>> אחת הבעיות עם המלחמה בתאונות הדרכים היא החוכמולוגיה הישראלית: מכיוון שכולם נוהגים בעצמם בכבישים, כולם משוכנעים שהם מומחים שיודעים כיצד יש למגר את תאונות הדרכים. כך, הנהג הישראלי מרבה לזלזל במשטרת התנועה על שהיא אוכפת נהיגה במהירות מופרזת, ורואה בכך עדות לחדלונה - כאילו המשטרה אוכפת את העבירה שנמצאת מתחת לפנס ושהיא הכי קלה לאכיפה, אף שאינה גורמת לתאונות.
רק שהתפישה המושרשת הזאת של הנהג הישראלי היא מופרכת מיסודה. כל המחקרים בעולם בתחום תאונות הדרכים מצביעים על מהירות מופרזת כאחד ממחוללי התאונות העיקריים. לפי מחקרים, 95% מהתאונות נובעות מהגורם האנושי - טעויות של נהגים. טעות כזאת, שנעשית במהירות של 90 קמ"ש, אולי עוד ניתן יהיה להיחלץ ממנה. ואולם אותה טעות במהירות של 140 קמ"ש, קרוב לוודאי שתיהפך לקטלנית. לפיכך, המהירות הופכת טעות אנוש מסלחנית לקטלנית.
הראיה המובהקת ביותר לכך היא המספר הגבוה יחסית של הרוגי תאונות דרכים בכביש האיכותי ביותר בישראל - כביש 6. אף שהתשתיות בכביש הן מצוינות, מאז פתיחתו נהרגו בו 34 אנשים - כולם, להערכת משטרת התנועה, בשל נהיגה במהירות מופרזת שגורמת לאובדן שליטה על הרכב, מפעילה לחץ כבד על הצמיגים (הלא תקינים מלכתחילה) ומביאה להתפוצצותם, או פשוט אינה מאפשרת היחלצות במקרה של תקלה כלשהי. מאז שהתחילה משטרת התנועה לאכוף את הגבלת המהירות בכביש, מספר ההרוגים בו פחת מאוד.
"צרפת הגיעה ל-8,000 הרוגים בשנה, כאשר הם זיהו שהתאונות נבעו בעיקר ממהירות מופרזת", מספר פרופ' דוד שנער, המדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. "הם פתחו בקמפיין לאומי שהונהג בידי נשיא צרפת עצמו, ושכלל אכיפה, הצבת מצלמות מהירות בכל הכבישים המהירים ושיפור תשתיות - והצליחו בתוך כמה שנים להקטין את מספר ההרוגים ב-50%".
בניגוד גמור לדעה הרווחת, המלחמה בתאונות דרכים אינה עניין לאינסטנקטים ולניסיון נלמד של נהגים. המלחמה בתאונות דרכים היא עניין מקצועי, המתבסס על מחקרים ועל ניסיון שנצבר בקרב גורמים מקצועיים בכל העולם. בדיוק לשם כך הוקמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כאשר במרכזה אגף מחקר, העוסק הן באיסוף נתונים ומחקרים מהעולם והן בביצוע מחקרים ספציפיים בישראל. בראש האגף עומד שנער, פסיכולוג ומומחה להנדסת אנוש, המתמחה כבר 35 שנה בחקר הגורמים האנושיים לתאונות דרכים.
"המלחמה בתאונות הדרכים בישראל היא מסובכת", קובע שנער, "כי אין אצלנו גורם מוביל אחד בתאונות. בצרפת זיהו את בעיית המהירות. באוסטרליה זיהו וטיפלו בבעיית הנהיגה בשכרות. אצלנו זה גם וגם, וגורמים רבים נוספים. מכאן החשיבות הרבה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כגורם מרכזי שאוסף את כל הידע, מתאם את הפעילות של כל הגורמים בתחום, וגם דואג לחלוקת תקציבים לפי שיקולים מקצועיים בלבד".
כך, הרשות הלאומית פיתחה לראשונה את הטיפול בנקודת התורפה הבולטת ביותר של ישראל בתחום התאונות - התאונות העירוניות. בעוד שבכבישים הבין-עירוניים יש אכיפה של משטרת התנועה וטיפול במפגעים בטיחותיים על ידי מעצ, האחריות על הכבישים העירוניים נמצאת בידי הרשויות המקומיות בלבד - והן, בשל חוסר ידע ואולי גם חוסר אכפתיות, הזניחו לחלוטין את תשתית הבטיחות העירונית. התוצאה - ישראל היא אחת השיאניות העולמיות בשיעור ההרוגים בקרב הולכי הרגל. 30% מכלל ההרוגים בתאונות הדרכים הם הולכי רגל, לעומת ממוצע של 15% במדינות oecd. בשיעור ההרוגים בתאונות בקרב ילדים ישראל היא המובילה בעולם - 7%.
כדי לטפל בבעיה, הרשות מינתה מפקחי בטיחות עירוניים בערים השונות, והיא גם מסייעת לרשויות חלשות בתקציב של 200 מיליון שקל בשנה לטיפול במפגעי בטיחות שהמפקחים העירוניים מזהים. כרגע נשקלת ברשות מדיניות של הגברת הבטיחות של מעברי חצייה - בדרך של רמזורים מהבהבים לפניהם, או הגבהת המעברים כך שהם יהפכו לפסי האטה. זאת, בנוסף למדינות קבועה של הצבת פסי האטה ומעגלי תנועה - שני מהלכים שהוכחו כמורידים את מהירות הנסיעה בעיר.
"בדקנו וגילינו", מספר שנער, "שיש מספר רב של ילדים ערבים הרוגים, רובם בתאונות חצר. במגזר הערבי אין הפרדה ברורה בין הכביש לבין הבית, והחצר משמשת לעתים גם חנייה של המכונית או של המשאית שבה נוהג האב. באמצעות הסברה ושיפור תשתיות הצלחנו למנוע כליל תאונות כאלה ב-2009".
הכביש כשדה קרב
מחקר נוסף שעורכת כיום הרשות מתמקד בתוקפנות של הנהג הישראלי - המתייחס לכביש כאל שדה קרב. מדד מקובל לתוקפנות בנהיגה הוא "כמה זמן חולף עד שמצפצפים למכונית, שאינה נוסעת באור ירוק". המדד הזה בישראל הוא מהקצרים ביותר בעולם.
עם זאת, מחקרים של הרשות גילו כי יש הבדלים עצומים במידת התוקפנות של נהגים במקומות שונים במדינה (בת"א מצפצפים הרבה יותר מוקדם מאשר בב"ש), וכי ניתן להפחית את התוקפנות במידה ניכרת. למשל, התברר כי הנטייה של נהגים לחצות את הצומת לאחר שהרמזור התחלף לאדום ("לגנוב את הרמזור") גוברת כשמופע הרמזור קצר מאוד. עוד התברר כי שכאשר מתאמים את הרמזורים לגל ירוק - הנטייה לגנוב את הרמזור יורדת באופן חד.
"המלחמה בתאונות הדרכים", אומר אבי נאור, שהקים את עמותת אור ירוק, "היא מלחמה רב-תחומית, שדורשת ידע, תיאום ותקציבים. אין ספק שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כגוף המקצועי שמתאם את הפעילות, מגביר את הידע וגם מפקח ששיקולי התקציב יהיו מקצועיים ולא פוליטיים, היא המפתח להצלחה בהפחתת תאונות הדרכים".
הבעיה היא שלהשקפה המקצועית של נאור אין מספיק שותפים - וכעת גם משרד האוצר וגם משרד החבורה עושים יד אחת כדי להחליש את הרשות ובכך לסכן את ההישג החשוב של הפחתת מספר תאונות הדרכים ב-2009.
הנהג הישראלי חושב שהוא יודע הכל. הוא לא
מירב ארלוזורוב
11.3.2010 / 6:56