"מי שמחזיק את החוף - הוא המנצח"

>> אתמול היה אחד הימים הפחות משמחים עבור השותפים בקידוח "צוק תמרור 4" שבים המלח. הדיווח שלפיו תוצאות מבחני ההפקה בקידוח עדיין אינן מצביעות על התקדמות משמעותית לקראת מציאת הנפט המיוחל, הביא לנפילת מניות השותפות - הכוללות את אבנר, דלק קידוחים וזרח - נפילה שמשכה אחריה גם את יתר "מניות החלום" במגזר.



בניגוד לאבנר ודלק קידוחים מקבוצת דלק של יצחק תשובה, שלהן אחזקות נרחבות בקידוחי "תמר" ו"דלית", עבור זרח מהווה "צוק תמרור 4" אחד מהפרויקטים העיקריים, שאמור לשמש קרש הקפיצה בבורסה בתל אביב.

כך קרה שאחרי זינוק של 970% מתחילת 2009 - מניית זרח איבדה אתמול 23% משוויה. על פי הדיווח המאכזב, יצליחו שותפות הקידוח להפיק 50 חביות ביום בלבד מהקידוח. במקביל הודיעו השותפות כי יקימו באזור מתקן קליטה וניפוק בעלות של מיליון דולר. המתקן אמור לקלוט את הנפט מארבעת הקידוחים באזור - "צוק תמרור 4", "צוק תמרור 3", "חלמיש" ו"אמונה".



מ"צוק תמרור 3" מצפות השותפות להפיק 115 חביות נפט נטו ביום, מ"אמונה" 217 חביות נפט נוספות ומ"צוק תמרור 4" כ-37 חביות נפט נטו ביום, מתוך 50 חביות ברוטו ביום. בסך הכל יפיק המתקן 370 חביות ביום.



בנוסף להקמת המתקן, יימשכו סקרים ובדיקות בכל האזור. לפי הודעת השותפות, נערכו ארבעה מבחני הפקה, כאשר במבחן האחרון הופקו חביות נפט משכבת הסלע.



העלות הכוללת של קידוח "צוק תמרור 4" מוערכת על ידי השותפות בכ-6.5 מיליון דולר, כאשר חלקה של זרח מוערך בכ-1.6 מיליון דולר. בעבר הוערך כי הקידוח מכיל מאגר פוטנציאלי של 6.5 מיליון חביות נפט (אם כי באיכות נמוכה).



כבר ב-1996 החלו קידוחי הבדיקה והניסיון באתר. ואולם, משהתכוונו החברות לצאת לקידוחי הפקה באתר, הגישה החברה להגנת הטבע התנגדות מחשש לפגיעה סביבתית במדבר יהודה. פעילות הקידוח הוקפאה למשך כחצי שנה, שבמהלכה התנהלו במליאת רשות הטבע והגנים דיונים ממושכים בסוגיית אופי הקידוח ומידת ההשלכות הסביבתיות. לבסוף, אישרה הרשות את הקידוח.



פוטנציאל במים רדודים



במשרדי שותפות זרח במגדל איילון שבמתחם הבורסה ברמת גן, מנסה רמי קרמין, מנכ"ל זרח, לשמור על אופטימיות. לגבי תוצאות "צוק תמרור 4" ואכזבת המשקיעים, מנסה קרמין להרגיע: "חשוב לזכור כי אין קשר בין גודל המאגר וכמות הנפט בו לספיקת הבארות", הוא אומר. "במאגר 'מארי b', למשל, יש באר אחת שמפיקה מיליון רגל מעוקב ביממה, ובאר אחרת שמפיקה 200 מיליון רגל מעוקב ביום, וכל זה באותו המאגר".



בזרח וקבוצת דלק לא הסכימו להגדיר את תוצאות המבחנים כמאכזבים. "מספר החביות שדווח עליהן אתמול ב'צוק תמרור 4' אכן נמוך יותר מהקידוחים האחרים", מודה קרמין. "אני לא יכול להתווכח עם זה מתמטית. אבל חשוב לזכור שבמאגר אחד יכולות להיות בארות אחרות עם ספיקה שונה. המאגר קיים, אבל אתה לא מצפה שקידוח אחד יצא ממנו בשצף קצף".



מתרכזים בים המלח



קרמין הגיע לתחום חיפושי הנפט מתחום שרחוק ממנו כמרחק מזרח ממערב. הוא בילה את מרבית הקריירה שלו בתפקידי ניהול שונים בבנק הפועלים, וממנו עבר לבנק סטנדרט הבריטי.



"בתחילת 2000 כשעבדתי בסטנדרט בנק, פנתה אלי חברה בריטית גדולה שרצתה להשקיע בחיפושי נפט בים המלח. המצב הביטחוני בישראל אז גרם להם לסגת, ואני החלטתי שאני רוצה לחפש שם נפט במקומם", מספר קרמין. "הגעתי לממונה על הנפט דאז, צ'ארלי דרוקמן, ששאל אותי מה הניסיון שלי בתחום. אמרתי לו שיש לי ניסיון מאז 1973, כשקיבלתי את רישיון הנהיגה - מאז אני ממלא דלק".



את העסק שלו בנה קרמין יחד עם שותפיו, רו"ח יאיר קרני, יונס נזריאן והאחים שושן, מבעלי השליטה בחברת התקשורת טאואר-ויז'ן.



"בתחילת הדרך התרכזנו בעיקר בים המלח. כל מי שהעריך אז שימצאו כמויות אדירות של נפט בישראל, העריך שהוא יימצא באזור ים המלח ובים התיכון כמובן. היום יש לנו ארבעה רישיונות - "זרח", על שם אבי המנוח; "לובה", על שם אמי; "מאיה" ו"צורים". הקידוח הקרוב שאנחנו מתכננים לבצע הוא "צורים 1". שם יש בעיה עם הארגונים הירוקים שמקשים על ביצוע הקידוחים". ברישיון "צורים" שותפות גם מודיעין (15%) של צחי סולטן ואי.די.בי של נוחי דנקנר.



מלבד האחזקה ברישיון "צוק תמרור", שבו עדיין מקווה קרמין להפיק נפט למרות התוצאות העגומות, הוא תולה את התקוות הגדולות בהיתר המקדים לקידוח "גוליבר", שקיבלה זרח לפני כחודש ממועצת הנפט. מדובר ברצועת מים רדודים ברוחב 10 קילומטרים, המשתרעת מראשון לציון בדרום ועד חיפה בצפון. "ביבשה יש בעיות, ובאופן סטטיסטי הים הוא המפתח", מכריז קרמין.



על אף שאין לו ניסיון גיאולוגי, מספר קרמין כי הוא זה שגילה את "גוליבר" והעניק לו את שמו בשל גודלו. "לקחתי כמה רצועות של נייר צלופן והנחתי אותן על הים במפה. פתאום ראיתי שהחלק היחיד שלא ממופה סייסמית זו רצועת החוף בין תל אביב לחיפה. ספינות שמבצעות את מיפוי השטחים לא יכולות היו לבצע שם את הבדיקות, כי המים רדודים מדי. בכדי לעשות זאת צריך אסדות שטוחות. אני מאמין בפוטנציאל של המקום".



קרמין טוען כי ביצע תרגיל הסחת דעת בכדי לזכות ב"גוליבר": "בכדי שאף אחד אחר לא ישים לב ל'גוליבר' ויבקש את ההיתר המקדים לו, מיהרתי להגיש בקשה ל'מד אשדוד', שבו התרכזה כל תשומת הלב. המטרה שלי היתה שכולם יתרכזו בזה וישאירו לי את 'גוליבר'. אחר כך משכתי את הבקשה".



בניגוד לקידוחי "תמר" ו"דלית" המוכחים, ולמבני "לויתן" ו"מד אשדוד" הסמוכים אליהם, נמצא "גוליבר" במים רדודים ולא בעומק הים. "לויתן", לדוגמה, מעורר ציפיות בקרב המשקיעים, מכיוון שמאפייניו הגיאולוגיים דומים לאלה של "תמר" ו"דלית". "גוליבר" שונה.



למה דווקא "גוליבר"?



עיניו של קרמין נוצצות כשהוא מדבר על "גוליבר": "השטח בין הים ליבשה מעניין. בעבר כבר קדחו בעתלית ובקיסריה ולא מצאו כלום, אבל אף פעם לא ניסו לקדוח במים הרדודים. בעיניי, המבחן האמיתי לפוטנציאל של גוליבר זה כמות הפניות אלינו מאז שקיבלנו את הרישיון. גופים רבים מישראל ומחו"ל מתעניינים ופונים אלינו בחודש האחרון - הם רוצים להשקיע בגוליבר".



לדברי קרמין, זרח התקשרה עם המכון הגיאופיסי לצורך ביצוע הבדיקות בהיתר. בשלב הראשון, שיימשך כשלושה חודשים ועלותו מוערכת ב-100 אלף דולר, יוקם בסיס נתונים שיכלול את כל החומר הקיים. בשלב השני, שיתחיל בקיץ הקרוב, יפוענח החומר בצורה ראשונית ויוגדרו מטרות לקדיחה בכדי להעריך את האזורים.



"היתרון של 'גוליבר' הוא בעלויות הנמוכות שלו, בגלל שהוא במים רדודים. כדי להגיע למים העמוקים ולהתחיל לחפש צריך 140 מיליון דולר, וזה סיכון אדיר. גם עם שותפים, להוציא 50-60 מיליון דולר על קידוח שאין לו ודאות, מדובר בסכומים עצומים. מי שמחזיק את החוף - הוא המנצח. עלות החיפושים שם עומדת על 8-9 מיליון דולר בלבד. לשם השוואה, אם אתה מוצא במים העמוקים מאגר שמוערך ב-60 מיליון דולר, אתה לא תפיק אותו כי זה לא משתלם בעלויות ההפקה הגבוהות. אבל אם אתה מוצא מאגר בשווי כזה בחוף, אז תפיק אותו ברווח.



"כרגע בקופה נמצאים מעל 100 מיליון שקל, אחרי 'צוק תמרור 4'. אנחנו בודקים אפשרויות לגיוס בתקופה הקרובה, וכסף מהאופציות אמור גם כן להיכנס.



"במסגרת בדיקות שביצעו ספינות, כבר זוהה מבנה במרחק של 1,000 מטר מהחוף, בגבול הדרומי של 'גוליבר' - מול חופי בת ים. יש איתותים טובים מאוד כי נמצא מאגר גז באזור הזה. כבר בקיץ הקרוב אפשר יהיה לראות אסדות שטוחות שסורקות את האזור".



לא תהיה לכם בעיה להפיק גז בחופי ישראל?



"זה תלוי איפה יימצא מאגר, אך אם יימצא, נוכל להשתמש בתשתיות קיימות, כמו של 'תמר' ו'דלית' שהצינורות שלהם יגיעו לחוף, או בתשתיות של החיפושים הקודמים שבוצעו ביבשה".



אומרים שאתם מניית חלום.



"אני לא חושב שאנחנו חלום. במשבר של 2008 כשכולם היו מושקעים במניות, כל הכסף שלנו היה בפיקדונות דולריים. לא השקענו במניות. אנחנו חברה שמרנית בתחום מסוכן".



אבל אין לכם נכסי נפט ממשיים?



"אין לאף אחד בישראל נכסי נפט ממשיים. לכל החברות יש רק רישיונות. אם אנחנו נצליח להפיק באזור ים המלח, יהיו לנו בסביבות 500-600 חביות ליום. כולם מחפשים את 'אל-דוראדו', את ה'תמר' הבא."



צ'אק דוידסון, יו"ר ומנכ"ל נובל אנרג'י, אמר שחברות רבות לא ישרדו. מה דעתך?



"דעתי היא שחברה שתתנהל בחוכמה, בשכל ובזהירות ותדע לבחור את הנכסים המתאימים בהתאם ליכולותיה הכספיות, תשרוד. אם אלך במצב הנוכחי לחפש בים העמוק, אהמר בכסף של המשקיעים שלי. בנוסף, אם אנחנו רוצים להצליח לחפש בים העמוק, אנחנו צריכים להכניס הרבה שותפים ולהותיר בידינו אחוזים בודדים. רציו, לדוגמה, נותרה עם 15% ב'רציו-ים'. אני לא רוצה לגמור כך, אני מעדיף שתהיה לי יכולת השפעה משמעותית ברישיונות שלי".



למרות שאינו מהמייסדים של זרח, השותפות מזוהה לרוב עם יחזקאל כליף, המחזיק בכ-11% ממנה וקונה ומוכר מניות זרח בכמויות גדולות, תוך כדי גריפת רווחים נאים.



"יחזקאל כליף אינו קשור לחברה. יש לו שיעורי אחזקה גבוהים אך אינו חלק מאתנו. הוא יכול באמצעות האחוזים שלו למנוע מאיתנו להעביר החלטות, כמו המשקיעים בגבעות, אבל יש בינינו הבנה ושיתוף פעולה".



אתמול מיהר כליף לנצל את הנפילה במניה כדי לקנות יחידות השתתפות ב-1.8 מיליון שקל.