האם זה רק קצה הקרחון?

בקרב מעגל האנשים בקהילה העסקית הבכירה, שיודעים כיצד העסקות הגדולות מתבצעות, אף אחד לא באמת הופתע מהפרטים שנחשפו השבוע בפרשת המעצר והחקירה של יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר. קיומם של החשדות נגד דנקנר כבר ידוע מזה זמן. הם עלו לכותרות כשבנק ישראל החליט להביא להדחתו של דנקנר, ובזמן המאבק שהתנהל בין משפחת דנקנר ובעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי האריסון, לבין נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר.

גם אקדח מעשן חדש לא נחשף. הפרשה המרכזית שבגינה נחקר עתה דנקנר, הקשורה לעסקות בין בנק הפועלים לבין חברת RPקפיטל, שלה היו קשרים עם חברות שבה שלטו דנקנר ובני משפחתו, ידועה. היא נחשפה ופורסמה על ידי כתב TheMarker, יורם גביזון, במאי אשתקד, והיא הצטרפה לסדרה של מקרים ידועים אחרים מהם עלה חשש לניגוד אינטרסים בין דני דנקנר, יו"ר של אחד משני הבנקים הגדולים במדינה, לבין דני דנקנר, איש העסקים הפרטי השייך למשפחת הון ידועה.

הזהות של הנחשד לא הפילה הרבה אנשים מהכיסא. אם היו מעבירים בקרב האלפיון העליון שאלון שבו השאלה המרכזית היתה "אם היית צריך להמר איזה יו"ר של בנק בישראל עשוי למצוא את עצמו בחקירה משטרתית, את מי מהאנשים הבאים היית בוחר?", גדולים היו סיכוייו של דנקנר להיות הראשון ברשימה. הסיבה: דנקנר החזיק למעשה בשני כובעים שיש ביניהם סתירה פנימית קשה. מצד אחד, יו"ר הבנק הגדול במדינה החולש על תיק האשראי הכי גדול במשק, ומצד שני, שותף עם בני משפחתו בחברה כושלת ומדממת שמייצרת לו כאבי ראש ולחצים מצד משפחתו. שילוב כזה מזמין התמודדות כמעט יומיומית עם דילמות ופיתויים.

אבל החקירה של דנקנר בכל זאת מפתיעה. היא מפתיעה מכיוון שאנשים מניחים שכשאדם מעוניין לנצל את מעמדו כדי להטיב עם מקורביו - לא דבר כה יוצא דופן במחוזותינו - הרי שהוא דואג לרפד את מעשיו כך שלא ייחשפו. אדם כזה דואג לקבל את כל האישורים, לערב את כל מי שצריך לקחת חלק בהחלטות, להפוך את הכל לכשר. הוא מוודא שההחלטות והמעשים שהוא מעוניין להוציא לפועל לא ייעשו על ידו אלא על ידי אחרים. הוא דואג להרחיק את עצמו מהמעשה ולבנות היטב את הקייס שלו למקרה שמישהו ירצה לשאול שאלות.

דנקנר, על פי החשד, לא עשה את כל אלה. החדשות הן כי בדרכים כאלה ואחרות ניסה ואולי הצליח להשפיע על קבלת החלטות במקרים שבהם היה לו עניין אישי, לרבות עסקות עם חברות ומתן אשראי ללקוחות ספציפיים. ההפתעה האמיתית, אם החשדות יתבררו כמדויקים, היא שדנקנר לא דאג לכסות היטב את מעשיו, עקף אנשים ודילג על אישורים. הוא לא דאג לסגור את הפינות ולוודא שהאנשים מסביבו יהיו כולם מרוצים.

הפתעה נוספת היא האדישות והפסיביות, אולי אפילו שיתוף הפעולה באי-עשייה, של שאר חברי הדירקטוריון של הבנק. אותה קבוצה גדולה של אנשים אמורה להיות קודם כל כלב השמירה ומבקרת הפנים של בנק הפועלים, גוף שמחזיק פיקדונות של הציבור בהיקף של כרבע טריליון שקל. האירועים של השנה, ועוד יותר מכך החקירה של המשטרה, הראו שהדירקטוריון לא שאל, לא בדק ולא חקר. אם החשדות נגד דנקנר יאומתו - יוכח כי דירקטוריון בנק הפועלים לא היה עבור היו"ר יותר מחותמת גומי ותפאורה.

ההפתעה השלישית היא תגובת התקשורת. בסוף השבוע צבעו העיתונים את עמודי השער שלהם בכותרות דרמטיות על מעצר, עסקות, חקירות וחשדות שסוף-סוף נחשפים, אך אף אחד מהם לא ציין שהם עצמם הגנו אשתקד על דנקנר - ותקפו בעוצמה חסרת תקדים את נגיד בנק ישראל ואת המפקח על הבנקים על דרישתם להדיחו. "לא ברור מדוע כהונתו של דנקנר מהווה איום", הם כתבו; "אין אקדח מעשן"; "עדיין אין זו סיבה לשלוח אותו הביתה"; "דנקנר לא הוביל את הבנק לסיכונים". כולם מיהרו לדווח בפירוט רב על עסקת rp קפיטל שבגינה דנקנר נחשד ולהציגה כפרשה מרעישה, אך רובם לא טיפל בה כאשר פורסמה בהרחבה בשער של TheMarker. מה השתנה? הנה ניחוש אחד: אז דנקנר היה יו"ר של אחד הגופים החזקים במדינה, גוף שמחליט מי יחיה (יקבל אשראי) ומי ימות (לא יקבל אשראי), ואילו כיום אין לו כוח והוא בחקירה משטרתית מביכה.

ייתכן כי פרשת rp קפיטל היא רק קצה של קרחון, וישנם עוד מקרים ואירועים שבהם התערב דנקנר בניהול הבנק לטובת מקורבים. אחרי שנה של מאבקים ואחרי שמקורבי דנקנר הפעילו את כל הכלים הכבדים ואת כל השפעתם על התקשורת - חובה על היחידה המרכזית לחקירות הונאה ועל פרקליט המדינה, משה לדור, לחשוף את כל מה שדנקנר עשה עם כספי הפיקדונות של לקוחות של בנק הפועלים.