בנק ישראל נכשל בזכות השתיקה

>> עו"ד טידה שמיר מבנק ישראל התייצבה השבוע בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה וטענה טיעון פשוט וקצר: "דירקטורים בבנק לאומי נבחרים באסיפה הכללית השנתית בקיץ, ובה בלבד, ולא באסיפות מיוחדות שמכנסים לפי דרישה של בעל מניות כזה או אחר".

השופטת הילה גרסטל אימצה את דעתה, וכך, בהופעה קצרה ופשוטה הצליחה שמיר לפרק פלונטר שהלך והסתבך והצליחה להתגבר על סתירות בין חוקים ואינטרסים. השופטת גרסטל אימצה את חוות דעתו של בנק ישראל במלואה. אבל השאלה שעולה בעקבות כך לבנק ישראל היא: עכשיו נזכרים?



ב-11 בינואר כינס איש העסקים שלמה אליהו (בעל המניות הפרטי הגדול בבנק, המחזיק ב-9.9%) מסיבת עיתונאים שבה הודיע: "אני מעוניין שדירקטוריון הבנק יכנס אסיפה כללית מיוחדת שבה יעמיד את ד"ר דוד קליין לבחירה לדירקטוריון". מכיוון שעד אותה עת הדירקטורים בבנק לאומי נבחרו רק באסיפה המיוחדת, פנה דירקטוריון לאומי לבנק ישראל וביקש ממנו את חוות דעתו. במלים אחרות, לאומי שאל את בנק ישראל אם ניתן למנות דירקטורים באסיפה שמכנסים לפי דרישה של בעל מניות, או שצריך לחכות לאסיפה השנתית בקיץ.



בנק ישראל שתק ולא העביר את עמדתו ללאומי. הבנק כינס אסיפה לפי חוק החברות, ואז התחיל מחול השדים סביב המועמדות לדירקטוריון, שבו כולם היו שותפים: שר האוצר, ראש הממשלה, ועדת המניות, תקנון הבנק, המנכ"לית גליה מאור, היועצת המשפטית של הבנק דליה טל והמועמדים האחרים לדירקרטוריון - איזי תפוחי, אורי יוגב ומשה טרי. תקנון הבנק העלה מהאוב וסעיפים ופילפולים משפטיים נזרקו לחלל האוויר. לבסוף נכנס לעניין יו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן, שהוביל לביטול האסיפה שזומנה לבקשת אליהו.



בשבוע האחרון התנצחו ביניהם אליהו ורשות ניירות ערך במשך יומיים בבית המשפט על זכותו של אליהו לכנס אסיפה. ואולם אז הגיעה שמיר, ולמעשה ענתה בפשטות על מה ששאל אותה בנק לאומי ב-12 בינואר: לא. אי אפשר לבחור דירקטורים לבנק באסיפה כללית מיוחדת שמזמן בעל מניות. מה היה קורה אם בנק ישראל היה נותן את התשובה הזאת כאשר שאל אותו בנק לאומי לדעתו לפני כחודשיים?



המסר שעולה מהחלטתה של גרסטל הוא ברור: לצורך חוק החברות יש חברה שהיא בנק ויש חברות אחרות, ויכול להיות שהכללים יחולו עליהם אחרת, וזאת בשל האחריות הציבורית שיש במתן פסק דין בחברה שהיא בנק - שחוסכים מפקידים בו את כספם.



למעשה, השופטת גרסטל התקשתה להגיע להחלטה משפטית חד-משמעית, וגייסה לעזרתה את האחריות הציבורית, שגברה על האינטרס של בעל המניות אליהו. "קיים עניין ציבורי המשותף לכולם, שלא תהיה התעסקות בלתי פוסקת בנושא הדירקטוריון והמינויים אליו משך כל השנה ובכל עת, אלא רק פעם בשנה כדי לא לפגוע בפעילותו ובהתנהלותו השוטפת והתקינה של הבנק", ציינה גרסטל בפסק דינה.



האחריות הציבורית לשמור על יציבות הבנק היא בסיס תפקידם של בנק ישראל ושל המפקח על הבנקים רוני חזקיהו. אם היה ביכולותו למנוע את מחול השדים סביב הבנק בחודשיים האחרונים - האם לא היה ראוי שיעשה כן? לא תמיד חייב הרגולטור לדבר בלחש, בקריצה, ברמיזה ולקוות שיבינו אותו. לפעמים כששואלים אותו לדעתו, הוא יכול למנוע מראש את הפלונטר, במקום להיגרר לבית המשפט ורק אז להתיר אותו.