>> "המהפכה הנשית הושלמה", הכריז בחגיגיות בינואר המגזין "אקונומיסט", וגם ציין את העובדות: נשים מהוות כיום את מרבית כוח העבודה האמריקאי, את רוב בוגרות האוניברסיטאות במדינות oecd ואת רוב בעלי המקצוע ברוב המדינות העשירות - כולל ארה"ב.
אבל לא כולם סבורים שהגיעו ימות המשיח. ג'וליאנה אויגון, נציבת שוויון ההזדמנויות של הבנק העולמי, מצננת את ההתלהבות וקובעת: המהפכה הנשית רחוקה מלהיות מושלמת. "תקרת הזכוכית עדיין שם", היא אומרת. "היא לא נשברה, היא רק נסדקה". גם היא מציינת עובדות: נשים עדיין מתקשות להגיע לעמדות ניהול בכירות בסולם התאגידי - רק 2% ממנהלי החברות הגדולות בארה"ב ו-5% בבריטניה הן נשים - וברוב המדינות נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים בתפקיד זהה.
ערב יום האשה הבינלאומי שיחול ב-8 במארס, טוענת אויגון כי מקור הפער בין אלה שחוגגים את ניצחון המהפכה הנשית לאלה המודאגים ממצב הנשים, כמותה, הוא בתפישה. "בסקר שנערך באחרונה בארה"ב שאלו שחורים ולבנים אם לדעתם ארה"ב משתנה. הלבנים ענו 'בהחלט', בעוד שהשחורים השיבו 'לא מספיק'. כששאלו נשים וגברים את אותה השאלה, התוצאה היתה דומה - הגברים בתפקיד הלבנים והנשים בתפקיד השחורים", אומרת אויגון. "נשים עדיין עושות את רוב עבודות הבית, עדיין מרוויחות שכר נמוך יותר ועדיין לא מטפסות לפסגה המקצועית. רובן צריכות לנהל כיום חיים משולשים: אשה, אם ואשת קריירה.
"אפילו במדינות סקנדינוויה היו צריכים לקבוע בחקיקה ש-50% מחברי הדירקטוריונים צריכים להיות נשים. דברים כאלה עדיין לא קורים באופן טבעי - אפילו במקום כמו סקנדינוויה. הסיבה היא האופן שבו מודל העבודה מאורגן כיום. זה מודל המכוון לגבר שיש לו אשה בבית שמגדלת את הילדים. כמה נשים מתאימות כיום למודל? לכן המודל הזה לא נכון, כי הוא אומר לך לבחור בין חיים לעבודה, ולנשים קשה יותר לעשות את הבחירה הזאת. המודל עצמו נצלני, ומעדיף גברים שכל זמנם פנוי לעבודה משום שניתן לנצל אותם יותר. הוא שגוי גם לגברים וגם לנשים.
"השאלה היא האם האשה הממוצעת יכולה לעשות את הבחירות הקשות שדרושות כיום כדי להיות מצליחות במקום העבודה. כיום יש לנו בלאקברי, טלפון סלולרי, מחשבים ניידים. אבל כמה נשים רוצות לחיות ככה - להיות מחוברות לעבודה כל הזמן, וכמה גברים רוצים לחיות ככה?"
אי אפשר לבחור בין ילדים לעבודה
אבל גם אויגון מגלה סימני אופטימיות ומציינת כי מודל העבודה מסתגל למציאות חדשה, שבה הטכנולוגיה מאפשרת גמישות. "בהתחלה נשים דרשו לעבוד, ואז הן דרשו שכר שווה, וכעת הן גם דורשות לחיות", היא אומרת. "צעירים, במיוחד מדור ה-x וה-y (אנשים שגדלו בשנות ה-90 ובשנות ה-2000, בהתאמה - א"ש), אומרים כיום 'אני לא רוצה לחיות כדי לעבוד. אני לא רוצה לעבוד כל החיים שלי. אני רוצה גם לנהל חיים מלאי משמעות'. נשים אמרו זאת תמיד, בדרכים שונות. אנשים כיום רוצים לגדל את הילדים שלהם, ליהנות מהם. נשים רוצות שבני זוגן יהיו לצדן בשלב זה".
השינוי, הנובע מהקידמה הטכנולוגית ומההבנה בקרב יותר ויותר חברות שבשוק תחרותי יותר ויותר אי אפשר לוותר על מחצית מהאוכלוסייה, מתרחש במהירות. בנק ברקליס הבריטי, למשל, מאפשר לעובדיו חופשה ללא תשלום של חמש שנים. הסיבה לשינוי בגישת החברות: נשים תופסות חלק גדול יותר ויותר משוק העבודה, ולכן כוחן גדל. מאז 2000 נשים איישו 6 מיליון מתוך 8 מיליון משרות חדשות שנוצרו באיחוד האירופי. המיתון האחרון כונה בעיתונות האמריקאית mancession - מאחר ששלושה מתוך כל ארבעה מפוטרים בארה"ב היו גברים.
"אחת הסיבות שמקומות עבודה מאפשרים כיום שעות גמישות היא שהם מכירים סוף-סוף בכך שנשים לא מסוגלות לעבוד 24 שעות ביממה, שבעה ימים שבוע, אך הן מוסיפות ערך עצום לחברה. אם יש לך רק גברים בחברה, מאגר הכישרונות שלך לא גדול מספיק. אם אתה מעצב את מקום העבודה כך שיהיה ידידותי יותר לנשים, יש לך מבחר גדול יותר של עובדים מוכשרים", אומרת אויגון.
"גם גברים מרוויחים מהשינוי הזה. למשל, באמצעות חופשת אבהות. גם גברים הרי רוצים לגדל את ילדיהם. מעבר לכך, אם כל עול הבית הוא על האשה, למעסיק יקר מדי להעסיק אותה. אם העול מתחלק בין גברים לנשים, עלות העבודה שלהם תהיה זהה. אולי אז האפליה תהיה נגד אנשים שיש להם ילדים לעומת אנשים שאין להם ילדים - אבל אז לפחות האפליה לא תופנה רק נגד נשים", אומרת אויגון.
לדבריה, גם ארגונים פיננסיים הבינו זאת. כך למשל, לפני שהמשבר הפיננסי הסלים בספטמבר 2008, חברות גדולות בוול סטריט הבינו שיש להן בעיה: הנשים העובדות, שבהן השקיעו החברות כל כך הרבה משאבים, פורשות מהמרוץ משום שלא הצליחו לתמרן בין גידול ילדים לעבודה. כתוצאה מכך ניסו החברות למצוא פתרונות יצירתיים. "בליהמן ברדרס, למשל, איפשרו לנשים לעזוב את העבודה לתקופה מסוימת ואז לחזור", היא מספרת.
"התוצאות בישראל מאכזבות"
אויגון מבינה דבר או שניים על להיות בעמדת מיעוט. היא בעלת אזרחות ניגרית ובריטית - ובת למהגרים ניגרים. אויגון, אורחת מועדון נשים מנהלות שינוי של להב מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ועמותת כ"ן בחסות כלל מימון, הגיעה לישראל כדי להשתתף בכנס של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה של משרד התמ"ת שנערך ביום רביעי, בנושא "העסקה רבגונית בישראל".
בין מדינות העולם, היכן היחס לנשים בולט לרעה?
"לא הייתי רוצה להיות אשה בערב הסעודית או באפגניסטן, אבל גם נשים באיטליה ובספרד כמעט מסרבות ללדת כיום, משום שזה קשה כל כך להיות אם ולהחזיק בקריירה. הנשים האיטלקיות לא רוצות לעשות ילדים, אז החוק ישתנה כדי להקל עליהן להביא ילדים לעולם. איטליה היא לא מדינת מהגרים כמו ישראל או ארה"ב".
מה לדעתך מצבה של ישראל בנוגע לשוויון הזדמנויות לנשים?
"אני חושבת שהנתונים מאכזבים. לאור העובדה שכל האוכלוסייה מתגייסת לצבא, קשה לי להבין איך נשים לא מטפסות לדרגות בכירות יותר בצבא. ואיך זה שכל כך הרבה נשים מסיימות אוניברסיטה אבל לא מיוצגות בתפקידים בכירים במגזר הפרטי?
"שמעתי שיש לכם המון חקיקה בנושאי שוויון, אבל אף אחד לא אוכף את החוקים. זה קורה בהרבה מדינות. השאלה היא מדוע המסגרת החוקית שיש לכם בישראל כל כך קשה לאכיפה", אומרת אויגון. "מה שדרוש, בישראל ובמקומות אחרים, הוא סביבת עבודה הומנית יותר, שבה יזהו שאנשים לא נולדו לעבוד, אלא עובדים כדי להתפרנס. ככל שמקום העבודה יהיה הרמוני ויתמוך בזכות של העובדים לנהל חיים מחוץ למקום העבודה, ככה תהיה יעיל יותר כעובד".
מנגד, ישראל בחרה בגולדה מאיר לראש ממשלה, עשרות שנים לפני שמדינות אחרות עשו זאת.
"כן, אבל היא נתפשה כאשה גברית מאוד - לא כאשה פמיניסטית. לדעתי, אם אשה צריכה ליהפך ללא-אשה כדי להנהיג, זאת בעיה".
האם זה מה שדרוש כיום מנשים שמעוניינות להגיע לפסגת הסולם הפוליטי? להיות יותר גבריות מהפוליטיקאים הגברים?
"אני לא יודעת אם זה מה שדרוש, אבל זה מה שמצופה מהן".
הילארי קלינטון, למשל, היא אשה שמנסה להציג חזות גברית כדי לזכות בתמיכה פוליטית?
"אני חושבת שרוב הנשים חשות שהילארי קלינטון היא אשה יוצאת דופן, אבל אשה. אנחנו יודעים שאכפת לה מנשים ושהיא פועלת למען נשים. אי אפשר לפקפק בנאמנות שלה לנושא הנשי".
אובמה הוא מתנה
בתור בת מיעוטים בעצמה, בעולם המערבי לפחות, גם אויגון מביטה בהערצה על ברק אובמה ומזהה בביקורת החריפה על תפקודו גם שורשים הקשורים לצבע עורו. "מה שאובמה עובר עכשיו, יש בו יסוד של תגובת נגד. כשאשה נמצאת בעמדה בכירה, לוקח לאנשים זמן מה להפנים שהיא מצוינת. אנשים עדיין שואלים אם אדם זה, בין אם שחור או אשה, יודע על מה הוא מדבר. חלק מזה מונע מהעניין הגזעי. זה טבעי, הדברים האלה לא נעלמים בן לילה. לאורך זמן לאנשים יהיה נוח יותר", אומרת אויגון.
רעייתו של אובמה, מישל, הוזכרה לא פעם כמועמדת פוטנציאלית לנשיאות בעצמה. האם אמריקה תהיה מוכנה לבחור אשה שחורה ועצמאית כמו מישל אובמה ב-2016?
"ייתכן. אבל אם למישהי יש סיכוי, זה למישהי כמו הילארי. לאו דווקא הילארי עצמה, אלא מישהי כמוה: אשה לבנה, עם מוניטין מוכח. יש לה סיכוי גבוה בהרבה ממישהי שצריכה להתמודד עם שני דברים שפועלים נגדה: אשה ושחורה".
על אובמה, למשל, אמרו שהוא יותר לבן משחור. שהוא נוח לעיכול עבור המצביעים הלבנים.
"הכוח של אובמה הוא בכך שהוא מבין את הלבנים, לא נוטר להם טינה ולא מפחד מהם. אלה שלושה דברים חשובים מאוד. זה יתרון גדול מאוד. כמה אנשים יכולים לעשות זאת? לא לומדים את זה. אובמה הוא אחת המתנות הגדולות של ארה"ב".
בכל הנוגע לישראל, מחזקים הארגונים הישראליים את עמדותיה של אויגון. "תקרת הזכוכית נסדקה, אבל לא יותר מזה. במדינת ישראל יש חקיקה רבה בנושאי שוויון הזדמנויות. מבחינה משפטית, מצבנו מתקדם מאוד. הבעיה היא האכיפה. כל עוד הפרדיגמה השולטת היא שהאשה היא המטפלת העיקרית בילדים, המצב לא ישתנה באמת. האישה תמיד תהיה רק משכורת משנית", אומרת ציונה קניג-יאיר, נציבת שוויון ההזדמנויות בעבודה של משרד התמ"ת. הנציבות נועדה לפקח על אכיפת חוקי השוויון בישראל במישור האזרחי (בניגוד לפלילי, לו אחראי מנהל האכיפה של משרד התמ"ת), ומנסה לייעץ לעובדים שזכויותיהם נשללו ונמנעו מלפנות לערכאות משפטיות.
יפעת זמיר, מנכ"לית עמותת כ"ן לקידום מנהיגות נשים בישראל, דווקא טוענת כי "אולי סדקנו את תקרת הזכוכית, אבל גילינו מעליה תקרת בטון. אולי אפילו תקרת פלדה. האפליה עמוקה מאוד". לדברי זמיר, הבעיה היא דווקא הגורמים הסמויים שמונעים מנשים להתקדם - אלה שעד כה לא טופלו על ידי המחוקקים. "אין לי בעיה עם החסמים הגלויים, כי אתם אפשר להתמודד באופן חוקי. יש לי בעיה עם החסמים הסמויים, עם אנשים שמקדמים חברים מהצבא ובכך חוסמים את הדרך לקידום נשים".
גבירותיי, התקרה בסך הכל נסדקה
מאת אשר שכטר
5.3.2010 / 7:01