הפרופסור האמריקאי הפך למקצוען פוליטי

>> בתחילת 2005 ישב סטנלי פישר, סגן נשיא סיטיגרופ, קבוצת השירותים הפיננסיים הגדולה בעולם, במחלקת העסקים בטיסה מניו יורק לישראל, וכתב לעצמו כמה דברים על פתק קטן. פישר נוהג כך שנים רבות. בכל שנה ובכל תפקיד הוא כותב לעצמו את יעדיו לאותה שנה, והוא נוהג לחזור אל הפתק הזה בהמשך כדי לבדוק אם עמד ביעדים.

פישר היה בדרכו לפגישה סודית עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון ושר האוצר בנימין נתניהו, כדי לסכם עמם על מינויו לנגיד בנק ישראל. היה זה שבועיים לאחר שקיבל שיחת טלפון מנתניהו, שבה הציע לו שר האוצר את התפקיד. הטלפון תפס את פישר ואשתו רודה בחופשה באיים הקאריביים, לשם נמלטו מאימת הקור הניו יורקי. בפתק במטוס כתב פישר מה הם התנאים שבהם יסכים להתמנות לנגיד בנק ישראל ומה הן המשימות שהוא מציב לעצמו: חוק חדש לבנק ישראל, הסכם שכר חדש בבנק, שיפור היחסים בין בנק ישראל למשרד האוצר ותרומה לשיפור איכות הדיון הציבורי בישראל.



ואולם בפגישתו עם שרון ונתניהו הזכיר פישר רק יעד אחד שהיה לו חשוב במיוחד: לחוקק חוק בנק ישראל חדש שיתאים לעידן המודרני ויישמר את עצמאות הבנק המרכזי. נתניהו ושרון מיהרו לומר "כן", "אין בעיה", "נעביר חוק", ופישר הודיע למעסיקיו בסיטיגרופ על התפטרותו. ב-1 במאי 2005 התקיים טקס חגיגי במשכן הנשיא בירושלים, שבו נשא פישר הנרגש את נאום ההשבעה שלו, בעברית טובה שהפתיעה את שומעיו. בטקס חזר פישר על הצורך לחוקק חוק בנק ישראל חדש, ומאז ועד יום רביעי השבוע - שבו אישרה ועדת הכספים את החוק החדש לאחר מאבק ארוך ורווי משברים - הוא לא הרפה מהמשימה שלקח על עצמו.



פישר, שקנה לעצמו מעמד של נגיד מוצלח במיוחד בחמש שנות כהונתו, ידע היטב שנוכחותו בישראל נחוצה למשק, והוא לא נרתע מלכרוך את המשך כהונתו בהעברת החוק. מי שנתפש כעולה חדש עם מבטא כבד שעדיין מבלבל בין זכר לנקבה, נהפך בתום חמש שנות כהונה למקצוען פוליטי ולמומחה לשפה הישראלית: כוחנות וסחר מכר. העברת החוק סוללת את דרכו לכהונה נוספת כנגיד בנק ישראל, אבל בניגוד לכהונה הנוכחית שנמשכה חמש שנים, הפעם אין לו כוונה להשלים את כל הקדנציה. פישר מתכוון להיות כאן וללוות את כניסת החוק החדש לתוקף, וברגע שהוא יחוש שהחזון שלו מתממש הוא יחזור לארה"ב. זה יכול לקחת שנה-שנתיים ואולי קצת יותר.



הבנק הטוב והבנק הרע



יש דבר מה מתעתע בהתעקשות של פישר על העברת חוק "לשמירת עצמאות בנק ישראל". על איזה עצמאות הוא מדבר? אוסף פעולותיו בשנים האחרונות מלמד על עצמאות אדירה. במהלך כהונתו הוא רכש עשרות מיליארדי דולרים כדי למנוע את קריסת הדולר והיצוא הישראלי, הוא הוביל את מגמת הורדת הריבית בעקבות המשבר והיה הנגיד הראשון בעולם להעלותה בחזרה, הוא רכש אג"ח ממשלתיות תוך כדי המשבר כדי להשפיע גם על הריבית לטווח ארוך ולמנוע מחנק במשק והוא לא היסס להתנגח באוליגרכיית ההון המקומית כאשר הדיח את יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר מתפקידו מבלי לספק יותר מדי הסברים לציבור. כל אלו היו פעולות חשובות בשמירה על יציבות המשק והמערכת הפיננסית ואיש לא הצליח לפגוע בעצמאותו. איזו עצמאות צריך לשמר למי שיכול לעשות את כל הדברים האלו בלי לתת דין וחשבון?



כאן צריך לעשות את ההבחנה בין שתי תקופות שונות בתכלית בקדנציה של פישר. התקופה הראשונה, שבה המשק צמח ולא היו בעיות מקרו מיוחדות, לבין התקופה השנייה, שבה פרץ המשבר הגלובלי והדולר החל להיחלש מול השקל. למעשה, נדרשת גם הבחנה בין שני צדדים שונים לגמרי של בנק ישראל: הבנק כארגון ציבורי שיכונה להלן הבנק הרע, והבנק כמוסד כלכלי חשוב בהתוויית וניהול המדיניות הכלכלית - להלן, הבנק הטוב.



במחצית הראשונה של הקדנציה שלו, התמודד פישר מול שורה של עניינים שגרמו לו לתהות אם הוא עשה מקח טעות כאשר החליט לקבל עליו את התפקיד. חשיפת שחיתויות השכר בבנק ישראל, הסכסוך עם עובדי הבנק והמאבק מול משרד האוצר שביקש לעשות סדר בסוגיית השכר בבנק המרכזי, כילו את רוב זמנו של פישר. בנק ישראל, שנחשב מאז ומתמיד כמוסד ממלכתי חשוב, הצטייר באותם ימים כקן צרעות של שחיתויות וסיאוב. לפתע נחשפו מעשים פסולים שנעשו בתחום השכר בבנק על חשבון הקופה הציבורית ותנאים שערורייתיים שסידרו לעצמם בכירים בבנק, והרושם שעלה הוא שבנק ישראל הוא מוסד שיודע לנתח את הכשלים של כל ענף בישראל, אך הוא עצמו רקוב ומושחת.



באותם ימים עשה פישר שוב ושוב את הדרך מלשכתו אל מעבר לכביש, למשרד האוצר, שם בילה בדיונים ארוכים ומתישים עם אנשי האוצר כדי לפתור את בעיות השכר בבנק המרכזי. שני פטרוניו הפוליטיים, שרון ונתניהו, כבר לא היו שם. שרון אושפז בבית החולים, נתניהו התרסק עם מפלגתו והלך לאופוזיציה, ובמשרד האוצר החלה תחלופה מהירה של שרים.



חמישה שרי אוצר כיהנו במהלך חמש שנות הקדנציה של פישר: נתניהו, אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, רוני בר-און ויובל שטייניץ. מהר מאוד מצא עצמו פישר שקוע בנושאים אדמיניסטרטיביים, כשהוא צריך להגן ולפתור בעיות קשות שהותירו לו קודמיו בצד הניהולי של הבנק. תוכניתו להעביר את חוק בנק ישראל נתקלה בהתנגדות עזה, ופישר כבר ראה כיצד היעד המרכזי שלו מתאייד. באותם ימים היה פישר בעיקר נגיד של "הבנק הרע". תדמיתו של הבנק המרכזי הידרדרה, ובאוצר נהנו לראות כיצד נמרטות נוצותיו של הבנק המרכזי.



הפרזנטור של כלכלת ישראל



המתח בין בנק ישראל למשרד האוצר הוא מובנה ורב שנים. בעוד שהמשרד מנוהל בידי פוליטיקאים שנכנעים להסכמים קואליציוניים, אילוצים ואינטרסים פוליטיים, לבנק המרכזי יש פטור מהאילוצים הללו וטוב שכך.



כוחו של הבנק המרכזי הוא בשליטה על יציבות המחירים במשק וביציבות הפיננסית, ובאמירת דעתו על המהלכים הכלכליים הדרושים והנעשים במשק. לנגיד יש תפקיד של היועץ הכלכלי לממשלה, ומטבע הדברים הוא אומר דברים ששרי האוצר לא אוהבים לשמוע. ויש מקור מתח נוסף ומובנה בין שני המוסדות: במשרד האוצר רמת השכר נמוכה בעשרות אחוזים מזו שבבנק המרכזי, למרות שבשעות אחר הצהריים מגרש החנייה של בנק ישראל מתרוקן, ואילו מגרש החנייה של האוצר נשאר עמוס עד שעות הערב המאוחרות.



לפישר יש נחישות שיש למעטים מבין הפוליטיקאים בישראל. באותם ימים הוא הגיע למסקנה שהצורך בחוק בנק ישראל חדש הוא אפילו חזק יותר מכפי שחשב תחילה. לתחושתו, האוצר ניצל את סוגיית השכר בבנק כדי להגביר את השפעתו על הבנק. בשיחות פנימיות הגדיר זאת פישר כאמצעי סחיטה. היה לו ברור שבלי חוק חדש, בנק ישראל יהיה חשוף ללחצים פוליטיים שיפגעו בתפקודו וביכולתו לקבל החלטות נקיות מלחצים. והיה לו מניע נוסף. לפישר יש אגו לא קטן, וכשקיבל על עצמו את החלטה לעזוב את סיר הבשר בארה"ב ולעלות לישראל, הוא רצה להטביע חותם לשנים. העברת החוק נתפשה בעיניו כהישג לשנים הבאות ולנגידים שיבואו אחריו.



הבעיה העיקרית של פישר היתה שהוא לא נתן דעתו לאופן שבו נתפשה הגנתו על הבנק המרכזי. בבואו לדאוג לעצמאות הבנק, הוא התקשה להבין ששערוריית השכר בבנק המרכזי מנקרת את עיני הציבור, ולמעשה מחלישה את מעמדו של הבנק כמוסד ממלכתי, מקצועי ונקי כפיים. האופן שבו הגן על בנק ישראל הצטייר כניסיון לשמר לא רק את עצמאות הבנק המרכזי, אלא גם את השחיתות שפשתה בו.



לכן נאלץ פישר להיענות ללחצים שהפעיל האוצר ובעיקר הממונה על השכר, כדי שיהיו בידיו מספיק קלפים במאבקו הגדול - העברת חוק בנק ישראל. בבנק נחתם הסכם שכר חדש ונוסד לראשונה מעמד של דור ב', שבו תנאי ההעסקה נחותים מאלו של העובדים הקבועים. בנוסף, כמה מבכירי הבנק לשעבר ובהם דוד קליין, יעקב פרנקל ואפילו גליה מאור, יצטרכו להשיב לבנק כספים עקב תשלומי יתר שקיבלו.



המשבר הגלובלי שינה את מצבו של פישר מהקצה אל הקצה. לפתע כל ההתכתשויות בין האוצר לבנק נראו שוליות אל מול הסערה שמיהרה להגיע מארה"ב ואירופה ואיימה למוטט את הכלכלה העולמית. כאן נהפך פישר בן לילה לנגיד "הבנק הטוב" - המוסד הממלכתי שמנהיג בבטחה את כלכלת ישראל, מגיב ומטפל בנחישות בסכנות הנשקפות למשק, משמש כפרזנטור של כלכלת ישראל ומוביל את המשק לחוף מבטחים. טיפולו במשבר חיזק את מעמדו כנכס לכלכלה הישראלית, וכשעלתה בשנה האחרונה שאלת מינויו לקדנציה נוספת, פישר ידע למנף זאת עד הסוף.



בכל פעם שנשאל על המשך כהונתו, סירב פישר להתחייב והצליח לעשות מה שהוא עושה יותר טוב מכל ישראלי אחר ששולט בעברית טוב ממנו: להתחמק באלגנטיות מהתחייבות. פישר החליט לשים את כל הכלים והתחמושת שלו בקרב על העברת חוק בנק ישראל, ויותר מפעם אחת יצאו מכיוונו רמיזות על כוונתו להתפטר. באחת הפעמים, כשביטל במפתיע מסיבת עיתונאים שתוכננה מראש עקב משבר שצץ מול האוצר, הופצה שמועה שהוא מתכוון להתפטר. הבורסה הגיבה מיד בירידה של 2% ואותתה לאוצר כמה גבוה יכול להיות המחיר של התפטרות הנגיד. "זה היה מהלך של ערס", אומר גורם בנקאי.



התאהב במעמדו



"בד.נ.א שלו אין מצב שהוא יילך לקדנציה נוספת לפני שהשלים את המשימות לקדנציה הראשונה", אומרים עליו מקורביו. האנשים שליוו אותו מקרוב בשנים האחרונות גילו שפישר הבין מהר את השיטה הישראלית להשיג הישגים: להפוך שולחנות, לא למצמץ, לא לפחד לאיים ולדבוק במטרה.



לפני שנה וחצי עלתה האפשרות שפישר ימונה ליו"ר הבנק הפדרלי של ניו יורק, ולרגע דיגדג לו לקבל את התפקיד. נגיד הבנק האמריקאי בן ברננקי עשה אצל פישר את הדוקטורט שלו ובין שניהם שוררת הערכה רבה והם מצויים בקשר הדוק. ואולם פישר, שהתרגל לחיים החברתיים בישראל, לא התלבט יותר מדי. לפישר, מתברר, יש חיבה רבה למעמד שרכש כאן ולהשתייכותו ל"סגל א'" - שבו חברים נשיאת בית המשפט העליון, הרמטכ"ל ובכירים אחרים שזוכים למקום של כבוד בכל טקס ממלכתי.



במובן זה, למרות שהוא הספיק להתחכך כל חייו בעשרות ממשלות בעולם כאשר עבד בבנק העולמי ובקרן המטבע, ולמרות שביקור בקוקטליים של בנקאים אינו זר לו, עדיין המעמד שהכי מרגש אותו הוא להימנות על הסגל הבכיר של ישראל בטקסיה הממלכתיים ולהיות חלק מהשלטון במדינת היהודים. בשבת האחרונה, כשטייל עם בנו שהגיע לבקרו מארה"ב ברמת הגולן, ניגשו אליו אנשים וביקשו את חתימתו. פישר נענה ברצון. הוא שמח שבנו ראה מקרוב את האהדה שלה הוא זוכה כאן.



כעת מתכוון פישר להסתער על יישום החוק החדש, להקים את הגופים החדשים שיפעלו לצדו בבנק ישראל (ועדה מוניטרית שתקבע את הריבית במשק וועדה מינהלית שתהיה אחראית לניהול הבנק). הפרדוקס הוא שפישר, שביקש להגדיל את עצמאות בנק ישראל, הכניס באמצעות החוק החדש כמה אלמנטים שדווקא מצמצמים את כוחו של הנגיד. אבל הגורמים שהיו חשובים לו הם הפיקוח על השכר, שיובא להכרעה אצל ראש הממשלה במקרה של מחלוקת עם האוצר, והשליטה בתקציב בנק ישראל, שאמנם יוצג לוועדת הכספים, אך לא יהיה חייב את אישורה.



נתניהו כבר פנה לפישר בבקשה למנותו לקדנציה נוספת, ופישר ימסור בקרוב את תשובתו החיובית, אבל זה לא אומר שהוא יישאר כאן לחמש שנים נוספות. כיום הוא נמצא בשיא כוחו ומעמדו בישראל ובעולם, ילדיו עדיין מתגוררים בארה"ב וברגע שישלים את יישום חוק בנק ישראל הוא צפוי לחזור לנכדיו ולמשרה גדולה נוספת.



מה יכתוב פישר על הפתק החדש שלו לקראת הקדנציה הבאה? יש להניח שיישום חוק בנק ישראל יהיה המשימה הראשונה, אבל יהיו שם שני יעדים נוספים ובהם התאמת מבנה הרגולציה בשווקים הפיננסיים ללקחים שיופקו מהמשבר הגלובלי וקידום הסכם שלום כלכלי אזורי. "פישר בן 67 ואין סיבה שהוא ימשיך בתפקיד עד גיל 72, הוא בטח ירצה עוד תפקיד גדול אחד", אומר חבר קרוב של הנגיד.



מבחינת ראש הממשלה ושר האוצר זה אומר שהם כבר צריכים לחשוב על אלטרנטיבה לפישר, כי הקדנציה הקרובה שלו תהיה, כנראה, קדנציה קצרה.