להתפטר בשביל אהבת אמת

>> היי עמית,

אני בת 29, ועובדת בחברת תקשורת במרכז שירות שבו עובדים עוד הרבה צעירים. העבודה לא כל כך מעניינת, אבל אני נהנית, בעיקר בזכות האנשים והאווירה הצעירה. זה נוח לי, ובמקביל אני לומדת לתואר ראשון, ואולם באחרונה אני שוקלת לעזוב את העבודה, וזו הסיבה שרציתי להתייעץ אתך. לפני חודשיים התחלתי בקשר זוגי עם אחד הבחורים החדשים פה. הוא צעיר ממני אבל הוא בחור רציני ומקסים. היתה כימיה טובה בינינו ואפילו קצת התאהבתי. הבעיה היא שהוא חושש להמשיך בקשר, כי אצלנו לא רואים בעין יפה את זה שיש זוגות בעבודה, והעבודה מאוד חשובה לו. הוא רוצה שניקח צעד אחורה. למעשה, לאחר שבועיים הפסקנו להיפגש ביחידות. אנחנו מדברים בעבודה, אבל הוא לא רוצה שניפגש לאחריה. מאוד קשה לי ואני מתלבטת מה לעשות. עדיין לא דיברתי אתו על זה, אבל חשבתי שאולי כדאי לי להתפטר מהעבודה כדי שנוכל להמשיך בקשר. אני לא בחורה שהיו לה הרבה מערכות יחסים, ואולי שווה פעם ללכת עם הלב ולא להתחשב בשיקולים ?בוגרים ואחראיים"?



נועה



היי נועה,



אני אגיד את זה באופן ישיר: נשמע שהבחור פשוט לא רוצה אותך. הוא מהסוג שמתקשה לסיים קשר במלים מפורשות, ולכן הוא מספק תירוצים. אני מניח שאני לא הראשון שאומר לך את זה. אם התייעצת עם חברות, הן בוודאי אמרו לך אותו דבר. בכלל, אני מניח שלא מעט אנשים, יותר ציניים או אולי יותר מנוסים שקראו את השאלה שלך, הרימו גבה והתפלאו על הנאיביות.



מהיכן באה הנאיביות? אולי מחוסר ניסיון במערכות יחסים, אולי מרצון להכחיש את הדחייה. בכל מקרה, התוצאה עלולה להיות שתמצאי את עצמך ללא בן זוג וללא עבודה. אבל אולי בכל זאת פיו ולבו שווים. הספק הקטן מנקר במוח, ולכן נראה לי שהכי טוב יהיה לשאול אותו, ולהציע את האפשרות שאחד מכם יעזוב את העבודה (או לפחות יעבור למרכז שירות במקום אחר). מן הסתם, צעד זה יביא לדיון כן ואמיתי ביחסים שלכם.



העובדה שעוד לא דיברת אתו על זה מחזירה אותי להשערה שאת כנראה מאוד מפחדת לשמוע את ה"לא" באופן מפורש. אתם כנראה שניים בסיפור הזה: צד אחד מפחד לדחות וצד אחר מפחד פחד מוות להיות דחוי. ביחד אתם רוקדים זה כחודשיים ריקוד פרטי שבו אף אחד לא באמת מעז להגיד מה הוא מרגיש.



הבעיה היא שכעת גם אם תשמעי את ה"לא" המפורש, את תהיי בבעיה, כי אתם ממשיכים לעבוד ביחד, ואת תיאלצי לראות אותו יום-יום. את כנראה רגישה מאוד לדחייה. זו עלולה להיות סיטואציה קשה בשבילך, וכך גם התקופה שתבוא אחריה, שבה תצטרכי לאזור כוח ולשאת תחושות אכזבה ועצב. שווה להתכונן לכך, לדבר אתו, ואז לפי הצורך לעבור מחלקה, מקום, או אם מדובר בעבודת משמרות, לעבוד בזמנים שונים משלו.



-



הכותב הוא פסיכולוג קליני. לתגובות: www.avoda-pnimit.com