הבריון של המשק מקבל עוד נשק

>> תושבי קרית שמונה ייהפכו בחודשים הקרובים לשפני ניסיון: קווי החשמל בבתיהם יספקו להם שירותי תקשורת בפס רחב, שמסופקים כיום רק על ידי החברות בזק ו-hot.



בפיילוט הזה ישתתפו 150 בתי אב, ולכאורה זה עניין פעוט וחסר חשיבות כלכלית, אך למעשה מסתתרים כאן אינטרסים כלכליים שבהם מעורבים כמה מהגופים החזקים במשק: חברת החשמל, בזק ו-hot. ואם הגופים החזקים במשק מעורבים בכך, ברור כי הסוגיה מגיעה גם לדרגים הפוליטיים הכי גבוהים - ובכללם ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנכ"ל משרדו אייל גבאי. קבלת ההחלטות בתחום יכולה לפתוח את שוק התקשורת לתחרות, אך עלולה באותה המידה להעצים עוד יותר את כוחה של חברת החשמל, ולכן ההחלטות האלה יכולות להיות בכייה לדורות.

הרעיון הכלכלי מאחורי היוזמה הוא כזה: תשתיות התקשורת הקווית בישראל מוחזקות כיום על ידי הדואופול הכולל את בזק ו-hot. אחד התחומים הצומחים בשוק התקשורת ובעל ההשפעה הכלכלית-חברתית הגבוהה ביותר הוא האינטרנט בפס רחב, והתחזיות הן שבשנים הקרובות השימוש בו יגבר ויילך. המהירות שבה נוריד בעתיד סרטים, שירים וקבצים כבדים מתשתית התקשורת שלנו למחשב ולטלוויזיה תגבר ותלך, והשימוש שלנו בתקשורת שהתבסס בעבר בעיקר על שיחות (voice), יילך יותר ויותר לכיוונים של נתונים ווידיאו.



כיום אמנם קיימת תחרות על לבו של הצרכן בין בזק ל-hot והמחיר אינו גבוה בקנה מידה בינלאומי, אך כאשר יש שוק שפעילות בו רק שתי חברות, יש סכנה גדולה שהתחרות תתמעט ותלך ותפגע בצרכן.



אז מה עושים? פותחים את השוק לשחקנים נוספים. אלא שכאן יש בעיה. כדי לפרוס תשתיות תקשורת לכל בתי האב בישראל נדרשות השקעות עתק ואורך נשימה כמעט אינסופי של היזמים. וכאלה אין בנמצא. לכן, עלה הרעיון לאפשר לחברה שכבר מגיעה אלינו הביתה להשתמש בתשתיות שלה כדי להעביר סיבים אופטיים שיאפשרו תעבורת תקשורת מהירה. איזה חברה כבר נמצאת אצלנו? נכון, חברת החשמל.



איכשהו יצא שמנכ"ל חברת החשמל, עמוס לסקר, הגיע מתחום תשתיות התקשורת. הוא ניהל בעבר את חברת מד 1, שהפעילה קו תקשורת תת-ימי שהגיע לחופי ישראל, והוא יודע דבר או שניים על תקשורת ותשתיות, ובעיקר על הפוטנציאל העסקי של תחומים אלה. לסקר יודע דבר נוסף שאותו הוא למד במהלך הקדנציה שלו כמנכ"ל חברת החשמל: לחברה יש יכולות ועוצמות גדולות מעצם היותה מונופול החשמל בישראל, ואת היכולות האלו ניתן לנצל ולהפיק מהם הרבה יותר.



לסקר יודע עוד דבר. חברת החשמל מנוהלת בפועל על ידי ועד העובדים שלה, ששולט כמעט בכל תהליכי קבלת ההחלטות העסקיים והתפעוליים בחברה, ואם הוא יכול ליישם בה את תפישתו, הוא היה שולח הביתה כמה אלפי עובדים יקרים ומיותרים. לכן לסקר, שיזם את הרעיון להיכנס לתחום תשתיות התקשורת, מנסה להכין לחברת החשמל ועובדיה את אתגרי העתיד, מתוך רצון לספק לעובדים שיתייתרו מחר, את סידור העבודה של מחרתיים. עד כאן הכל נשמע בסדר.



חסידי התחרות, וכאלה אנחנו, יכולים רק לברך על הכנסת שחקן נוסף לשוק תשתיות התקשורת, ללא סיכון השקעה גדול מדי. אז היכן הבעיה? ובכן, התהייה הראשונה והמיידית נוגעת לפרדוקס הגלום בכך שחברת החשמל היא המושיעה שיכולה להגביר את התחרות בשוק התקשורת. סליחה? האם סיימתם כבר להגביר את התחרות בשוק החשמל שאתם ככה רצים להציל את הציבור הישראלי מאימתם של בזק ו-hot?



התהייה השנייה נוגעת לחששות מפני הגברת העוצמה הגדולה ממילא של חברת החשמל. לחברה יש כיום רנטה מונופוליסטית שיכולה לשמש אותה לסבסודים צולבים בכניסתה לשוק התקשורת. אמנם במשרד ראש הממשלה מבהירים כי אם חברת החשמל תיכנס לשוק התקשורת, זה יהיה באמצעות חברה בת שתהיה מופרדת מהחברה האם, אבל זהו פתרון דחוק. לחברת החשמל יש יתרונות עצומים מעצם היותה מונופול בשוק החשמל, וכדי שהתחרות בשוק תשתיות התקשורת תהיה הוגנת, חייבים לתת מענה לעוצמה המונופוליסטית של חברת החשמל.



התהייה השלישית לא לקוחה מהתחום הכלכלי, אלא מהחיים עצמם. יותר נכון, ממשנתו של ראש הממשלה נתניהו שטבע את המשוואה "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו". ובכן, בעשור האחרון עלו ונפלו בזו אחר זו כמה רפורמות שנועדו להגביר את התחרות בתחום החשמל בישראל. כל פעם הן נפלו מסיבה אחרת. פעם החברה התנגדה, פעם הוועד עשה שריר, ופעם סתם היו אלו פוליטיקאים לא נחושים מספיק.



השורה התחתונה היא ששוק החשמל בישראל סובל מחוסר תחרותיות קיצוני. אין זה אומר שנדרשת הקמת חברת חשמל שנייה שתתחרה בזו הנוכחית (זה פתרון לא כלכלי), אבל יש בחברת החשמל הרבה מאוד מוקדים של חוסר יעילות, וניתן לפתח תחרות בחלק מתחומי הפעילות שלה. לפני ארבע שנים המליצה חברת kpmg על רפורמה שהתבססה על החדרת תחרות לתחומי הייצור ואספקת החשמל, כשתחום ההולכה של החשמל נשאר כמונופול. זה לא קרה. הפתרון הזה היה אמור להכניס כמה מתחרים ושחקנים חדשים לתחום החשמל, אבל הוא טורפד.



והנה, עוד ענף שהקיא ודחה את כל היוזמות להכניס אצלו תחרות במגרשו הביתי, מנסה כעת להצטייר כמושיעם של הצרכנים במגרש התקשורת. על כך נאמר: קשוט עצמך תחילה. אבל את חברת החשמל עוד אפשר להבין. הדאגה לחברה ולאנשיה תמיד קדמה לכל אינטרס ציבורי אחר.



לעומת זאת, קשה להבין את משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה שלא מנצלים את ההזדמנות כדי ליצור עסקת חבילה שתתבסס על הכנסת חברת החשמל לשוק תשתיות התקשורת, בתנאי ששוק החשמל ייפתח לתחרות במקטעי הייצור והאספקה. יש כאן הזדמנות פז שבה תשיג הממשלה שתי ציפורים במכה אחת, והפוליטיקאים חייבים להבין זאת.



אם הממשלה לא תנצל את ההזדמנות כדי להגביר את התחרות בשני הענפים, נקבל שוק תקשורת שאולי יהיה קצת יותר תחרותי, אבל מנגד נהפוך את חברת החשמל, עוצמתה ובעיותיה למפלצת גדולה יותר שהסיכויים להתמודד עמה ועם השליטה שלה בשאלטר של ישראל יהיו בלתי אפשריים בעתיד. אם נתניהו לא יישם כאן את משנת ה"יתנו - יקבלו" שלו, ניאלץ להגיד לו שהוא והממשלה שלו פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם.



נ.ב.



הטיעון המרכזי בהכנסת חברת החשמל לשוק התקשורת הוא ההיגיון הכלכלי והתשתיתי מנקודת מבטו של שוק התקשורת. אם מסתכלים על הסוגיה רק מצד אחד שלה, הרי שיש היגיון בכניסת חברת החשמל לעוד כמה תחומים: הם ממילא שולחים לנו חשבון חשמל, אז מדוע שלא ירכזו את כל גביית התשלומים שלנו לעירייה, למשרד התחבורה למע"מ? ואם הם יספקו לנו תשתיות תקשורת, מדוע שלא ייכנסו גם לייצור תוכן שיעבור בצינורות של החברה? ואם ממילא היא שולחת אלינו הביתה קוראי מונים, מדוע שלא תביא לנו שוקו ולחמנייה לבוקר? אין ספק שחברת החשמל היא פלטפורמה לאספקת שירותים רבים ומגוונים, אבל לפני שהופכים אותה לקבלן ממשלתי לפתיחת שווקים לתחרות, יש לוודא ששוק החשמל נפתח לתחרות.