"שינינו את הגיאוגרפיה של המסחר בעולם"

ברזיליה



>> 45 שנה חלפו מאז היום שבו יצא הילד לואיס אינסיו דה סילבה לעבוד כדי לסייע בפרנסת משפחתו. הוא היה בן 12 ועסק בצחצוח נעלי העוברים ושבים ברחובות העיר סאו פאולו שבברזיל.

דה סילבה, המכונה "לולה" (lula), הוא כיום נשיא ברזיל - הנשיא הפופולרי ביותר שידעה המדינה. בשבע השנים האחרונות הוא שינה את פניה של ברזיל. כמנהיג פוליטי, חברתי וכלכלי שהיה לדמות נערצת במולדתו ושבזכות פועלו היה מועמד לפרס נובל, דה סילבה מבקש כעת לנצל את שנת כהונתו האחרונה כדי להטביע חותם בינלאומי.



ביום ראשון בערב ינחת דה סילבה בישראל, לאחר שסימן לו למטרה לצרף את שמו אל דפי ההיסטוריה דווקא על ידי התערבות במזרח התיכון. במפגש עם כתבי "הארץ" themarker בעיר הבירה נדמה שהוא מתקשה להסתיר התרגשות קלה. הוא לוחץ בחמימות את ידי הכתבים ומישיר מבט כן, חמוש בזיק השובב המפורסם בעיניו. "נותרה לי שנה", הוא מסביר אחרי שנעזר במשחק "זוג או פרט" כדי לקבוע מי יפתח ראשון בדברים. "אשתדל לראות היכן אנחנו יכולים להביא משב רוח רענן לדיון על תהליך השלום".



תאונת העבודה שעשתה היסטוריה



ב-28 באוקטובר 2002 - יממה לאחר שחגג את יום הולדתו ה-57 - נבחר לולה לנשיאה ה-39 של ברזיל. הוא זכה בבחירות מטעם מפלגת הפועלים הברזילאית (pt) שאותה ייסד ב-1980, והיה לנשיא הראשון של ברזיל מן השמאל הפוליטי מזה כ-40 שנה. בחלוף ארבע שנים נבחר לכהונה שנייה לאחר שזכה ב-60.8% מקולות הבוחרים (בסיבוב השני). הוא צפוי לסיים את כהונתו לאחר הבחירות הקרובות שייערכו בסוף השנה.



לולה נולד למשפחה ענייה מצפון ברזיל והוא השביעי מבין שמונה אחים. כמו אלפי משפחות עניות אחרות מהצפון, עקרה משפחתו לעיר הגדולה סאו-פאולו בניסיון למצוא פרנסה. המשפחה בת 10 הנפשות השתכנה בדירת חדר באחת השכונות העניות בעיר, שלימים תיהפך לבירה כלכלית במונחים עולמיים בניצוחו של לולה הבוגר.



את צחצוח הנעליים החליף לולה הילד בעבודה במכבסה, ובהמשך הוכשר לעבודה כפועל מתכות במפעל רכב בכרך. בעקבות תאונת עבודה שהביאה לקטיעת אחת מאצבעותיו, נאלץ לולה לצאת לדרך חדשה - שתסתיים בכס הנשיאות.



מכיוון שלא היה יכול להמשיך לעסוק בעבודה שאליה הוכשר, מונה לולה לתפקיד בוועד העובדים של המפעל בימי השלטון הצבאי הרודני בברזיל. כשהיה בן 30 נבחר לנשיא איגוד עובדי הפלדה ברוב של 92% וייצג 100 אלף פועלים. שנה לאחר מכן הנהיג את מה שהיתה לשביתה הראשונה בברזיל מזה עשור. בחלוף שנה נוספת החל לגבש את פעילותו הפוליטית בחוגי השמאל בברזיל והוביל את הקמתה של pt. שביתה נוספת שאירגן הביאה לכליאתו למשך 31 יום.



על רקע היחלשות המשטר הצבאי, הוביל לולה את המאבק לבחירות ישירות לנשיאות - אך נוצח בשלוש מערכות בחירות. עמדותיו הפוליטיות השמאליות-רדיקליות הרתיעו רבים בברזיל. דווקא על רקע מצבה הפיננסי הקשה של ברזיל, קרא לולה למאבק נגד המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים, ולביטול חד-צדדי של חובות ארצו. הבוחרים סברו כי אינו בשל. פעמיים העדיפו על פניו את שר האוצר לשעבר, פרננדו אנריקה קרדוסו, שהוביל בשנות ה-90 את הרפורמות הגדולות שהצילו את כלכלת ברזיל מקריסה, והניח את היסודות לצמיחה העצומה של המדינה בעשור הבא.



לקראת מערכת הבחירות הרביעית שלו, ריכך לולה את התבטאויותיו, הדגיש את חשיבות הצמיחה הכלכלית הכרוכה בהשקעות זרות ובאשראי בינלאומי ועטה חליפות שרד ועניבות. הוא נבחר לבסוף בזכות תדמיתו העממית והנגישה וההבטחה לפעול לביטול הפערים החברתיים-כלכליים הגדולים בחברה הברזילאית, תוך מיגורו של השלטון הימני-שמרני המסואב.



הפיננסייר הידוע ג'ורג' סורוס איים אז כי אם תעז ברזיל לבחור בלולה, תיפתח התקפה ספקולטיבית נגד הריאל הברזילאי- שתביא להתמוטטות כלכלת המדינה. עם זאת, חששות הקהילייה העסקית בברזיל ובעולם מבחירתו של לולה נתבדו. לולה הנשיא המשיך בקו האחראי של קודמו בתחום המדיניות הפיסקלית, קידם את התחרות בכלכלת המדינה באמצעות הפרטה והתרחקות ממדיניות ההלאמה ופתח את השוק המקומי לזרים.



כשהיא נישאת על גלי הגיאות בשווקי הסחורות בעולם, הכלכלה הברזילאית הפגינה את אחד ממהלכי השיקום והפריחה הגדולים מעולם: האינפלציה יוצבה; עד 2006 הספיקה ברזיל לכסות את חובה לקרן המטבע העולמית; הריאל המשיך להתחזק; ההשקעות הזרות הגיעו לקצב שנתי של כ-30 מיליארד דולר; התמ"ג לנפש זינק ל-10.1 אלף דולר; ו-12 מיליון מקומות עבודה חדשים נוצרו. לצד אלה, דחפה ממשלתו של לולה באגרסיביות להגדלת כוח הצריכה במשק.



בין 2003-2008 נגרעו 24.1 מיליון תושבים בברזיל מסטטיסטיקת העוני (הכנסות הנמוכות ממחצית שכר המינימום) - ירידה של 31%. המעמד הבינוני בברזיל נהפך לדומיננטי וכוח הצריכה במדינה גדל עוד יותר. עם ירידה של 25.8% בשיעור האבטלה, ירידה של 34.9% באינפלציה ועלייה של 17% בהיקף האשראי במשק |- עתידה ברזיל, לדעת האנליסטים, להגיע ב-30 השנים הבאות למקום החמישי בדירוג הכלכלות בעולם, תוך שהיא עוקפת את הכלכלות של צרפת וגרמניה.



במקביל, לולה לא זנח את תוכניותיו הסוציאליות, ובייחוד לא את כוונתו לשפר את מצבה של אוכלוסיית העניים המרודים במדינה, שמנתה עם כניסתו לתפקיד כ-54 מיליון איש (28%). בשנים האחרונות הכריז לולה על שורת תוכניות חברתיות שעיקרן הענקת סיוע כספי במימון ממשלתי לבני המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך במדינה. בין היתר, הכריז לולה על תכנית "fome zero" (אפס רעב), שעיקרה מתן סיוע כספי במימון ממשלתי למשפחות עניות; תוכנית "bolsa familia" (אימוץ משפחה), שכללה מענק של עד 100 ריאל בחודש למשפחות שהכנסתן נמוכה ממשכורת המינימום במשק - תמורת התחייבותן לחסן את ילדיהן ולשלוח אותם לבית הספר; תוכנית "עבודה ראשונה", שכללה הבטחת תמריצים כספיים לכל מעסיק של צעירים בגילי 16-24 ממעמד סוציו-אקונומי נמוך; והרפורמה בביטוח הלאומי של עובדי המדינה שהבטיחה פנסיה לעובדי מדינה לתקופה של 20 שנה מיום פרישתם.



"היו צריכים למנוע את קריסת ליהמן"



תוכניות עבודה מהפכניות אלה עמדו בשנה וחצי האחרונות למבחן. המשבר הכלכלי חובק העולם איים לשאוב אליו גם את כלכלת ברזיל, לבלום את הצמיחה המואצת שהפגינה בשנים האחרונות ובעיקר, לייבש את מקורות המימון שאיפשרו את מערך הסובסידיות המתרחב של התוכניות הסוציאליות.



נתוני הרבעון הרביעי של 2008 הצביעו על ירידה של 4.8% בתמ"ג הברזילאי, שהביא לצמיחה כמעט אפסית בסיכום 2009. ברזיל נדרשה לתגובה מהירה - ומצאה אותה דווקא בלחיצה נוספת על דוושת עידוד הצריכה במשק והגברת ההשקעה בתשתיות החברתיות. הממשלה הפעילה את הבנקים שבבעלותה לשם פתיחת ערוץ אשראי אלטרנטיבי והריבית שהסתכמה בסוף 2008 ב-13.75% הופחתה בתוך פחות משנה ל-8.75%.



לולה הכריז על שורת הטבות מס ברכישת כלי רכב חדשים ומוצרים והודיע על תוכנית סיוע תלת-שנתית בהיקף של כמיליארד ריאל (כ-560 אלף דולר) בתחומי האנרגיה, הלוגיסטיקה והעיור כדי לשמור על האצת הפעילות במשק, לרבות השקעה ממשלתית של כ-15 מיליארד דולר בבניית מיליון בתים מוזלים לבעלי ההכנסה הנמוכה במדינה.



התוצאות לא איחרו לבוא. ברזיל, שהיתה האחרונה להיקלע אל קו האש של המשבר, היתה גם הראשונה להיחלץ ממנו בתום כשני רבעונים בלבד. התמ"ג הברזילאי חזר לצמיחה של 1.9% ברבעון השני של 2009 לעומת הרבעון הראשון וסימן את יציאתה של כלכלת ברזיל מהמיתון שאליו נקלעה.



"לברזיל לא היה שום קשר למשבר הזה, אבל הוא הגיע גם אליה", אומר לולה. "חברות ברזילאיות גדולות דוגמת פטרובראס לא היו יכולות לגייס ולו דולר אחד נוסף בשוקי העולם". לולה מתאר את המהלך העיקרי שבו נקט כדי למנוע את הצטרפות השוק הברזילאי לסחף השלילי ששטף את העולם: "מה עשינו כאן? חיזקנו את הבנקים הציבוריים. יש לנו שלושה מוסדות חזקים: בנק הפיתוח הלאומי שאחראי על השקעות נרחבות בתעשייה ובתשתיות; בנק קאישה הקמעונאי; ובנקו דו ברזיל.



"הבנקים האלה הזינו את שוק האשראי מכיוון שהבנקים הפרטיים נהפכו לסלקטיביים ולמעשה לא הלוו עוד כסף. אפילו קנינו החוצה משקיעים זרים מבנקים, וזו הסיבה לכך שסבלנו פחות ממה שנקרא 'העולם המפותח'", מתפנה לולה לעקוץ את הכלכלות המערביות הגדולות שעוד לא החלימו מפגעי המשבר.



בשנה האחרונה לא היססת לתקוף את המדיניות הכלכלית שהובילו ממשלות ארה"ב ובריטניה ותקפת את ראשיהן בגין אחריותם לכאורה למשבר. האמנם אתה רואה בהן אחראיות לקריסת שוק האשראי?



"יש הרבה מומחים שייתנו תשובה קורקטית יותר משלי, אבל מה שאני מרגיש הוא שהיו הרבה ספקות ואי-ודאויות במעבר ממשטר בוש היוצא למשטר אובמה הנכנס, שלא איפשרו לממשל האמריקאי לחזות את הצורך להימנע מקריסת ליהמן ברדרס, למשל. אין ספק שבפחות מ-10% מהכסף שהם שפכו על הצלת המגזר הפיננסי עד סיום המשבר, הם יכלו להימנע מקריסת מערכת האשראי, וכשהם התגייסו לכך - זה היה מדהים.



"לארה"ב ולאירופה לקח זמן רב מדי להגיע לראייה כוללת שתאפשר להן לאמוד את ממדי המשבר. באירופה אבדו 7 מיליון מקומות עבודה, ובארה"ב המספר דומה. בברזיל, יצרנו בשנת המשבר 950 אלף מקומות עבודה חדשים, והשנה אנחנו מתכננים ליצור עוד 2 מיליון. לפיכך, אני מקווה שהעולם המפותח ינקוט במהלכים הגדולים שנחוצים להסדרה מחדש של האשראי ושל צמיחת הכלכלה".



ציינת את המעורבות הממשלתית בשוק האשראי הברזילאי, ובשוק שממילא מוטה-רגולציה ביחס לעולם. אנו עדים במקביל למהלכים קיצוניים יותר שננקטו מצד ממשלות בדרום-אמריקה להתערבות בשווקים, עד כדי הלאמה. היכן עובד הקו הדק בין התערבות ממשלתית לבין שמירה על שוק פרטי, חופשי ותחרותי?



"המלה התערבות אינה במקום, כי זה לא נכון לדבר על התערבות ממשלה בברזיל. באחריותה של ממשלה לא לאפשר למדינה שלה לסבול כתוצאה ממהלכים שהאחראים להם הם צדדים שלישיים.



"קודם כל, אנחנו חייבים לזכור שלברזיל יש מערכת פיננסית הרבה יותר רגולטורית מאשר בעולם הראשון. שנית, הממשלה הברזילאית נקטה בצעדים אלה כדי להציל את הכלכלה המקומית מאחר שהשוק לא תיפקד. התזה שלנו היתה מאוד ברורה, ולפיה המערכת הפיננסית חייבת להתקיים כדי לממן את המגזר היצרני במדינה.



"אם אתה רוצה לעשות כסף - אתה חייב ליצור. אנשים לא יכולים לעשות כסף מעלות של ספקולציות. כך שלמעשה, הממשלה הברזילאית פעלה כפי שכל הממשלות היו צריכות לפעול, ולכן היו לנו תוצאות מדהימות. אני מקווה שקרן המטבע העולמית למדה מזה, ושהבנק העולמי למד".



לאחר שתקף את ממשלות ארה"ב ובריטניה ועקץ את המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים, לא מתאפק לולה ועוקץ גם את קודמו בתפקיד, פרננדו אנריקה קרדוסו, שהתווה את המדיניות הכלכלית שחילצה את ברזיל מהשבר שחוותה בשנות ה-90 - ויש שטוענים כי לולה היה למעשה זה שזכה לקטוף את פירות פעולותיו.



"הרבה פעמים, קידום ייצור וצריכה והאמונה בחיזוק השוק המקומי הם טובים יותר עבור מדינות מאשר אותם תיקונים פיסקליים שהיו המתכון בשנות ה-90", אומר לולה בהסתייגות ממהלכיו הכלכליות של קרדוסו.



או"ם - שמום



ברזיל, ולולה כנשיאה, מרגישים בימים אלה על הגובה. ברזיל היא המדינה החמישית בגודלה בעולם מבחינת שטח והיקף אוכלוסייה. כלכלתה מדורגת במקום השמיני בעולם - שנייה באמריקה רק לארה"ב ומהווה כ-50% מהכלכלה הדרום-אמריקאית. קצב צמיחתה מהיר מזה של המדינות המפותחות.



בניגוד ליתר מדינות ה-bric (רוסיה, הודו וסין), ברזיל נהנית מסביבה עסקית ליברלית יחסית, ממשטר דמוקרטי יציב ומהיעדר מתיחויות פוליטיות וחברתיות. לסברה כי השמים הם הגבול עבור ברזיל יש מחיר, וכבר בראשית ימיו כנשיא רמז לולה כי יבוא היום שבו יבקש לגבות את המחיר. כבר בתחילת שנות האלפיים תקף את יהירותה של ארה"ב ואת משטרו של הנשיא ג'ורג' בוש, הביע התנגדות נחרצת לכוונה לכונן אזור סחר חופשי בכל יבשת אמריקה ואף טען כי ברזיל טעתה כשחתמה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.



לפיכך, אין להתפלא על התבטאויותיו של לולה בגנות מדינות המערב והמוסדות הבינלאומיים ואין להיות מופתעים מתמיכתה של ברזיל בפיתוח טכנולוגיית גרעין באיראן למטרות אזרחיות, ובדרישתה למקום קבוע במועצת הביטחון.



"אמרתי שוב ושוב שאם האו"ם היה חזק כמו שהוא אמור להיות, הוא יכול היה להיות כוח מניע אמיתי לשלום במזרח התיכון", מקניט לולה ומרים לעצמו להנחתה: "אבל במצב היום זה פשוט לא ייתכן, בגלל שהנציגות במועצת הביטחון לא מייצגות את הגיאופוליטיקה של המאה ה-21. מדינות גדולות פשוט נותרו בחוץ ולכן יש לנו נציגות פוליטית שמתאימה לימים שלאחר מלחמת העולם השנייה. או שמנהיגים עולמיים יבינו זאת, או שפשוט נראה את קריסתם של המוסדות הרב-לאומיים האלה, וזה יהיה אסון לשלום בעולם".



לולה אינו מסתפק בקריאה שבעל פה, במהלך כהונתו פעל לחיזוק הדומיננטיות של ברזיל בין מדינות דרום אמריקה וממשלות אמריקה הלטינית, הגדיל משמעותית את הסחר בין ברזיל ליתר מדינות העולם ופעל לייסוד איגודים נוספים בין מדינות דרום אמריקה.



למעשה, אתה מאתגר היום את מדיניות החוץ האמריקנית ככלל - ובמזרח התיכון בפרט. האם זו עדות לחולשה האמריקאית בשנה החולפת בשדה יחסי החוץ שלה?



"לברזיל יש מערכת יחסים חזקה עם ארה"ב, וארה"ב היא שותפה אסטרטגית של ברזיל. אבל כשאנחנו מדברים על ריבונותה של מדינה ועל יחסיה הבילטרליים והאזוריים, אז כל אחד מאתנו בונה את היחסים האלה בהתאם לצרכיו. ב-2003, 25 ימים לאחר בחירתי לתפקיד, נסעתי לדאבוס, וכשחזרתי רצינו לשנות את גיאוגרפיית המסחר של העולם. היינו צריכים לגוון את מערכות היחסים של ברזיל, כיוון שלא יכולנו להיות תלויים רק בארה"ב ובאיחוד האירופי עוד. היינו חייבים לגדול בעולם הערבי, באסיה, באמריקה הלטינית ובאפריקה. לכן התחלנו לעבוד קשה במדינות אלה מבחינה פוליטית.



"בזמנו, ארה"ב ואירופה היו היעד ל-28%-30% מסחר החוץ של ברזיל, כל אחת. אף שהיקף הסחר הכולל של ברזיל גדל בכ-20% במונחים אבסולוטיים מאז היבחרי, הנתח שלהן בהיקף הסחר הכולל קטן לכ-13% כל אחת בגלל שהיקפי הסחר שלנו עם כל אחד מהאזורים האחרים בעולם גדל משמעותית.



"לא יצרנו את ה-bric, אבל יצרנו את היונאסור (unasur - איגוד מדינות דרום אמריקה - א"ב), ובאחרונה הקמנו את קבוצת מדינות אמריקה הלטינית והקריביים, כך שאחרי 200 שנה של עצמאות, זו הפעם הראשונה שאמריקה הלטינית נפגשת בעצמה, ללא נוכחות אירופית או צפון אמריקאית. אנחנו מנסים למצוא את המכניזם שיאפשר לחזק את הכלכלות שלנו, ולחזק גם את מערכת היחסים בינינו, כדי לנצל את הדמיון בינינו - וזה לא יוצר בעיה בינינו לבין ארה"ב. להפך.



"כשנפגשנו בראשונה בטרינידד וטובגו מיד לאחר שנבחר, אמרתי לאובמה שהוא צריך להסתכל באופן אופטימי על אמריקה הלטינית. היתה לנו פגישה מדהימה, עם אובמה ועם כל מנהיגי דרום אמריקה - אבל מאז דבר לא קרה. כך שאנחנו לא רוצים עימות עם ארה"ב, בדיוק כמו שאנחנו לא רוצים עימות עם אורוגוואי, אירופה או בוליביה. מה שאנחנו רוצים הוא להתנהל בריבונות, ולעשות את הדברים שאנחנו חושבים שיהיו טובים עבור ברזיל".