אשה לאשה זאבה

>> במחקר שנערך בארה"ב ב-2007 בנושא ביריונות במקום העבודה, אוששה ההנחה כי רוב הקורבנות להתעללות הן נשים (57%) ורוב המתנכלים הם גברים (60%), אך עובדה זו לכשעצמה, למרות היותה מעציבה, אינה מפתיעה. קשה יותר עד כמעט בלתי נסבלת היא העובדה שנשים בארגונים נוטות להתנכל לנשים יותר מאשר לגברים. מעבר לנתון הסטטיסטי הפיקנטי, מתעוררת השאלה מה יש בזירה הארגונית שיכול לערער את מיתוס האחווה הנשית שכולנו כה גאות להתפאר בה?

החוקרת הפמיניסטית פיליס צ'סלר מתייחסת לגורם התחרות ולמאמצי ההדחקה של נשים לגבי היותן תחרותיות, כמוטיב מרכזי ביחסי הנשים בינן לבין עצמן, המעורר צדדים סמויים, אפלים ומבלבלים. לטענתה, נשים תחרותיות בדיוק כמו גברים, אך בעיקר זו בזו. בניגוד לגברים, תחרות חופשית ופתוחה בין נשים היא טאבו שאין מדברים עליו, ועבור נשים רבות התחרות ביניהן נתפשת כמסוכנת ודמונית.



על מה מתחרות נשים בארגונים? מחקרים מעידים שבארגונים שבהם גברים תופסים את עמדות הניהול הבכירות, נשים בעיקר מתחרות זו בזו ואינן תופסות את הגברים כחלק משדה התחרות. זאת, לעומת ארגונים שוויוניים יותר בייצוג המגדרי, שבהם המתחרים הם כלל האוכלוסייה. ארגון עסקי הוא זירה תחרותית - ועוד יותר עבור נשים בחברות גבריות. ייצוגן המזערי של נשים בצמרת הניהולית מנציח את דומיננטיות מודל הניהול הגברי, ונשים שרוצות להצליח צריכות למצוא את דרכן אל ליבה של ההנהלה הגברית.



האתוס הנשי, שנשען על תכונות של שיתוף, התייעצות, הקשבה ותמיכה, אינו מתיישב עם תחרות. לא כל שכן כזו הדורשת השחזת ה"סכינים הגבריים" - מיקוד, אסרטיביות, סמכותיות, שליטה ובלעדיות. אשה שאפתנית שמתאימה את עצמה לחוקי המשחק הארגוני, מעוררת תחושות של בגידה בסולידריות הנשית ומכאן קצרה הדרך לפרשנות עוינת של התנהגותה במעגל הנשי סביבה. יותר מזה, אשה מצליחה עדיין נחשבת לסמל ופורצת דרך, וכדרכם של סמלים, עומדת לשיפוט נוקב ומחמיר של הסביבה.



השיפוטיות הנשית כלפי נשים מוכיחה לנו שוב שמודל הניהול הגברי עדיין שולט: אשה מצליחה היא "אשת ברזל" שהצליחה לחדור לפנתיאון הגברי, בעוד שגבר מצליח נחשב לכריזמטי. מעבר לכך, הסביבה העסקית עדיין מתגמלת ביצועים שהושגו בתוקפנות, ונשים, בדיוק כמו הגברים, מאמצות התנהגויות "גבריות טיפוסיות" כדי לשרוד ולהצליח.



בהיעדר מודל אינטגרטיבי, כולנו שבויים עדיין בסטנדטרט כפול, שלפיו נשים נחמדות נחשבות לרכות מדי ונשים אסרטיביות וממוקדות מטרה הן אגרסיביות. שני הטיפוסים מתחרים על לבו של הגבר בהנהלה, וזו הנקודה שבה מתפוררת הסולידריות הנשית. נשים שרוצות להצליח מעדיפות להזיז מדרכן נשים אחרות כדי לבנות קואליציה גברית, שכן האחווה הגברית הרבה יותר תומכת ומפרגנת מאשר הפסבדו-אחווה הנשית.



מממצאי המחקר מספקים לנשים הזדמנות להתבונן באותה אחווה גברית, זו שאינה עסוקה בלמצוא חן ומתגייסת לתמיכה הדדית. המשמעות היא הצורך בהקמת קואליציות נשיות תומכות שמייצרות תפישה ניהולית אינטגרטיבית במקום ה"התחנחנות האלימה" בפתח הפנתיאון הגברי.



הכותבת היא יועצת ארגונית ומרצה המתמחה בליווי הנהלות בהובלת תהליכי שינוי ובייעוץ אישי למנהלים