"אפשר לשנות לגמרי את צורת המכוניות שאנו מכירים כיום"

>> במסיבות העיתונאים בתערוכת המכוניות בז'נווה דיברו המנכ"לים, נשיאי החברות ויושבי הראש, אבל האנשים החשובים ביותר בתערוכה היו דווקא המעצבים.

העילית החדשה של עולם העיצוב מורכבת מאנשים בשנות ה-30 לחייהם, שנראים שונה משאר המנהלים האפורים. הם לובשים חליפות רק כי צריך, אבל לא מורידים את העגיל באוזן, את המשקפיים המיוחדים או קוצצים את השיער הארוך. כיום יש למעצבי המכוניות תפקיד חשוב מתמיד בתהליך הייצור. העיצוב לא נקבע על ידי מחקרי שוק וסקרים, אלא מובל על ידי אנשים שרוצים ללמד את קהל הלקוחות - ולא להיות מובלים על ידו.



המניפסט העיצובי



"אחרי המשבר העולמי, אנשים רוצים לבטא את עצמם בעיצוב מוחצן ומכוניות מיוחדות", אומר מתיאו קרזנווסקי, מעצב איטלקי של הונדה במילאנו. לחלק מהמעצבים יש גם תפקיד חשוב כמו החייאה של מותגים. ז'אן פייר פלואה, למשל, הוביל את המהפך העיצובי שעברה סיטרואן, וכעת מונה למנהל העיצוב של פיז'ו-סיטרואן, ואמור להוביל את המיתוג מחדש של פיז'ו. "אנחנו עושים בפיז'ו את מה שכבר עשינו בסיטרואן", הוא אומר. "מחדשים ומנסים. אנו בוחנים את הרקע ההיסטורי ומשלבים אותו עם דאגה לסביבה ועם הטעם של הלקוחות. מה שנוצר הוא מניפסט עיצובי, שאפשר לראות ביטוי שלו במכונית פיז'ו 5 החדשה".



מהו בעצם המניפסט הזה?



"אלגנטיות, פשטות, יוקרה והערכים ההיסטוריים של פיז'ו. המכוניות יתאפיינו בדיוק, עם תשומת לב לפרטים. מעין יופי טבעי, לא מתאמץ", אומר פלואה.



כעת, לקראת סיום המשבר העולמי, הלקוחות באמת מחפשים מכוניות עם עיצוב מוחצן יותר?



"אני חושב שכך היה תמיד. אנשים רוצים לבטא את עצמם ומחפשים ערכים של תענוג, הנאה ורגש. אני חושב שהדברים האלה התעצמו אחרי המשבר, אבל אנחנו מעולם לא ויתרנו על הערכים האלה".



פיז'ו מבקשת להיות מותג גלובלי. האם זה אומר שאתם צריכים לוותר על המאפיינים של עיצוב צרפתי?



"אנחנו באמת רוצים להיות מותג גלובלי, אבל על הטעמים השונים צריך להוסיף שיק צרפתי. אנחנו חייבים להיות צרפתיים. לפעמים צריך לוותר על אלמנטים יקרים או קיצוניים, אבל גם כשאתה מתאים את עצמך, אי אפשר לאבד את מה שאתה.



"לגבי סיטרואן", אומר פלואה, "נוכל לייצר שונות רבה יותר בין המכוניות בהיצע. לסיטרואן עיצוב מורכב יותר, ויש מדינות שיהיה קשה להן לעכל אותו. העיצוב הפשוט יותר של פיז'ו יכול להתקבל יותר בקלות. אנחנו מנסים להימנע מעיצוב נייטרלי. בפולקסוואגן משתמשים בעיצוב כזה, שמנסה קצת להיות כמו כולם. אנחנו מעצבים מכוניות בצורה אחרת. אפילו הדגם הפחות אוונגרדי, כמו סיטרואן c5, נראה רק כמו סיטרואן. הסינים, אגב, קיבלו את המכונית באהדה רבה".



הפרסום של מכונית היוקרה הקטנה סיטרואן ds3, מכריז שאתם "אנטי רטרו". מה רע בקצת נוסטלגיה?



"בוא נסתכל מי עושה רטרו. מיני היתה חייבת להתחיל מחדש, אחרי שלא הציגה מוצרים חדשים מאז שנות ה-50, ולכן החיבור שלה לעיצוב הקלאסי ברור. ליצרנים אחרים יש בעיה גדולה יותר, כנראה שפשוט אין להם רעיונות טובים (כאן כנראה רומז פלואה לפיאט, ד"ש). במקום להמציא משהו חדש, הם (פיאט) חיקו משהו אחר בעבור אותו מותג, זה היה פשוט אופורטוניזם. אנחנו לא רוצים להשתמש בדרך הזאת, אלא להיות יותר אוונגרדיים ומתקדמים.



"רטרו זה אולי אופנתי, אבל יש בזה יתרון רק לטווח קצר. התרבות הצרפתית היא לחדש ולשנות. אנחנו מרשים לעצמנו לקרוץ לעבר ולערוך מחוות. מכוניות התצוגה סיטרואן ריוולט מזכירה קצת את הסיטרואן דה-שבו, אבל היא שונה ממנה לגמרי. אנחנו לא רוצים לחקות מכוניות מעידן אחר. אנחנו זוכרים את העבר, אך לא חיים אותו. לדעתי, מכוניות רטרו מתאימות רק לשוק האמריקאי. באירופה אנחנו מחפשים את העתיד".



העתיד: מנוע בתוך הגלגל



העתיד, כך נראה, נמצא במכוניות היברידיות וחשמליות, וגם המעצבים מתייחסים אליהן באופן שונה. קרזנווסקי מהונדה מספר שאנשים מחפשים עיצוב שונה למכוניות היברידיות. "הלקוח רוצה מראה מזוהה, אבל חשוב לו שהמכונית תהיה שימושית. אנחנו מפתחים טכנולוגיה חדשה, כמו מנועי תא דלק, וחשוב שאפשר יהיה להבין מיד שאתה במכונית חדשנית. ואולם הדרישות של הלקוחות למרווח, נוחות ומקום למטען לא יקטנו רק מכיוון שהם בחרו במכונית היברידית או חשמלית".



לדברי אלפונסו אלבייסה, סגן הנשיא של מרכז העיצוב האירופי של ניסאן, "הלקוחות רוצים עיצוב שונה כדי שהם יוכלו לחגוג את השינוי. כיום, קניית מכונית חשמלית הופכת אותך לחלוץ. ניסאן ליף החשמלית לא נראית כמו שום דבר אחר. האווירודינמיות חשובה יותר במכונית כזאת והעיצוב צריך לשקף זרימה. אבל למרות הכל, הנחת היסוד שלנו היא שצריך ליצור מכונית אמיתית שתסיע אנשים. זאת, מבלי לוותר על שום דבר. השימוש במכונית חשמלית משנה את כל ההרגלים. אנשים לא מתארים לעצמם כמה שונים ומעניינים החיים ללא דלק".



האם הנעה חשמלית מסירה כמה מגבלות טכניות מעיצוב המכונית? אולי לא צריך עוד להתחשב במנוע גדול מלפנים?



"כיום, המנוע החשמלי עדיין נמצא מלפנים, אם כי הוא קטן יותר מרוב מנועי הבנזין. בעתיד המנועים יהיו בתוך הגלגל, ויהיו מכלולים שיהיו מחוברים בחיווט ולא בצורה מכנית (drive by wire), ושני הדברים האלה מאפשרים לנו חופש עיצובי. אפשר להגדיל את המרווח הפנימי, אפשר ליצור מכוניות נמוכות יותר ואפשר לשנות לגמרי את הצורה של המכוניות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. זה מרגש ומסעיר. כבר עכשיו, כ-30% מהעבודה שלנו היא על כלי רכב חשמליים".



בתערוכה הציגה ניסאן שני דגמים חדשים בגודל דומה - ג'וק, רכב פנאי קטן ומוחצן, ודור חדש למייקרה העגלגלה. היו ששיערו שיש כאן ניסיון ליצור מכוניות בסגנון שונה לגברים או לנשים, אך אלבייסה מכחיש. "זו תוצאה של תהליך העיצוב שלנו. לפני הג'וק הצגנו את המוראנו והקשקאי. עכשיו ניסינו לבדוק עבור מי אנחנו מתכננים את הג'וק, והבנו שאנחנו מתכננים מכונית עבור אנשים צעירים, בתחילת שנות ה-30, מקצוענים עם הצלחה כלכלית והנאה מאקסטרים. כך קורה שאנחנו מתכננים עבור לקוח טיפוסי ובודקים מה הוא רוצה.



"אם נתכנן לקהל רחב, לא נגיע בעצם לאף אחד", אומר אלבייסה. "הקשקאי, למשל, הוא יותר נשי. אולי ג'נטלמן גברי. לג'וק יש עיצוב פחות שקט. עיצוב שקט זה לא ניסאן, האנשים השמרנים שאני מכיר לא חושבים לקנות ניסאן. עניין נוסף הוא שאנחנו חייבים ליצור הפרדה בין המוצרים. אי אפשר ליצור בבושקות, אותה מכונית בגדלים שונים, כמו באאודי, למשל".



"מכונית היא אופנה"



אלבייסה וקרזנווסקי עובדים במרכזי עיצוב אירופיים של יצרנים יפניים, שפועלים במקביל למרכזי עיצוב נוספים של אותם יצרנים בארה"ב וביפן. "חלק מהסיבה לקיום מרכזים שונים היא פשוט עניין של גיוס כוח אדם", אומר אלבייסה. "באירופה יש מעצבים עם כישרון ניכר, ואי אפשר להביא את כל המעצבים לעבודה ביפן. בעבודה בתוך אזור יש גם רגישות לתרבות ולסגנון. בכל מה שנוגע לעיצוב, קונצנזוס הוא לא טוב. מצופה מאתנו להביא כמה רעיונות ולהשמיע הרבה דעות, ורק מתוך זה נבחרת ההצעה הטובה ביותר".



"להונדה יש תרבות עיצוב משלה, ואנחנו לא מפרידים בין עיצוב אירופי ליפני", אומר קרזנווסקי. "אנחנו עובדים עם לאומים רבים ויוצרים מוצרים שונים לשווקים רבים. יש הרבה דברים מעוררים באירופה, ולכן אנחנו מייצרים ומעצבים בה".



יש הבדלי תרבות בין האזורים?



אלבייסה: "ביפן מכונית היא מוצר צריכה, כמו מוצרי חשמל. באירופה היחס למכונית הוא עדיין של חלום, ויש קשר רגשי עם המכונית. בארה"ב מכונית היא יותר הצהרה על מעמד חברתי מאשר על טעם וסגנון. יש גם הבדל בדרך ההסתכלות ובזווית הראייה של המכונית. יפן צפופה, ולכן לפרטים יש משנה חשיבות. בארה"ב המראה הכללי והפרופורציות חשובים יותר. אירופה היא משהו באמצע, אבל העיצוב חשוב מאוד ללקוחות. גם בתוך מרכזי העיצוב יש דיאלוג בין תרבותי. אני קובני-אמריקאי המנהל את הסטודיו באירופה, שבו פועלים מעצבים אירופיים ויפניים. כל מעצב חייב להיות אדם שמקשיב, סופג תרבויות ומגיב להן".



קרזוונסקי היה שותף בעיצוב רכב התצוגה 3r-c, מעין שילוב בין מכונית לאופנוע, שמשתלב במגמה ליצור כלי רכב קטנים יותר מהמכוניות המוכרת.



האם זה מסמן את הסוף של עידן המכונית?



"המכונית היא אופנה ומושא לתשוקה, ואני לא חושב שהיא תיעלם", אומר קרזוונסקי. "ז'נווה היא המקום לראות מכוניות ולחלום על מכוניות, אבל אני חושב שהתחבורה תשתנה בעתיד. לכן אנחנו יוצרים כלי רכב אחרים ומנסים גם להתאים את המכונית לעת המשתנה ולכן אנחנו יוצרים שילוב בין מכונית לקטנוע ומכוניות קטנות מאוד".