המידע שהיינו שמחים לראות בפרסומות של קרנות הנאמנות

נדמה כי יועצי ההשקעות אוהבים להסתמך על מנהלי הקרנות בכל הקשור לאפיק הסולידי. תחום קרנות הנאמנות גייס בשנה האחרונה עשרות מיליארדי שקלים באפיקי האג"ח לסוגיהם, תוך שהוא מביא את הענף לשיאים חדשים. בתי ההשקעות, המודעים לכך, מציפים את העיתונים והיועצים כאחד במודעות ענק מלאות מסרים, צבעים ודוגמנים שמקדמות את מוצרי ה"בית" הסולידיים.



שוק ההון הוא בעיני סמן ימני למידת האחריות כלפי הלקוחות. מידת האמון שמקבלים אנשי שוק ההון מהלקוחות גבוהה באופן ניכר מאשר בתחומים רבים אחרים - והם חייבים להצדיקה מדי יום. מתבקש שכל בחירה שאנו עושים, כולל הבחירה בניהול חיצוני של התחום הסולידי, תהיה מבוססת על עובדות תומכות ויכולות מוכחות.



לשם כך, בחנתי את ביצועי קרנות האג"ח הגדולות בישראל בין השנים 2007 ל–2009, במטרה לאשש את הנתונים שעליהם מתבססים אנשי שוק ההון שמעדיפים ניהול אקטיבי. ואכן, העובדות ברורות. אבל בכיוון ההפוך. אף אחת מאותן קרנות נאמנות סולידיות לא השיגה בשלוש השנים האחרונות את תשואת המדד הפאסיבי. מי שחשב להשיג תשואות יוצאות דופן באפיק הסולידי בעזרת הניהול האקטיבי בקרנות אלה, התבדה.



הפער בין המדד ה"פאסיבי" לבין המנהל האקטיבי, הדינמי - זה שבוחר את המח"מים בקפידה, מזהה הזדמנויות בהנפקות ויודע מתי להיכנס לשוק ומתי לצאת ממנו - מגיע במקרים מסוימים עד ל–6% לטובת המדד. הייתכן שהמדד חסר המעוף והדינמיות ישיג תשואה טובה יותר? כן. מדוע? יעילות השווקים. שוק האג"ח הוא מהיעילים ביותר בשוק ההון בישראל.



היכולת של מנהלי ההשקעות להשיג תשואות עודפות על פניו לאורך זמן היא משימה קשה עד בלתי אפשרית. מחקרים רבים שבוצעו בעולם הראו שלאורך זמן, תשואת המנהלים האקטיביים בניכוי דמי הניהול שווה ברוב המקרים לתשואת המדדים. פשוט כמו שזה נשמע.







ואם כך הדבר, מדוע עדיין יש נהירה גדולה אל המוצר הנחות יותר? להערכתי, יש שתי תשובות, שאינן רלוונטיות לאורך זמן: שנת התיקון הגדול. 2009 היתה ללא ספק חריגה בביצועים עקב אירועים ייחודיים שאיפיינו אותה. משבר כמו זה של 2008 מביא עמו מחירים חריגים במיוחד, שיכולים לייצר הזדמנויות חריגות במיוחד.



ואולם כשבוחנים את התוצאות בפרספקטיבת זמן ארוכה יותר, שמגלמת גם את המשבר וגם את התיקון שבא אחריו, מתגלה התמונה האמיתית. התשואות החריגות של השנה האחרונה הן לעתים בבואה של בחירות אומללות של השנה הקודמת - והממוצע נמוך. עמלות קנייה-מכירה. קרנות הנאמנות גובות עמלת הפצה ודמי ניהול, אך אינן גובות עמלת קנייה-מכירה.



יועצים חוששים לעתים מעלות הכניסה שיש לשלם במוצרי מדדים, במיוחד כשההשקעה היא לטווח קצר. וכך כספים רבים שוכבים בקרנות לטווח ארוך תוך שהם סופגים דמי ניהול גבוהים וביצועים לא מרשימים. כמובן שיהיו כאלה שיאמרו כי אותם לא מעניין הטווח הארוך, וביצועי 2009 מספקים מבחינתם לקבלת החלטות.



לאחרונים אני מפנה את השאלה הבאה: האם היו בוחרים לרכוש דירה, מכונית, מזגן, או כל מכשיר אחר לפי ביצועי היצרן או הקבלן בשנה אחת בלבד? מי מבטיח שדווקא זו תהיה השנה המייצגת מעתה ואילך? אולי דווקא ממוצע ארוך טווח מייצג נאמנה את יכולות המוצר? יש דרך פשוטה מאוד ונכונה מאוד שיכולה להכניס סדר לענף.



מספיק שמנהלי הקרנות יחויבו לעשות דבר קטן ופשוט: בכל פרסום יהיה עליהם להציג גם את תשואת הקרן לתקופות של שנה, שלוש שנים וחמש שנים, את תשואת מדד הייחוס של הקרן לאותן תקופות ואת דמי הניהול שלה. ברגע שהדבר יהיה בגדר חובה, אני מניח שיתקיימו שלושה תהליכים: הראשון הוא שנדע סוףמסוף מה אנחנו קונים; השני הוא שנראה פחות פרסומות של מכשירים פיננסיים; והשלישי הוא שנחזה בגל של שינויי מדיניות מצד קרנות, שפשוט אינן מספקות את הסחורה.



ואולי זה מתבקש בענף כה צפוף עם יותר מ-1,000 קרנות נאמנות שמתחרות ביניהן על בידול בשוק קטן כל כך. ויש כמובן את הדבר הקטן והשולי שנקרא מדדים. תעודות הסל וקרנות המדד הן פתרון נגיש וסחיר לכל מי שכתבה זו מדברת אליו. המוצרים האלה מכסים כבר כיום כמעט את כל אפיקי ההשקעה הרלוונטיים בשוק ההון ויכולים להיות אלטרנטיבה ראויה לכל ניהול אקטיבי באשר הוא.



נכון שיש להתחשב בעמלות הקנייה-מכירה, אך בחלק מהמקרים הפערים בתשואות ובדמי הניהול מכסים חלק מהותי מעלות זו, אם לא את כולה, והעלויות לפחות מנותבות למקומות נכונים יותר.



הכותב הוא יו"ר קסם תעודות סל באקסלנס נשואה, שעשוי להיות לה עניין בנכסים פיננסיים המוזכרים בסקירה זו. אין לראות בדברים ייעוץ לרכישה או קנייה של ני"ע