>> דמיינו אולם קטן עם קיוביקים חדשים, ובכל קיוביק כיסא ארגונומי ומחשב חדש. על השולחן סט כלי כתיבה חדש ומדבקה עם חיוך בצד המסך. דמיינו שממש באותו אולם יש גם פינת קפה עם שולחנות גבוהים ומכונת קפה שיש לה גם קפסולות של שוקו.
אני רוצה שתראו על השולחנות את ארוחת בוקר - טוסט עם צהובה וסלט עם בולגרית. תשמעו את הצחוק של האנשים שעובדים שם, את הביטחון בקול שלהם, את הדיבור המתנשא, כאילו הם הולכים לכבוש את העולם. ראו איך הם הולכים במכנסיים קצרים וסנדלים כמו דמויות הגבר והאישה הישראלים בפרסומות של שנות ה-50. עצרו ליד לוח המודעות. שם, בין הסבר על טיול לרמת הגולן לדף עם "עשרה דברים שלא ידעתם על אילוז מהחומרה" יש תמונה של מקימי מיקרוסופט ב-1978, ולצדה כיתוב קטן בעט: "לא משהו".
עכשיו נסו להיות חלק מהם. לחיות לרגע את האשליה. דמיינו שאתם עושים switch fabric ל-backbone של האינטרנט. אתם לא יודעים מה זה, אבל זה הולך לשנות את העולם. לא פחות חשוב, זה הולך להפוך קבוצה של אנשים אלמונים ועניים למפורסמים ומיליונרים. דמיינו שעוד שנה הקשקוש הזה יימכר ובחברה שתקנה אתכם יתחננו שתישארו תמורת משכורת כפולה, אבל לכם כבר ברור שתיקחו את כל הכסף ותסעו לאותו טיול בדרום אמריקה שאף פעם לא הספקתם לעשות.
עכשיו תפקחו את העיניים. נכון שזה טיפשי? נכון שלאנשים המסכנים בחברה הדמיונית הזו אין סיכוי אמיתי? הם מקדימים מדי או מאחרים מדי או שיש להם מוצר מדהים בלי שוק או שוק רציני אבל מוצר גרוע. כי בגדול אפשר להגיד שיש להם רעיון לא רע אבל פה זה בערך נגמר. אתם מביטים על זה בעיניים רוויות הניסיון שלכם וכל נים בגופכם יודע שלא רק שהם יישארו אלמונים ועניים - הם גם יהיו מתוסכלים וחסרי אמונה. אז מה? אז מה?
אני נמצא כיום בחברת הסטארט-אפ הרביעית שלי. שתיים סגרתי, אחת עזבתי לפני המכירה ובחברה הנוכחית כבר עברתי שלושה סבבי פיטורים. אבל אני עדיין כאן, חי את החלום. אני עף ונופל כל פעם מחדש, מתאהב ונפגע. ושמתי לב שמשום מה, אני תמיד אני בוחר את חברת הסטארט-אפ לא לפי סיכויי ההצלחה - אלא לפי גודל האשליה.
וכן, אני קורע את התחת ומקטר על כל החלטה ניהולית, אני פוגש אנשים מדהימים ורואה איך מפטרים אותם. אני לוקח בצורה אישית כל דבר שאומרים על החברה. ואני יודע, ברור שאני יודע שיש סיכוי של יותר מסביר שלא ייצא מזה כלום, אבל אני לא מוותר, אני בוחר כל יום מחדש לחיות את החלום. ככה אני מעדיף, ילד בועה.
-
הכותב הוא מהנדס חשמל במקצועו אך משורר בנפשו, וכתב שירים בעבור יוני בלוך
וידויו של ילד בועה
ברק פלדמן
10.3.2010 / 7:00