"כשמדברים על עסק קטן או על יזם מצטיירת בדרך כלל תמונה של איש היי-טק שחלם מגיל 13 על פריצת דרך, נכנס ליחידת עלית טכנולוגית בצבא ואחרי זה הקים סטארט-אפ שעשה מיליונים. או אפילו בחור שמגיל צעיר חלם להיות ספר ויום אחד פתח מספרה. זה מה שנקרא יזמות מבחירה", אומרת חגית רובינשטיין, מנהלת תחום עסקים זעירים בקרן קורת. "רק אחוז קטן מבין העסקים שנפתחים עונים על ההגדרה הזו. רוב העסקים שנפתחים הם תוצאה של יזמות מכורח. אלו למשל אנשים שלא הצליחו למצוא עבודה שמשביעה את רצונם מבחינת עניין או פרנסה כשכירים, ולכן מחליטים לפתוח עסק. בקרב נשים רוב העסקים שנפתחים הם מכורח".
כבר עשר שנים שרובינשטיין עוסקת בתחום המיקרופיננס לנשים. היא בעלת תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת אינסיאד שבצרפת ועבדה בעבר כעשר שנים בחברות ייצוא, ביניהן דלתא ופיניציה אמריקה ישראל. לפני עשר שנים למדה בוושינגטון את תחום המיקרופיננס במסגרת מלגת פולברייט ועבדה שם במספר ארגונים גדולים שמתמחים בתחום. מאז היתה שותפה להקמת העמותה להעצמה כלכלית לנשים בחיפה, ובחמש השנים האחרונות היא עובדת בקרן קורת.
רוב העסקים שנשים פותחות הם עסקים זעירים, טוענת רובינשטיין. אלו מוגדרים כעסקים שבהם מועסקים עד חמישה עובדים ומחזור מכירותיהם קטן מעשרה מיליון שקלים בשנה."בארה"ב 95% מהעסקים בבעלות נשים הם זעירים ואני מעריכה שבישראל האחוזים דומים. קשה לבדוק את זה מאחר וישנם הרבה עסקים זעירים שמפעילות נשים שאינם רשומים כעסקים מורשים".
לשאלה מדוע נשים מקימות בעיקר עסקים זעירים, יש כמה תשובות, ורובן קשורות קשר הדוק להתפתחות של נשים בחברה. תשובה אחת היא הצורך לנווט בין חיי משפחה לעבודה. "הרבה מהעסקים הזעירים הם כאלו שניתן להתחיל מהבית", מסבירה רובינשטיין, "ושעות העבודה בהם גמישות. אחד הדברים שנשים מתמודדות איתו הוא הצורך לשלב בין המחויבות למשפחה למחויבות לעסק, ולכן הן יעדיפו עסקים שמאפשרים לחבר בין השניים".
לדברי רובינשטיין המרכזיים שבהם הם טיפוח הגוף ויופי- מקוסמטיקה ועד טיפולים אלטרנטיביים, אמנות- מתכשיטנות ועד גרפיקה, ביגוד- עיצוב אופנה ותפירה, יעוץ ואימון אישי או עסקי, מזון בישול ואפייה, ומסחר- ממכירת מלאי של מוצרים בחוגי בית ועד קיוסק שכונתי.
תשובה נוספת לשאלה מדוע דווקא עסקים זעירים היא מימון. מלבד שני השיקולים של היכרות עם תחום העסק והיכולת להפעיל אותו מהבית, עולה שיקול נוסף בתהליך בחירת העסק, והוא העלות הכרוכה בפתיחתו. "זהו נתון קריטי בתהליך", אומרת רובינשטיין. "ואחת הסיבות שנשים בוחרות עסקים זעירים היא העובדה שעסקים כאלו מצריכים הרבה פחות מימון מאשר עסקים מחוץ לבית".
"בדיקת המימון מתחילה בבדיקת ההון העצמי", אומרת רובינשטיין, "ולרוב לנשים יש פחות הון מלגברים. בחלק מהמקרים תפנה אז האשה לבן משפחה לצורך הלוואה, דבר בעייתי מכיוון שלמלווה נוצרת התחושה שהוא יכול להתערב ולשלוט בעסק. בשאר המקרים תפנה האשה אל הבנק. אך לצערנו בנקים מתייחסים אחרת לאשה שבאה לבקש הלוואה למטרת פתיחת עסק".
לדברי רובינשטיין הנושא קשור לכמה דברים. אחד הוא דעה הרווחת בחברה, לפיה לנשים אין הבנה מספיקה בפיננסים, דבר המשפיע גם על הנשים עצמן כשהן ניגשות לתחום. "בכל הנוגע לכסף ולשליטה בו, למספרים וחישובים, נשים עוברות תהליך סוציאליזציה אחר מגברים. גברים אמורים להתמצא בתחום ונשים לעומת זאת לא".
"דבר שני הוא הערכת הבנק לצורך ההלוואה. כשהבנק מברר את ההכנסות של הנשים ואת העבר שלהן ברוב המקרים מצבן פחות טוב מגברים. כשאין חסכונות שעומדות כבטוחה, הבנק דורש ערבים. הדרישות הן מאוד ספציפיות ויש קושי למצוא ערבים כאלו למי שאין לה קשר משפחתי או אחר עם בעל הון. גם המחקרים מראים כי הבעיה המרכזית לנשים היא מציאת ערבות כספית או ערבים".
אותו חשש מפיננסים מייצג לדברי רובינשטיין את גישתן השונה של נשים בבואן לפתוח עסק.
"נשים עוברות תהליכים מורכבים יותר מגברים בפתיחת העסק, אם זה חששות, בדיקת בעיות ופחות לקיחת סיכונים", היא אומרת. "מחקרים מראים שלנשים לוקח כשנתיים בממוצע לפתח עסק, בערך כפול מאצל גברים. אך דווקא לתהליך הארוך והמורכב יותר, שחסרונותיו יהיו אטיות בפיתוח העסק והצלחות בסדר גודל קטן יותר, יש יתרונות ברורים".
היתרונות שמפרטת רובינשטיין נוגעים לסיכויי ההישרדות של העסק. "נשים מחזירות הלוואת הרבה יותר טוב מגברים, בכל העולם. מכיוון שהן זהירות ופחות לוקחות סיכונים מיותרים הן גם פחות נכנסות לחובות והסיכויים של העסקים שלהן לשרוד לאורך זמן גדולים יותר". לדברי רובינשטיין ממחקר בקרב נשים שקיבלו הלוואת בקרן לנשים במסגרת קרנות קורת עלה כי 82% מהנשים המשיכו לקיים את העסק אחרי שלוש שנים.
בקרן קורת ייעדו כמה מסלולים לסייע לנשים בדיוק עם הבעיות שמציינת רובינשטיין. אחד היא קרן הלוואות זעירות בשיתוף עם בנק הפועלים, המיועדת אך ורק לנשים. "הקרן הזו מכוונת לפתור את בעיית הערבויות לנשים על ידי זה שאנחנו נותנים את הערבות", מסבירה רובינשטיין. הקרן מאפשרת הלוואת עד 20 אלף שקלים בפריסה לשלוש שנים, ומחלקת כ-300 הלוואות בממוצע בשנה. בנוסף מספק המסלול עזרה בהכנת הבקשה להלוואה על ידי יועצות עסקיות הדוברות את שפת האם של הפונה.
מסלול שני הוא תוכנית סאווה לנשים בדואיות בנגב. זו היא תוכנית הפועלת על מודל של ערבות הדדית, פטנט אותו המציא פרופ' מוחמד יונס, ועליו קיבל פרס נובל לשלום. "במודל הזה מתארגנות קבוצות של כחמש נשים שפותחות עסקים והן ערבות זו לזו", מסבירה רובינשטיין. "זה המודל המוביל בעולם במיקרופיננס, והוא מחבר בין אוכלוסיה שחיה בעוני לתחום העסקים הזעירים ופותר את בעיית האשראי שלה".
התוכנית פועלת כארבע שנים ועד היום ניתנו בה 1,300 הלוואות, בגובה ממוצע של 5,000 שקל. "העסקים המרכזיים שפותחות נשים בדואיות בעזרת ההלוואות הם גידול בעלי חיים, מסחר- בעיקר מכולות בבית עבור השכונה, טיפוח הגוף והיופי ומשפחתונים. אחוז ההפסדים במודל הזה נמוך מאוד, פחות מ-2.5% הפסד על 1,300 הלוואות. אנחנו עכשיו מרחיבים את התוכנית לכל הארץ. בתקווה תוך כמה שנים כל אשה תוכל לקבל הלוואה מהקרן".
רובינשטיין אמנם מעודדת מהתפתחות הנשים בעולם העסקים הקטנים בישראל, אך רואה עוד הרבה עבודה קדימה. "בסך הכל התחום מאוד התפתח בשנים האחרונות, אך אין עדיין מספיק ארגונים שמתמחים בנושא. מלבד סביבה תומכת שפועלים באזור ת"א, והעמותה להעצמה כלכלית לנשים בחיפה, גופים כמו מ.ט.י ואחרים עדיין לא מבינים שהתהליך אצל נשים הוא שונה, ולכן הן זקוקות לשירותים ולכלים אחרים. ברוב המקרים מי שפועלים בתחום הם גברים, ונשים נתקלות בהרבה אטימות. בארה"ב הבינו שצריך לפתח מסלולים נפרדים לנשים ומאותו רגע החלה פריחה עצומה".
"נשים לוקחות פחות סיכונים וסיכויי ההישרדות של העסקים שלהן גדולים יותר"
עדיה פיטרמן
8.3.2010 / 15:27