>> ייתכן כי הדוגמה הטובה ביותר לאבסורדיות של בועת הדוט.קום התרחשה ב-30 בינואר 2000. 45 יום לפני התפוצצות הבועה התקיים משחק הסופרבול ה-34, שבו התמודדו סנט לואיס ראמס וטנסי טייטנס. 17 חברות דוט.קום שילמו יותר מ-2 מיליון דולר כל אחת עבור פרסומת בת 30 שניות בזמן המשחק. משבצות הפרסום היקרות ביותר בעולם נחטפו על ידי חברות שמעולם לא הצליחו לנשום בזכות עצמן. יזמים צעירים ששחו במזומנים של אנשים אחרים נלחמו ביניהם על הדבר היקר ביותר באותם ימים מוזרים - חשיפה.
החשיפה - או במונח הידוע לשמצה eyeballs - היא שייצרה עבור חברות הדוט.קום את ההצדקה לקיומן. החשיפה הזרימה למניותיהן עוד ועוד כסף של אנשים פרטיים שהאמינו כי שוק המניות יכול רק לעלות. בהיעדר מונחים לתאר את התופעות הללו הומצא המונח "כלכלה חדשה", שניסה להסביר מדוע המזומן איבד את הבכורה לטובת השקעות חסרות שחר והערכות שווי משוללות יסוד. מונחים כמו החזר השקעה ותשואה לבעלי המניות הוחלפו בסיסמאות כמו "get big or get lost" ויצרו סביבה שבה להשקעות אין גבול והמטרה היחידה היא חדירה לעולם החדש שנפתח. "אחר כך נדאג לעשות מזה כסף", אמרו היזמים. התבערה הזאת נמשכה תקופה ארוכה מספיק כדי לטעת במשקיעים את הביטחון כי הימים הטובים, שבהם לכסף אין מחיר, לא יסתיימו לעולם.
תחזיות בעייתיות של גופי מחקר מכובדים עמדו בבסיס הערכות שווי של חברות שהונפקו לציבור לפני שהציגו רווחים, ולפעמים גם ללא הכנסות. עובדי ההיי-טק נסחפו אחר חלומות אלה ונטשו מקומות עבודה בטוחים לטובת הבטחות לתגמול במניות בשווי מיליונים. קדחת האינטרנט התפשטה במהירות מעבר לעולם ההשקעות המקצועי ועמוק לתוך הציבור, שמטבעו כולל לא מעט חובבי סיכון ומהמרים. כך התנפחה הבועה לממדים חסרי תקדים, וכך היא התנפצה ברעש גדול וטראומטי.
כל התחזיות התממשו
בחלוף עשור מהתפוצצות בועת הדוט.קום ניתן לומר בביטחון כי כל התחזיות הבסיסיות שהיוו את הרקע להתנפחותה התממשו במלואן. האינטרנט אכן תפס את המקום שייעדו לו כל הבנקאים והחתמים שניפחו את הבועה. הפס הרחב הגיע לכל בית וחברות שידעו לאזן היטב חדשנות טכנולוגית ומוצרית עם מודלים עסקיים אמיתיים - שרדו ופרחו. כפי שחזו האופטימיים מבין מנפחי הבועה, האינטרנט אכן שינה את חיינו, אך בניגוד לתחזיות המוקדמות - חוקי הכלכלה הישנים לא מתו.
ההבטחות התממשו וחלק מהמשקיעים התחילו לראות בשנים האחרונות מזומנים בחזרה. ואולם נראה שהערך שהושמד בין 10 במארס 2000 לשפל של אוקטובר 2002, בהיקף של כ-5 טריליון דולר - לא ישוב לעולם. החזרה 10 שנים אחורה, ליום שבו הגיע מדד נאסד"ק לשיא של 5,049 נקודות, היתה יכולה להיות נוסטלגיה מתוקה אם לא היינו חווים השמדת ערך לא פחות כואבת רק לפני מעט יותר משנה.
בדומה לבועת המכשירים הפיננסיים האקזוטיים, התבססה בועת הדוט.קום על שילוב בין חדשנות מתוחכמת שלא הובנה במלואה על ידי המשקיעים לבין סביבת ריבית נמוכה. ואולם בשונה מהבועה של 2008, חדשנות האינטרנט היתה אמיתית. האינטרנט יצר תמורות טכנולוגיות והתנהגותיות שהשפיעו על כל התעשיות המתבססות על מגע ישיר עם הצרכן. הוא ביטל את חסמי הכניסה לתעשיות שלמות ויצר תחרות במקומות שבהם נהנו המתחרים עד אז מסביבה מוגנת. כמו כן, האינטרנט יצר יש מאין הכנסות נוספות, בעיקר בתחום התוכן.
בפרספקטיבה של עשור מעניין לבדוק את התחזיות שעליהן התבססו הערכות השווי המופרכות והמודלים העסקיים שלא הצליחו מעולם לייצר מזומנים. אולי בשונה מהמקובל לחשוב, חלק מהתחזיות דווקא התממשו ואף בקצב גבוה מהחזוי.
גופי המחקר, שספגו ביקורת רבה על אחריותם לניפוח הבועה, דווקא קלעו היטב בשני פרמטרים חשובים שעמדו בבסיס המהפכה. בינואר 2000 חזתה חברת המחקר האמריקאית idc כי עד 2003 יהיו בעולם 623 מיליון משקי בית המחוברים לאינטרנט. למעשה, בסופה של אותה שנה היו מחוברים כ-720 מיליון משתמשים. חברת המחקר האמריקאית פורסטר צפתה ביוני 2000 כי עד תום 2005 יבלו האמריקאים 9.5 שעות בשבוע הממוצע מול האינטרנט. בפועל, נתון זה היה 9 שעות.
חברות המחקר צפו היטב שני כוחות שהיוו תנאים הכרחיים למהפכת האינטרנט: האחד הוא קצב ההשקעות של חברות התקשורת בתשתיות אינטרנט וכנגזר מכך קצב חדירת השירות, והשני הוא הדומיננטיות שמדיה חדשה זו תתפוס בחיי היומיום.
הבעיה של חברות המחקר התעוררה כאשר הן ניסו לחזות פרמטרים הנמדדים בכסף. idc חזתה בינואר 2000 כי ב-2003 היקף המסחר האלקטרוני הצרכני, מה שהיה קרוי אז b2c, יהיה 120 מיליארד דולר. בפועל, לפי נתוני הלמ"ס האמריקאי, הוא היה פחות ממחצית מסכום זה באותה שנה. המסחר האלקטרוני אמנם לא עצר, אך הגיע לרמתו החזויה על ידי idc רק ב-2007, כלומר באיחור של ארבע שנים. תחזית חשובה נוספת שלקתה בחוסר דיוק רב היא לגבי קצב המעבר של כספי פרסום מהעולם האמיתי לווירטואלי. ב-2000 חזתה חברת המחקר emarketer כי ב-2004 יסתכם הפרסום באינטרנט בכ-21 מיליארד דולר. נתון זה התממש רק ב-2007, באיחור של שלוש שנים.
מחסור במבוגרים אחראים
חברות המחקר טעו בהערכת קצב שינוי המודלים העסקיים. הן זיהו את השינויים הצפויים, אך האמינו כי השינוי יהיה מהיר יחסית. ייתכן כי אמונה זו נבעה מכך שחברות המחקר, כמו גם החתמים ומשקיעי שוק ההון, הושפעו מדור צעיר של יזמים ואנליסטים שחשב שהוא ממציא מחדש את העולם.
ייתכן כי הבועה שיחקה לידי כל המעורבים ועודדה אותם להאיץ את קצב השינוי כדי להרוויח מניפוח הערכות השווי. מה שברור הוא שב-2000 היה מחסור משווע במבוגרים אחראים שיפיחו מעט יותר שמרנות בתחזיות הכספיות. נראה שהאינטרנט עורר כל כך הרבה פחד ותקווה, עד שגם השמרנים מטבעם נדבקו בהתלהבות ונסחפו אחר "התרוממות הרוח הבלתי מוסברת", כפי שהגדיר זאת אלן גרינספאן, נגיד הבנק הפדרלי באותו זמן.
אותו גרינספאן היה גם זה שפוצץ את הבועה. זה אמנם לקח לו יותר משנה, שבמהלכה העלה את הריבית שש פעמים (ב-1999 ובתחילת 2000), אך בסופו של דבר הוא מימש את אזהרותיו. עשור לאחר פיצוץ בועת האינטרנט ושנה וחצי לאחר סיום בועת הפיננסים, ניתן לומר שבועות פיננסיות הן כנראה חלק מהמעגליות של שוק ההון, כאשר מדי כמה שנים מופר האיזון הדק בין הפחד לבין תאוות הבצע, שעליו מתבסס עולם ההשקעות.
בסיכומו של דבר, האינטרנט הצמיח שורה של חברות יש מאין: גוגל, אי-ביי, אמזון ויאהו יצרו זירה חדשה של הכנסות, ולקחו הכנסות קיימות מהעולם הממשי.
ואולם לצד חברות אלה התרוממו המרוויחות הגדולות של המהפכה - החברות הוותיקות דל, אפל וסטייפלס, שנסמכו על יתרונות תחרותיים בעולם הממשי. הן ביצעו השקעות מושכלות והרחיבו את נוכחותן לעולם הווירטואלי, וכך נהנו מהכנסות נוספות ומהפחתת עלויות. האינטרנט שימש אותן ככלי להתייעלות, לצד פריצה לתחומים חדשים על חשבון נתח שוק של המתחרים - והן המנצחות האמיתיות של המהפכה.
החברות מתו - אבל התחזיות התגשמו
אמיר טייג
10.3.2010 / 7:00