אומרים שהיה פה שמח

ב-1959 נהרס הבניין המקורי של גימנסיה הרצליה בתל אביב, ופינה את מקומו למגדל שלום. הרס בניין הגימנסיה, שנבנה בסגנון אקלקטי במטרה ליצור מחדש אדריכלות ישראלית בארץ ישראל ושילב סגנונות בנייה מזרח תיכוניים עם תפישות אירופיות, העלה את הצורך בפעילות ציבורית למען שימור אתרים בישראל.



ואולם רק ב-1984 הקימה הכנסת את המועצה לשימור אתרים, לפי המלצה של ועדת החינוך. המועצה שוקדת עם גופים נוספים על קידום השימור בישראל באמצעות פעילות ציבורית, חינוכית, משפטית והנדסית. בספר "100 מקומות שמורים - מסע באתרי השימור של ישראל" של המועצה, מופיעים 100 אתרים שנבחרו לייצג את פעילות השימור ברחבי המדינה.

בין האתרים בספר - חלקם שומרו ואחרים מיועדים לשימור - אפשר למצוא את חצר תל חי, בית הספר כדורי, מקווה ישראל, המושבה הגרמנית בחיפה, מחנה עתלית, בית ויצמן ברחובות, נמל יפו ואת בית שלוש ובית ביאליק בתל אביב.



את האתרים בספר מלווים פירוט השימור וסיפוריהם ההיסטוריים של המקומות - בדרך כלל פרקי התנחלות וחלוציות - וסיפורי קרבות, גבורה ואחוות לוחמים, כמו זה של דוד צ'רקסקי, הלא הוא הפלמ"חניק דודו, שנפל בקרב על מצודת כ"ח (נבי יושע). מהבחינה הזאת, הספר הוא גם ספר היסטוריה מצוין ומתומצת, המלווה גם בתמונות היסטוריות וגם בתמונות עדכניות.



לצד האתוס, הפאתוס, המיליטנטיות והפטריוטיות המתפרצות מהדפים, אפשר למצוא בספר שלושה עלי תאנה שמגוונים מעט את סיפורי המורשת היהודית-ישראלית - כפר כמא הצ'רקסי, בית טריף בכפר הדרוזי ג'וליס ושתי מצודות בעיר הערבית טייבה.



"אכן, יש מקומות בעולם עם אתרים מפוארים ונרחבים יותר, אך ספק אם יש בעולם אתרים בעלי ערך מוסרי ותרבותי כאתרים שלנו", נכתב בספר. בואו לא נגזים, כן? אבל במקום שבו החליפה תרבות המגדלים את חומה ומגדל, וקבוצות הרכישה החליפו את החלוצים ואת הקיבוצים, אז כנראה שבאמת צריך לשמור ולשמר. בכל זאת, אמרו שפעם היה פה שמח.