע ל-15%, המצב התהפך. משמעות הדבר, טוענת ד"ר רונית קרק, ראש מסלול מגדר בשטח באוניברסיטת בר אילן, היא שגם פרגון הוא עניין של מבנה ארגוני.



מנהלות קרועות תמיד בין הבית לעבודה



המיתוס: כשברק אובמה מפסיק דיונים ב-18:00 כדי ללכת לאכול עם המשפחה, כולם נמסים; כשמנהלת מודיעה שהיא צריכה לצאת מישיבה ב-16:00, הדבר היחיד שנמס הוא הסיכוי שלה לזכות בקידום. מנהלות תמיד נשאלות בראיונות על האיזון בין עבודה למשפחה, בעוד מנהלים מספרים בגאווה על חופשת הסקי שאליה יצאו עם הילדים. האם זה מוביל לאחוות גורל נשית? לא תמיד. נ', יועצת ארגונית, מספרת על מנהלת שהיא מכירה, שהגיבה לבקשה של עובדת לשעות עבודה נוחות יותר בשאלה, 'מי אמר לך לעשות כל כך הרבה ילדים?'"



דבר המומחה: המנהלת הקרועה היא לא מיתוס אלא מציאות: לפי הפסיכולוג חיים עמית, מעורבות האם בגידול ילדים עדיין היא עדיין 70%-80%, גם בבתים שבהם שני בני הזוג מפתחים קריירות. האם הפתרון הוא להגר לסקנדינוויה? לאו דווקא: מחקר שוודי מצא שחופשת לידה של שנה או יותר עיכבה התקדמות נשים, בניגוד למדינות שבהן חופשת הלידה קצרה יותר.



מנהלות מעדיפות שיתוף פעולה על הנחתת הוראות



המיתוס: סגנון הניהול הנשי הוא כמו ביגפוט: הרבה אנשים נשבעים שראו אותו, אבל לא נמצאו הוכחות חותכות לקיומו. האם גליה מאור אכן משתפת, מקבלת ומכילה, בעוד נוחי דנקנר נובח משפטים חדי הברה? היועצת הארגונית חנה בית הלחמי טוענת שיש הבדל בין סגנונות הניהול של גברים ונשים. מצד שני, חגית לקר, יועצת ארגונית ומנכ"לית lead פיתוח ארגוני, טוענת שהיא מכירה גם מנהלים משתפים, אף שלדעתה הם עושים זאת לעתים משיקולי פוליטיקה. בשנים האחרונות נהפך לאופנתי "לנהל כמו אשה", ויועצת מיתוג אמריקאית בשם אליזבת קוזוול בסקין אף פירסמה ספר בשם "איך לנהל את העסק שלך כמו בחורה".



דבר המומחה: מה שזה לא יהיה שנשים עושות - כנראה שזה עובד. לפי ד"ר דיוויד רוס מאוניברסיטת קולומביה, ככל שמספר הנשים בהנהלה הבכירה גבוה יותר, כך הישגי החברה טובים יותר. רוס מסביר זאת בכך שנשים מעודדות שיתוף פעולה ויצירתיות, מה שמוביל לחדשנות.



מנהלות טובות פחות בניהול משא ומתן



המיתוס: נשים מעדיפות שלא להיכנס לעימותים - אולי מכיוון שגם הן שמעו מספיק פעמים שאשה שעומדת על שלה היא תוקפנית.



דבר המומחה: מיכל יוסף, מגשרת העוסקת במשא ומתן ובבניית הסכמות, טוענת כי ניהול משא ומתן דווקא דורש יכולות המיוחסות לנשים - כמו אמפתיה, יצירת אינטימיות ואמון - ומודה שפגשה גברים רבים, גם אנשי עסקים ממולחים, שסיגלו לעצמם תכונות אלה. אבל לא הכל ורוד - מחקר בארה"ב הראה שנשים יכולות לנהל משא ומתן מרהיב, כל עוד המרוויח ממנו הוא אדם אחר. מנהלות שהתבקשו לנהל משא ומתן בנוגע לתנאי השכר של עובדים שלהן הצליחו יותר מאשר כשהתבקשו לנהל משא ומתן על תנאי השכר שלהן. הפסיכולוגית האמריקאית אנה פלס ניסחה זאת כך: כשנשים רוצות להעניק למישהו משהו, הן נחשבות לנשיות - ואילו כשהן רוצות לקחת ממישהו משהו, הן בדיוק ההפך.



מנהלות לא מתמקחות על השכר שלהן



המיתוס: ראו עניין המשא ומתן, בתוספת הפחד הנשי הידוע לדרוש כסף וקורטוב של חוסר ביטחון עצמי. התוצאה? לפי נתוני הלמ"ס, גברים השתכרו כ-35% יותר מנשים ב-2008.



דבר המומחה: בשלהי שנות ה-90, הסטודנטיות של לינדה בבקוק, מרצה לכלכלה באוניברסיטת קרנגי מלון, פנו אליה בתסכול: כל הגברים בתוכנית הלימודים לדוקטורט מלמדים קורס באוניברסיטה ואילו כל הנשים משמשות רק כעוזרות למרצים. בבקוק התלוננה בפני הבוס שלה, וקיבלה ממנו את התשובה המפתיעה הבאה - הסטודנטים פשוט באו וביקשו להעביר קורס. הסטודנטיות לא. מי שביקש - קיבל. בבקוק ערכה מחקר וגילתה שאכן, נשים דורשות לעצמן פחות - אלא אם מודיעים להן במפורש שהמחיר ניתן למיקוח. אז הן אמנם ידרשו יותר - אך עדיין בשיעורים פחותים מגברים. "נשים לא מבקשות", ספר שכתבה בבקוק עם העיתונאית שרה לשבר, מציין כי ברגע שנשים מקבלות העלאה פעם אחת, הן יבקשו העלאות גם בהמשך. אולי זו הסיבה לכך שלא נותנים להן מלכתחילה?



נשים מתקדמות באמצעות קשרים אישיים



המיתוס: אולי נכון להגיד שאנשים מכל מין נעזרו בקשרים אישיים כדי להתקדם, עוד מאז שקליאופטרה עשתה עיניים ליוליוס קיסר; ואם אפשר גם להתחתן לתוך הדירקטוריון של הבנק - מה טוב. ובכל זאת, לקר טוענת כשאשה יוצאת לצהריים עם קולגה גבר, היא תמיד נותנת ללשונות הרעות חומר לרכל עליו בפינת הקפה.



דבר המומחה: אף על פי שבעידן הפייסבוק כבר ברור שהדרך להתקדם בחיים היא לרכוש כמה שיותר חברים - גם אם לא פגשת אותם בחיים - לפי קרק, ברגע שאשה מאמצת לה גבר כחונך או כתומך מקצועי בארגון, כולם מתחילים לצקצק. הפתרון? למצוא אשה מנטורית. שמענו שהן גם נורא מחוברות לרגשות שלהן.



מנהלות טובות יותר בניהול כמה מטלות במקביל



המיתוס: התנ"ך של אוחזי התפישה הזו הוא "אין לי מושג איך היא עושה את זה" מאת אליסון פירסון, שהציג לעולם את קיית רדי - מנהלת תיקי השקעות בריטית שגם מנהלת מיליוני ליש"ט, גם נראית כמו הנסיכה דיאנה, וגם זוכרת לקנות עוגה לגן של הילדה. מה שנוטים לשכוח כל מפארי היכולות הנשיות הוא שעבור רדי, כמו עבור רוב הנשים העסוקות, מולטיטסקינג אינו כישרון מולד או בחירה בסגנון חיים אלא הרגל הישרדותי, שהיו מוותרות עליו ברצון לו רק היו יכולות.



דבר המומחה: מחקרים שניסו לאמת את האגדה סביב סוגיית המולטיטסקינג (נשים מעולות בזה, גברים פחות) הראו שהמיתוס אכן נכון - אצל עכברים: עכברות תיפקדו טוב יותר מעכברים בריבוי משימות. בבני אדם, לעומת זאת, דוווקא לא נמצאה הוכחה חותכת להבדלים בין המינים, אם כי מחקר שנעשה באוניברסיטת מיזורי המערבית העלה שבמצבי מולטיטסקינג - נשים דייקו יותר במשימות. המסקנה, בכל מקרה, היא שלא מדובר במיומנות "נשית". עכשיו רק צריך לסדר שגברים יוכלו ללדת, וכל האמהות המולטיטסקריות יוכלו לפרוש בשקט.



מנהלות לא טובות במתמטיקה



המיתוס: מאלברט איינשטיין ועד ביל גייטס, מג'ון קאש ועד וויל הנטינג - הוליווד והחיים לימדו אותנו שגברים, גם כאלה שחבריהם היחידים הם חברים דמיוניים, טובים לפחות בדבר אחד - במספרים.



דבר המומחה: מחקר ידוע בתחום מ-2005, שביקש לבחון מדוע נשים מראות ביצועים מתמטיים טובים פחות מאלה של גברים, הוכיח כי נשים שנדרשו לציין את מגדרן במבחן מתמטיקה הראו תוצאות טובות פחות באורח משמעותי מנשים שלא נדרשו לעשות זאת, מה שנקרא פחד סטריאוטיפי. הנבואה, כידוע, נוטה להגשים את עצמה.



מנהלות הן מכשפות בחליפת עסקים



המיתוס: מנהלת קשוחה ותובענית נתפשת כאשה אגרסיבית ורעה. גבר קשוח, לעומת זאת, הוא מנהל חזק ואסרטיבי. אנה וינטור, העורכת הקשוחה של מגזין האופנה "ווג", היא כלבתא מהגיהינום; לעומתה, סטיב ג'ובס, המנכ"ל הכוחני של חברת אפל הוא בעל חזון, ולא משנה מה עוברים המהנדסים שלו בדרך להמצאת הגאדג'ט הלבן הדקיק הבא.



דבר המומחה: מחקר של ד"ר אביגיל מור, ראש המקבץ ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית תל-חי, מאשר שאישה בעמדת סמכות נוטה להזכיר לנו את המורה הרעה מכיתה ו': 45% מהנשאלים טענו כי שתלטנות מאפיינת מנהלות, לעומת 25% שטענו כי היא מאפיינת מנהלים. מנהלים נתפשו כסמכותיים, לעומת מנהלות שנתפשו כאגרסיביות וכתוקפניות. בית הלחמי טוענת שגם שם התואר "אסרטיבית", המודבק תדיר למנהלות, הוא בעצם קוד מכובס ל"דרקון רושף אש".