לצעוד עם זאבים

ניו יורק טיימס



החורף מכסה את השממה כשמיכה. אשתי סוזאן ואני, עם חברינו סטיב וקארן לוקאס, יצאנו במכונית מאזור מיניאפוליס-סנט פול שבמינסוטה לשממת באונדרי ווטרס קאנו שבצפון המדינה, כדי לפלס את דרכנו בשלג העמוק המכסה את השבילים הסובבים את האגמים. הגענו לעיר אלי, נקודת היציאה אל השממה, לפנות ערב. בקיץ החניונים עמוסים במכוניות ובטנדרים הנושאים סירות קאנו, אך בסוף ינואר כמעט אין מטיילים. המקומיים עסוקים בשלהם, עטופים בבגדים מכף רגל ועד ראש כדי להתגונן מפני החורף המקפיא.

שכרנו בקתה בקצה אזור השממה. נסענו לעיירה כדי לפגוש באחד העובדים במקום, בריאן קלובן, ובחברו טום רייס. הם הובילו את הדרך לפרנברג רואד וסטו לשביל מושלג המוביל אל אגם קמפטון. העמסנו את הציוד על מזחלות שלג וחצינו את האגם הקטן בעוד השמש שוקעת, עד שהגענו לבקתת העץ. כשהגענו לבקתה פרקנו את הציוד - בגדים חמים, בעיקר, ושתי צידניות המלאות בסטייקים, בירקות, בביצים ובנקניקיות, בארגז יין אדום ובציוד נוסף. בריאן וטום הבעירו אש באח העץ וסחבו מים לשתייה בג'ריקנים מפלסטיק. הם הסבירו לנו איך להדליק את החימום ואת נורות הגז, והראו לנו את הבורות שקדחו באגם, שמהם אפשר להפיק מים.



"יש כאן זאבים?" שאלתי את רייס. "ראיתי שלושה באגם שלי", הוא אמר. "ובדרך לכאן היום, ראינו עקבות באגם". הבקתה היתה חמימה ונעימה, אך כנראה שכחתי לציין כי במקום אין חשמל או מים זורמים, עובדה שקצת הטרידה את סוזאן ואת קארן, שהביאו אתן מפזרי חום הפועלים על חשמל. בערב הדלקנו את הסאונה, ובילינו בדילוגים בין הקור הצורב שבחוץ, שם שטפנו את גופינו במים קפואים, לבין ישיבה בסאונה הלוהטת.



בבוקר למחרת נעלנו את נעלי השלג ויצאנו מזרחה. ההליכה בנעלי שלג אינה מסובכת. בהתאם לתנאים ולמהירות ההליכה, יש לכופף מעט את הברכיים ולפסוע פסיעות קטנות ומהירות. כשהשלג עמוק ורך, יש להרים מעט את הברכיים. בהשוואה למגלשי סקי, נעלי השלג קלות יותר לשימוש, ומשאירות את הידיים פנויות לעיסוקים אחרים, כגון צילום או צפייה במשקפת.



טבק ושוקולד



היופי שבטיול בנעלי שלג הוא שאפשר לעשות זאת כמעט בכל מקום - על אגמים ונחלים, ביערות, בשבילים וכן הלאה. הדבר נכון במיוחד בנוגע לבאונדרי ווטרס, המשתרעת על פני ארבעה מיליון דונם - הידועה יותר, כפי שמרמז שמה, בהתאמתה לשיט בקאנו. בקיץ, מגיעים כ-250 אלף מטיילים לשוט באפיקי הנהר המפותלים.



אותה רשת של אפיקים, כשהיא קפואה ומכוסה בשלג, מספקת אינספור מסלולים למטיילים בנעלי שלג או במגלשי סקי. במקום פועלות כ-100 תחנות יציאה שמהן אפשר להגיע לכל אגם, ערוץ או מסלול שנראה כאילו הוא מוביל למקום מעניין. בגלל החורף העז באזור - הטמפרטורות עשויות להישאר מתחת לאפס במשך ימים שלמים ברציפות - מגיע מספר המבקרים בחורף לכ-2,500 - 1% מסך המבקרים השנתי.



אבל זה היופי של טיול באזור באונדרי ווטרס בחורף - לטייל לכל מקום שרק תרצו, בבדידות כמעט מוחלטת. החלטנו לצאת לטיול מעגלי דרך אחד הנהרות הקפואים ולהגיע אל הבקתה מעברה השני. כשהגענו לגדת האגם, הבחנו בעקבות צבאים. מצאנו את הנתיב המוסתר בעצי אשוח, והמשכנו ללכת. "ששש", קראה סוזאן, והובילה אותנו לעקבות מסוג אחר - שערות צבי מפוזרות, שאריות ציד של אחד ממאות הזאבים שחיים באזור. תוך שניות מצאנו גם את עקבות הזאב, שהעידו על מה שהתרחש במקום שעות ספורות קודם לכן.



אל הבקתה הגענו בסופו של יום מפרך בנתיבים המתפתלים דרך צמחייה סבוכה, תוך שאנו מסתמכים על מפות השבילים שרכשנו לפני היציאה. כשקרני השמש האחרונות שטפו את האגם, כבר התחילו רגלינו לשדר אותות מצוקה. מלבד כמה עורבים וסנאי אדום, לא ראינו אף יצור חי במשך היום כולו.



בבוקר המחרת הספקתי להוסיף עץ לאח, להדליק את הנורות ולהביא מים לפני שהאחרים התעוררו. בכל זאת, הרגשתי קצת אחראי. "ממש נהניתי לשכב במיטה ולשמוע אותך מביא את המים, מדליק את האש ומכין קפה", אמרה לי קארן שירדה מחדר השינה. אבל אז הבהירה, "אלה רעשים קצביים שמרגיעים אותך ונותנים לך תחושה של מיקום".



ארזנו את הציוד וחזרנו לאלי, משם נסענו לדרך המכונה אקו טרייל. חנינו באגם הגמן לייק, המסלול הפופולרי ביותר באתר בחורף. אין פלא: המסלול, באורך של כ-3.5 ק"מ, מציג את אחת הדוגמאות המעניינות ביותר של ציורי קיר. אלה נעשו על ידי אינדיאנים משבט האוג'יבווה, שחיו שם לפני זמן רב.



הציורים היו מרשימים וברורים: איל עם קרניים עצומות; חיה קצת פחות מזוהה - שועל, כלב, נמייה?; איש עם כתפיים רחבות, זרועות ארוכות וידיים מפלצתיות; ושלוש סירות קאנו המצוירות ביד אמן. באצבעותיי חתכתי בדל סיגריה ודחסתי את הטבק בחריץ בסלע, מחווה של כבוד לאלה שמאמינים בדברים כאלה, כפי שהייתי עשוי להסיר את כובעי ולדבר בשקט בכנסייה. קארן השאירה שוקולד. טבק ושוקולד: האם יש שילוב טוב יותר לבלות אתו את הנצח?



ואז עשינו את דרכנו בחזרה אל המכונית, והותרנו מאחור עקבות של אנשים ושל מקומות בלתי נראים.



איך מגיעים? נמלי התעופה הקרובים ביותר לבאונדרי ווטרס הם במיניאפוליס-סנט פול (שעתיים וחצי נסיעה עד אלי) ובדולות (שלוש שעות). תעריפי הטיסות מניו יורק למיניאפוליס מתחילים ב-169 דולר במארס, ולדולות החל ב-414 דולר.



היכן ישנים? שכרנו את הבקתה דרך מוס טראק אדוונצ'רס (593 kawishiwi trail, ely; (800) 777-7091; moosetrackadventures.com), המציעה בקתות מבודדות החל ב-200 דולר ללילה בחורף (מינימום שלושה לילות) ? לוג קאבין היידווייס (1321 north highway 21, ely; (218) 365-6045; (logcabinhideaways.com בקתות מבודדות החל ב-105 דולר ללילה בחורף (מינימום שלושה לילות).



ציוד ומידע אפשר לשכור נעליים, לקנות מפות ולקבל עצות בפיראגיס נורתוודס קומפני (105 north central avenue, ely; (800) 223-6565; piragis.com) ? מידע לגבי טיולים אפשר להשיג בסופיריור נשיונל פורסט (kawishiwi ranger district, 1393 highway 169, ely; (218) 365-7600; tinyurl.com/yb68aho).



ביזנס & פלז'ר



חופשות מושלגות



ד"ר רונן בורדובסקי מנהל מרפאת השיניים בדיזנגוף סנטר



טיול באקסטרים



"אני ממליץ על טיול אופנועי שלג ברומניה, באזור בראשוב-סינייה. במשך חמישה ימים רכבנו על אופנועי שלג - שהם מעין מזחלות שלג מהירות - שעמם רוכבים במדרונות מושלגים ועל אגמים קפואים. הטיול הוא חווייתי ומשלב נופים מדהימים ורכיבת אקסטרים. אחרי הרכיבה לנים בבתי מלון טובים בכל עיירה - ופותחים שולחן".



עו"ד אייל פרובלר מנהל תחבורה ושילוח בינלאומי באיגוד לשכות המסחר



שטרודל תפוחים ומועדון לילה



"שבתי באחרונה משבוע חורפי קסום בעיירה אישגיל, בחבל טירול שבאוסטריה. לצד מרחבי הסקי האינסופיים, משופעת אישגיל בשבילי הליכה ובמסלולי קרוס קאנטרי (סקי מישורי). האטרקציות לאחר הסקי באישגיל הן מהמפורסמות באירופה - לרבות שלל בתי קפה המגישים שטרודל תפוחים, ברים - ומועדון הלילה המפורסם פאשה. לנו במלון rossle, שסיפק אווירה כפרית מושלמת".



גיא גבע



סמנכ"ל פיתוח אלפיין סטייל



מסקי ועד מזחלות כלבים



"במשך שבועיים וחצי שהיתי בשוודיה כחלק מטיול חורף: אני ממליץ על ביקור ביישוב arvidsjaur, שנמצא בצפון שוודיה. אפשר להגיע אליו בנסיעה של חצי יום במכונית אחרי נחיתה בישוב הצפוני lulea. הטמפרטורות הן מתחת לאפס ויש כמה בתי מלון עם מחירים סבירים ושירות נהדר וגם מגוון של מסעדות מעולות ולא יקרות במיוחד ואפילו פאב אירי מקומי. אתרי הסקי אינם עמוסים מדי, חובבי השופינג יהיו מרוצים, וגם מזחלות הכלבים מומלצות. ההנאה שווה כל שקל".



ישראל מילר מעצב ובעלים, גלריית רהיטי מילר



סטייקים בנפאל



"אני ממליץ על טרק בן שלושה שבועות בנפאל סביב הר אנפורנה (annapurna). החל בשבוע השני מגיעים לפסגות הרים מושלגות והטרק מתקיים בשלג. הטיפוס לפסגות בחלק המושלג (מעל 4,000 מטר) לא פשוט, ונדרש ליווי של מדריך. בתום הטיול אני ממליץ להגיע למסעדת everest steakhouse בעיירה פוקהרה. זהו המקום היחיד באזור שבו אפשר לאכול סטייקים משובחים, מפני שהפרות קדושות בנפאל".