האם יש לחשוף את זהותו של טוקבקיסט פוגעני? תלוי איזה שופט שואלים

>> הטוקבק, שנחשב בתחילה זירה פתוחה וחופשית להבעת דעות ורעיונות, נהפך עד מהרה לזירת השתלחויות ולכר פורה לעבירות פליליות ואזרחיות. רציתם זירה ציבורית? קיבלתם. עכשיו צריך להסדיר את הכללים כדי למנוע ניצול של הכלי החשוב והמשעשע הזה.

בתחום הטוקבקים, החוק בישראל עדיין מנסה להדביק את המציאות המשתנה. בהיעדר הסדרה חוקית, בתי המשפט נותנים פסקי דין סותרים שמבוססים על פרשנות אישית של כל שופט. פסקי הדין שניתנו עד כה עסקו בעיקר בבקשות של נפגעי טוקבקים לחשוף את כתובת ה-ip של השולח - כתובת המחשב שממנו נשלחה התגובה. כשהכתובת בידו, יכול הנפגע לחשוף את זהותו של הטוקבקיסט ולהגיש נגדו תביעת דיבה.



בבתי המשפט רווחות כיום שלוש גישות בנוגע לחשיפת כתובות של טוקבקסטים. את הראשונה ניסחה שופטת המחוזי בתל אביב, ד"ר דרורה פלפל, שקבעה כי המפרסם נושא באחריות משפטית למעשיו. לשיטתה, תובע ששיכנע את בית המשפט כי מהפרסום עולה לכאורה עבירה אזרחית יזכה לחשיפת כתובת ה-ip של הפוגע. מן העבר השני, השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה כי יש לחשוף את זהות המפרסם רק אם הפרסום הוא מעשה פלילי.



השופט יצחק עמית ניסח גישת ביניים בעת כהונתו בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה יש לבחון את טיב הפרסום ואת אופן פגיעתו בתובע כדי להחליט אם לחשוף את פרטיו של המפרסם. לפני כמה חודשים מונה עמית לשופט בבית המשפט העליון. אם יישב בערעור על פסק דין בעניין, נראה שידבוק בגישתו.



פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב השבוע עוסק לראשונה בעבירות פליליות של הרצת מניות באמצעות טוקבקים. ארבעה נאשמים הורשעו וחמישי לא הורשע כדי לא לפגוע בעתידו המקצועי כעורך דין. פסק הדין ניתן בעקבות הסדר טיעון.



הפרקליטות, המייצגת את האינטרס הציבורי ואת המדינה, העדיפה לסגור את התיק באופן מהיר ויעיל ולא להפוך אותו לתיק דגל שיתווה מדיניות משפטית ברורה. השופטת הביעה את דעתה באריכות יחסית בפסק דינה, שחרג מאישור מקובל של הסדר טיעון. אף כי דבריה היו נחרצים, מדובר בשופטת בית משפט שלום - הערכאה המשפטית הנמוכה ביותר, שאינה מחייבת שופטים אחרים. בנוסף, לו סברה השופטת כי מדובר באישומים חריפים במיוחד, סביר להניח שלא היתה מאשרת את הסדר הטיעון ומחמירה בענישה. סביר להניח שגם לא היתה חסה על המתמחה למשפטים.