"היתה היסטריה טוטאלית"

>> ותיקי ההיי-טק זוכרים את חברת first tuesday, את המסיבות שבהן נכחו יזמים ומשקיעי הון סיכון, ציידים וניצודים, מינגלינג עסקי מפואר, מסיבות שהולידו עסקות אווירה ורוח נהנתנית ששרתה על הנוכחים במגדלי עזריאלי בתל אביב.

בשיא הבועה רכש את first tuesday המשקיע שלמה קליש עבור 50 מיליון דולר, רק כדי למכור אותה לאחר התפוצצות הבועה עבור 2 מיליון דולר בלבד. הסיפור של first tuesday הוא דוגמה מייצגת לתופעות מסוגים שונים שאיפיינו את בועת הדוט.קום, ולדפוסי ההתנהגות של יזמי אינטרנט ומשקיעי הון סיכון באותה תקופה. ארבעה אנשים שהיו שם: שלמה קליש, יעקב בן יעקב, עופר אדלר וצבי שרייבר מספרים ל-themarker חוויות מלפני עשור.



שלמה קליש, מייסד בקרן ג'רוזלם גלובל ונצ'רס, ומי שהשקיע ביזם.קום, לוקח איתו לא מעט תובנות מאותה תקופה. "שבועיים לפני התפוצצות הבועה היה לי טור שהתפרסם ב'מעריב' שפנה לכל המשקיעים שרוצים להשקיע בהיי-טק, והפציר בהם שלא לעשות זאת כי הבועה הולכת להתפוצץ. המלצתי למי שרוצה שישקיע את הכסף שלו באמצעות קרנות נאמנות או מומחים, אבל היתה אז היסטריה טוטאלית. כל עורך דין או רואה חשבון פתח חברת אינטרנט, היתה הצפה גדולה, כמות הכסף שהושקעה בחברות אינטרנט היתה מעבר לכל פרופורציה גם מצד קרנות הון סיכון".



וגם אתה חלית במחלה שהסימפטומים שלה היו השקעות לא הגיוניות בהיי-טק?



"אני לא. השקעתי מ-94' באינטרנט. אבל אז זה היה אחרת. זה היה כמו עדר כבשים. מישהו אמר לרוץ לכיוון מסוים וכולם רצו. דווקא לפני הבועה עצרנו את ההשקעות שלנו כי ראיתי שמשהו קורה. לפני כן השקעתי ב-30 חברות אינטרנט. ההצלחות הבולטות היו פיקצ'ר ויז'ן ו-qxl. האינטרנט עצמו לא ידע שהיתה בועה. תסתכל על כל מדד אינטרנט שהיה אז - כמות משתמשים, היקף רוחב פס, היקף צפייה בוידיאו ברשת האינטרנט - לא תראה בועה. הבועה היתה בועה פיננסית קלאסית. הבועה היתה בחברות שרצו להרוויח מאינטרנט ולא מהאינטרנט עצמו.



"אם נשווה את המצב לתעשיית העיתונים, אז חל גידול במספר הקוראים עד שכל אחד רצה להוציא עיתון, אבל יש רק מקום לשלושה עיתונים ולא לעשרה. כתוצאה מכך כל העשרה נסגרו ומי שהשקיע הפסיד. לא מעט חברות טובות נפגעו מכך שלא הצליחו להשיג השקעות המשך - ונסגרו. למשל, אחת החברות שהשקענו בה ב-98' היתה חברה ששילבה פרסומות בסלולר. המשבר גרם לכך שהיא לא הצליחה לגייס כסף".



למה בעצם פירסמת ב"מעריב" את הטור שמפציר במשקיעים לא להשקיע בהיי-טק?



"פירסמתי את זה כי אנשים פנו אלי וביקשו שאשקיע להם את הכסף במקום לקחת משכנתא. אני זוכר שבאחד הימים הגיע לישראל אחד ממשקיעי ההון סיכון המפורסמים בעולם. הזמינו אותו לארוחת ערב ושאלו אותו באילו חברות אינטרנט הוא משקיע. אחת החברות שהוא ציין היתה אתר למכירת אוכל לכלבים. אמרתי לו שזה נשמע לי כמו בועה. הוא ענה לי שאני צודק אבל כל החוכמה היא לעשות אקזיט לפני שכולם מבינים שזו בועה".



מה הלקחים שלך מהתקופה?



"הלקח שלי הוא מאוד פשוט. כשאנשים מתחילים להשקיע על בסיס מומנטום אז אפשר להבין שזו הולכת להיות בועה. ללא ספק תקופה כזו יכולה לחזור. פראיירים לא מתים הם רק מתחלפים, וזה יכול להיות לא רק בטכנולוגיה - זה קורה גם בנדל"ן. אני מצטער שזה קורה ליזמים - למשקיע יש פורטפוליו והוא מקבל דמי ניהול, יזם משקיע את כל החיים שלו בחברה שהוא הקים. לכן אני ממליץ ליזמים לא לשים כסף אישי במיזם. אנשים מאמינים כל כך במיזם שלהם, לוקחים כסף מאמא ואבא ובסוף בגלל משבר זה יכול להסתיים".



ובכל זאת השקעת ב-30 חברות אינטרנט וכמעט כולן לא הצליחו.



"כשאני בוחן את ההשקעות שעשיתי, כמעט מאחורי כולן עומד רעיון יוצא מן הכלל. רובן באמת נסגרו בתקופת הבועה, אבל היו כמה הצלחות ושש-שבע חברות היו הצלחות קטנות. למשל, אחת החברות שהשקעתי בהן היתה חברה שהיה לה רעיון להזמנת מקומות במסעדות, בדומה לחברה האמריקאית open table, שעכשיו יצאה להנפקה בנאסד"ק".



אנחנו ממשיכים עם הטעויות



יעקב בן יעקב, שמשמש כיום כמנכ"ל חברת קאטץ' מדיה, שלפי הפרסומים גוגל מתעניינת ברכישתה, שימש בתקופת טרום בועת הדוט.קום כמנהל חברת יזם.קום של שלמה קליש - חברת השקעות שהשקיעה במיזמי אינטרנט, ולפני כן כמייסד חברת פיקצ'ר ויז'ן, חברה שפיתחה טכנולוגיה שמאפשרת לגולשים להעלות תמונות לרשת וגייסה כמעט 6.5 מיליון דולר עד שנרכשה על ידי קודאק. מאוחר יותר רכשה aol חלק ממנה. קודאק החליטה לסגור את פיקצ'ר ויז'ן בנובמבר 2001. בן יעקב צנח לתפקיד מנכ"ל יזם.קום לאחר שהכיר את שלמה קליש שהאמין בפיקצ'ר ויז'ן והשקיע בה בזמן שקרנות הון סיכון אחרות בחרו לא להשקיע. אלא שגם יזם.קום לא עשתה חיל. החברה גייסה 85 מיליון דולר, השקיעה בעשרות חברות, 15 מהן נסגרו לאורך השנים ואף אחת מהן לא יצאה לאקזיט משמעותי. בסופו של דבר היא נמכרה לחברת יו.אס טכנולוג'יס עבור 31 מיליון דולר במזומן ומניות.



"אם לדבר על בועה, בכל פעם שהיינו משוחחים עם הצוות של aol, גילינו שמישהו מהם כבר לא נמצא בתפקיד, מכר את האופציות שלו ויצא לנופש. בתוך ארבעה חודשים 18 איש בצוות עזבו את החברה ויצאו לממש את האופציות שלנו. תקופת בועת הדוט.קום היתה תקופה שבה ראית סביבך חברות ללא מודל עסקי נמכרות במאות מיליוני דולרים".



ולכם היה מודל עסקי ברור?



"כן, לקוחות היו מוסרים תמונות לפיתוח והיו משלמים עוד דולר בכדי לקבל אותן אונליין. שיתפנו פעולה עם חברות מדפסות וחילקנו רווחים על כל הדפסת תמונה. הבעיה היתה במודל האייבולס. הרבה חברות אמרו 'בואו נשיג כמה שיותר גולשים ואחר כך אלוהים גדול'. קח לדוגמה את icq. היא נמכרה בהרבה מאוד כסף והביאה הרבה גולשים ל-aol, אבל הם לא הבינו איך אפשר להרוויח מכך כסף. לא היה מודל עסקי".



מונית למנכ"ל יזם.קום, שקרסה בסופו של דבר.



"ניהלנו קרן של כ-100 מיליון דולר ואז הכל נפל. וזה כבר לא משנה אם החברות שהשקענו בהן היו טובות או לא. כל השוק נפל וכשזה קרה כל החברות עשו קיצוצים - בין אם מדובר בפרויקטים טובים או לא. כשהשוק נופל דרסטית מה שכולם עשו זה לעצור כל פעילות שמביאה כיום לרווח. מה שקרה הוא שעם הרע נמחק הטוב".



מה הלקחים שלך היום, עשור לאחר הבועה?



"אני חושב שאנחנו ממשיכים עם הטעויות. מתלהבים מכל היוטיובים. כל אחד חושב שהוא יכול להיות גוגל. תסתכל על יוטיוב ותראה שעד עכשיו הם מנסים למצוא לו מודל עסקי שיוביל את האתר לרווח משמעותי. אבל מלבדה היו 200 חברות לאחסון ושיתוף וידיאו שנמחקו ונסגרו. אם אתה מקים חברת אינטרנט ולא בונה סביבה מודל עסקי - כשיהיה משבר אתה תיעלם - וזאת הבעיה. אני לא חושב שאנשים מספיק לומדים מטעויות העבר. עדיין רואים חברות שסבורות שהן ישיגו את האייבולס ואז יירכשו על ידי חברה גדולה".



תן דוגמה לטירוף ששלט באותן שנים?



"היה שירות בניו יורק בשם קוסמו.קום שאיפשר לך להזמין גלידה למשרד. זה סימן את הבועה. הרבה חברות הוציאו הון תועפות על כנסים. התדמית הפכה להיות חשובה יותר מאשר התוכן. אני זוכר שקרן בנצ'מרק סירבה להצעה של רופרט מרדוק לרכוש את פוינט קאסט שפיתחה שומר מסך ואמרה שאם לא מציעים לה 425 מיליון דולר, אין על מה לדבר. שנתיים לאחר מכן החברה נמכרה במיליון דולר".



לתפוס כמה שיותר משתמשים



עופר אדלר, מנכ"ל אינקרדימייל, שהחלה את דרכה כחברה לפיתוח ושיווק תוכנת דואר אלקטרוני בידורית, שהינה גם מוצר הדגל של החברה, נזכר בימיה הראשונים של החברה, ב-99'. "היה לנו מזל גדול. הצלחנו לגייס 3 מיליון דולר לפני שהכל התפוצץ. לא הרגשנו את המכה של התנפצות הבועה בבת אחת. לקראת 2001 ראית פרסומים רבים בעיתונות הכלכלית על המצב הקשה של ההיי-טק. למזלנו בגלל שגייסנו זה נתן לנו קצת אוויר לנשימה. הבנו אז שאם נצטרך לגייס בעתיד הקרוב לא נוכל לעשות זאת ולכן פיטרנו עובדים. בנקודה מסוימת הגענו לכך שנותרו לנו 150 אלף דולר בקופה".



בתחילת הדרך המוצר שלכם היה חינמי. היה מודל עסקי?



"בתחילת הדרך לא היה מודל עסקי. רוח התקופה אז היתה לתפוס כמה שיותר משתמשים. המציאות הכריחה אותנו לחשוב על מודל עסקי ולמכור. די מהר הבנו שלא יהיה גיוס הון נוסף".



מה התובנות שלך מהתקופה?



"מגייסים כסף כשאפשר, ולא כשצריך. עדיף לגייס יותר ולא פחות. חייבים מודל עסקי מבוסס. זה לא שכיום חברות כמו גוגל ואחרות לא פונות קודם כל להשיג יותר גולשים ולאחר מכן בודקות איך אפשר לבצע מוניטזציה. אבל כדי ללכת בדרך הזו צריך מספיק כסף".



מכונית ספורט לכל מהנדס



צבי שרייבר, שמכר את טרדיום לורטיקל נט עבור 478 מיליון דולר במארס 2000 בהחלפת מניות, אומר שתקופת בועת הדוט.קום היתה מהנה מאוד וגם קצת משוגעת. "ייסדתי את טרדיום במחצית השנייה של 98'. היה לי חזון שלא רק המסחר בין גולשים לאתרים יתרחב, אלא גם בין עסקים. מה שנקרא b2b או business to business. גייסנו 3 מיליון דולר, בחרנו אנשים ועברנו לסיליקון ואלי. היה ברור אז שהאינטרנט הולך לשנות את העולם".



איך נראו החיים אז?



"כששכרנו משרדים בקליפורניה וביקשנו לשכור מהנדסים גילינו שהחברה שנמצאת לידינו נותנת לכל מהנדס מכונית ספורט. זה היה עוד סימן לכך שמשהו לא נורמלי קורה. עוד סימן היה כשרצינו להשיג חברת שיווק ויחסי ציבור. בדרך כלל החברות האלה צריכות לשכנע אותך לקחת אותן. הפעם אנחנו היינו צריכים לשכנע אותם לקחת אותנו".



ואז נרכשתם.



"במארס 2000 ורטיקל נט רכשה אותנו. חודש לאחר סגירת העסקה הבועה החלה להתנפץ. המחיר היה כ-500 מיליון דולר במניות. כל עיתון כתב אז מחיר אחר. חלק הצלחתי לממש. לא הון עתק, אבל אני לא מתלונן. אסור לשכוח שהיה lock up מסוים על מכירת המניות, כך שמיממשתי כשיכולתי וזה היה כששער המניה היה ברבע מהמחיר הראשוני. מצד אחד, ברור שזה היה מאכזב כי זה היה אקזיט ענק. מצד שני הרגשנו שאנחנו ברי מזל שעשינו בכלל אקזיט, גם אם קטן יותר לעומת מה שחשבנו. הבועה התנפצה בצורה דרמטית. חברות סטארט-אפ נעלמו. חברות טכנולוגיות ירדו מגדולתן. הכל קרס מסביב. אז נכון שהיתה אכזבה, אבל אנשים לקחו את המחיר החדש של האקזיט בצורה בוגרת.



היתה נקודה שהבנת שמה שאתה רואה מסביבך לא הגיוני לפי כל מדד כלכלי שהכרת?



"היה ברור שיש יותר מדי התלהבות. לכן גם לא החזקתי את המניות מעבר למה שאני חייב. אבל לא ידעתי עד כמה דרמטי זה יהיה ובאיזו מידה הכל יקרוס. נכון שהיתה התלהבות ואמרו בזמנו שהאינטרנט משנה את העולם, אבל הרבה אמונות שהיו לגבי האינטרנט התגשמו. חלק גדול מחגיגת הקניות והמסחר אונליין קרה. ההתלהבות היתה מוגזמת אבל לא חסרת תוכן".



מהן התובנות שלך במבט לאחור?



"צריך לקחת כל דבר בצורה שפויה. אסור לזרוק מיליארד דולר על סטארט-אפ. ההתלהבות סביב האינטרנט היתה קצת מוגזמת. מה שכן, בעיני כיזם זה מדהים שאתה יכול לפתח מוצר היום ומחר הוא יהיה נגיש לכל אוכלוסיית העולם. אף פעם לא היה דבר כזה בהיסטוריה של האנושות".