>> כשנוחי דנקנר ובן דודו דני דנקנר נפגשים בבתי קפה, הם מקפידים מאוד על פרטיות השיחות שלהם. למעשה, מקורבים לבני הדודים יודעים לספר כי חששם של הדנקנרים מהאזנה כה רב, עד כי קרה שפירקו את הסוללות של מכשיריהם הסלולריים.
אפשר להבין את הרצון שלהם בפרטיות. מדובר בשניים מאנשי העסקים המרכזיים במשק הישראלי. נוחי הוא בעל השליטה בקבוצת הענק אי.די.בי, שמחזיקה בחברות כמו כור, שופרסל וסלקום; ודני שימש יו"ר בנק הפועלים - הבנק הגדול בישראל. אמנם הוא הודח מתפקידו בשנה שעברה על ידי בנק ישראל וכעת נחקר במשטרה בחשד למרמה והפרת אמונים, אך גם מונה על ידי שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק, למנכ"ל אריסון השקעות - שממילא מחזיקה בבנק הפועלים.
השניים קרובים זה לזה מאוד ומגדירים את עצמם כחברים. דני נוהג להתייעץ רבות עם נוחי: "דני פשוט מעריץ את נוחי ואת האופן שבו הוא בנה את האימפריה שלו", אמר מקורב לשניים בתחקיר שפורסם ב-themarker.
נקודת הפתיחה של בני הדודים דומה מאוד. דני נולד בחיפה ב-1960 לאברהם דנקנר; נוחי, בן הדוד הגדול והנערץ שלו, נולד ב-1954 בתל אביב ליצחק דנקנר. האחים אברהם ז"ל ויצחק היו ראשים לשני פלגים מתוך שישה פלגים של משפחת דנקנר. במשך שנים המשפחה היתה מאוחדת והונהגה על ידי האח שמואל דנקנר. עסקיה כללו בעיקר נדל"ן, כימיקלים ובריכות מלח.
אבל זה לא הספיק לשני בני הדודים הצעירים. דני ונוחי ביקשו לבצע קפיצת מדרגה בעסקי המשפחה באמצעות רכישה של בנק הפועלים, ששמואל התנגד לה. באמצע שנות ה-90 נרשם מהפך במשפחה, ודני ונוחי הובילו אותה לרכוש את השליטה בבנק מידי המדינה ביחד עם תד אריסון. (על ההצטרפות לגרעין השליטה והמכירה של המניות, ראו מסגרת). דני ונוחי היו גם שני נציגי המשפחה היחידים בדירקטוריון שלו. תחילה שימש נוחי סגן יו"ר הבנק ולאחר מכן יו"ר ועדת האשראי, ובהמשך פרש והוחלף על ידי דני בתפקידים אלה.
אחרי כמה שנים התפצלו דרכיהם של שני בני הדודים. ב-2002 החליט נוחי שהוא רוצה לחזור לעולם העסקים ובעיקר להיפרד מבני משפחתו. הוא מכר להם את המניות שלו בתעשיות מלח, שדרכן החזיקה המשפחה בפועלים. דני נשאר בבנק, ובעסקי המשפחה. מאותו רגע החל נוחי לבנות אימפריה עצמאית משלו בדמות קבוצת אי.די.בי, ואילו עסקיהם של בני דודיו, דני, גדי ודורי דנקנר - בדור כימיקלים, בדנקנר השקעות ובהמשך גם באלרן - הסתבכו והלכו.
בשנים האחרונות, ותוך כדי משבר בכלכלה העולמית, התחזק והלך מעמדו של נוחי במשק הישראלי, בעוד שהמעמד של דני נחלש בעקבות שרשרת הסתבכויות, שהעיקריות שבהן כוללות התמדה בהשקעה כושלת במוצרים מסוכנים של בנק הפועלים שהניבה לבנק הפסד ענק, הדחה על ידי בנק ישראל וכעת גם חקירת משטרה, שאין לה קשר לבן דודו נוחי.
בתחקיר שפורסם בעבר ב-themarker העריך מקורב לנוחי ודני כי "יכול להיות שדני מכיר בכך שהיה יכול לעזוב את עסקי המשפחה המשותפים יחד עם נוחי, ואז זה היה אולי יותר מוצלח בשבילו".
לא רק המזל העסקי שלהם שונה - גם דרך ההתנהלות. נוחי נמנע באופן שיטתי מעימותים עם הרגולטורים בישראל, נוהג בהם בכבוד ומקפיד לשמור על ממשל תאגידי תקין. לעומתו דני ניהל כמה מאבקים ברגולטורים - שהאחרון שבהם היה גם החריף ביותר: המאבק בסטנלי פישר, נגיד בנק ישראל.
ועדיין, לא רק הקירבה המשפחתית מקשרת בין בני הדודים: הכוח שנמצא בידיהם הוא גדול ביותר. נוחי הוא בעלים של קבוצה שהיא מהלוות הגדולות במשק - וגם מהמלוות הגדולות באמצעות חסכונות הציבור המנוהלים בכלל ביטוח - ודני הוא מנכ"ל קבוצה שבבעלותה בנק שהוא המלווה הגדול במשק. ביושבו כיו"ר הפועלים ניהל דני פיקדונות של 225 מיליארד שקל והעניק אשראי בהיקף של 215 מיליארד שקל; הקונצרן של בן הדוד נוחי מחזיק בין היתר בחברת הביטוח כלל, שבה מנוהלים כספי ציבור בהיקף של כ-107 מיליארד שקל.
כלומר, השניים חולשים גם על סכומי עתק וגם על צמתי החלטות חשובות ומאגרי מידע עצומים. מטבע הדברים היו, ועדיין יש, בין השניים גם לא מעט נקודות מפגש עסקיות. בין שתי הקבוצות - אי.די.בי והפועלים - היו הרבה נקודות השקה בשנים האחרונות. החלטות רבות אמנם התקבלו בדיאלוג בין הדרגים המקצועיים של שני הגופים, אך עם זאת, אין לדעת מתי השפיעה הקירבה המשפחתית והחברית על קבלת ההחלטות.
אחזקות משותפות
בנק הפועלים, שדני דנקנר עמד בראשו, מחזיק 10% מכלל ביטוח שבשליטת אי.די.בי של נוחי דנקנר. מדובר בהשקעה היסטורית שביצע הפועלים ב-1999, כאשר הדנקנרים היו שותפים לגרעין השליטה בבנק, אך עוד לפני שנוחי דנקנר השתלט על אי.די.בי. עד היום, בנק הפועלים שבראשו עמד דני הוא בעל המניות השני בגודלו ובעל זכות למנות דירקטורים בחברת הביטוח של נוחי, המנוהלת על ידי שי טלמון - שהיה מנהל החטיבה העסקית בבנק הפועלים בזמן שדני דנקנר שימש סגן יו"ר (ראו מסגרת: שי טלמון).
הפועלים דוחה פירעון לכור
בשיא המשבר הכלכלי ב-2008, כאשר הפועלים דימם מהפסדי עתק בגין השקעות בחו"ל והמדינה עצרה את נשימתה בשל חוסר הוודאות שריחף מעל מערכת הבנקאות וגם בשל מחנק אשראי כבד במשק, קיבלה חברת כור מקבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, זכות לדחיית פירעון אשראי שהיא חייבת לבנק בהיקף של 1.1 מיליארד שקל - בשש עד ארבע שנים.
בסמוך למועד זה ותוך כדי המשבר, השקיעה כור שבשליטת נוחי דנקנר מיליארדי שקלים בבנק השווייצי קרדיט סוויס, וחשפה בכך את מערכת הבנקאות לסיכוני הבנקים האירופיים שהיו תחת איום. בסופו של דבר ההשקעה בקרדיט סוויס התבררה כמוצלחת וכור כבר הרוויחה בזכותה כ-3 מיליארד שקל.
מי שאישר את הפריסה של החוב העצום עבור נוחי דנקנר היו כמובן הדירקטוריון וועדת האשראי של הפועלים, שעם חבריה נמנו בין היתר דני דנקנר, שהיה יו"ר הבנק, ואירית איזקסון - שממשיכה לכהן עד היום במקביל בדירקטוריון הפועלים ובדירקטוריון אי.די.בי פיתוח שבשליטת נוחי דנקנר.
הפועלים נותן אשראי לישראייר
במהלך המשבר ב-2008 העמיד הפועלים לנוחי דנקנר מסגרת אשראי של 39 מיליון דולר בערבות חברת גנדן הולדינגס שבשליטת נוחי דנקנר. בנק הפועלים התבקש על ידי ישראייר, אז עדיין בשליטת גנדן, לתת את הסכמתו לכך ש-9.8 מיליון דולר מהאשראי ישמשו למימון פעילותה השוטפת של ישראייר שסבלה מהפסדים גדולים, בין היתר בגלל הפעלת הקו לניו יורק.
ישראייר קיבלה אשראי נדיב, אף שענף התעופה הוא יצרן שיטתי של הפסדים כבדים לבעלי המניות. ישראייר צברה הפסד של 52 מיליון דולר ב-2007-2008, סבלה מגירעון בהונה העצמי ולא עמדה באמות מידה פיננסיות. ההלוואה הזו אפשרה לישראיר מרווח נשימה נוסף עד שב-2009 הוכנסה ישראייר לחברה הציבורית אי.די.בי במסגרת עסקת בעלי עניין שזכתה לביקורת חריפה בשוק ההון. נוחי דנקנר ושותפיו שוחררו מהערבות שנתנו לפועלים בנוגע לחובות ישראייר.
דירקטורים בשותף
במשך כארבע שנים חלקו דני דנקנר, ביושבו כיו"ר בנק הפועלים, ונוחי דנקנר, כבעל השליטה בחברת אי.די.בי, דירקטורית משותפת - אירית איזקסון. איזקסון משמשת כבר עשר שנים דירקטורית מטעם קבוצת אריסון בבנק הפועלים ושנה וחצי כיו"ר חברת כרטיסי האשראי הגדולה בישראל - ישראכרט; והחל ב-2005 היא משמשת גם דירקטורית באי.די.בי פיתוח.
אי.די.בי פיתוח היא בעלת השליטה בכלל ביטוח - עוד נותנת אשראי ענקית במשק - ובחברות רבות נוספות שהן חלק מקונצרן הענק. חלק מחברות אי.די.בי הן גם לקוחות החטיבה העסקית של בנק הפועלים, שכן אי.די.בי היא אחת הלוות הגדולות במשק.
עוד דירקטורים משותפים: עידו דיסנצ'יק שימש דירקטור חיצוני מטעם הציבור בבנק הפועלים ולאחר מכן מונה ליו"ר ועדת ההשקעות בפוליסות המשתתפות ברווחים של כלל ביטוח. דיסנצ'יק נחשב גם מקורב אישית לנוחי. פנינה דבורין, דירקטורית בפועלים, שימשה בעבר גם דירקטורית בכלל ניהול קרנות נאמנות.
דני הציע לסרוסי את התפקיד
לאחר שהודח דני דנקנר על ידי בנק ישראל מתפקיד יו"ר בנק הפועלים, החלה כרגיל בורסה של שמות של מחליפים פוטנציאליים. בסופו של דבר נבחר לתפקיד יאיר סרוסי. לא רבים יודעים, אך למעשה מי שהציע לסרוסי לראשונה את התפקיד היה דווקא היו"ר המודח דני דנקנר.
לסרוסי יש קשרים גם עם בן הדוד השני: ב-2008 הקים סרוסי קרן השקעות בשם מוסטנג ביחד עם דן טהורי. השותפה הגדולה בקרן היא קבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר - דרך החברות כלל ביטוח, כור וכלל פיננסים. עם מינויו ליו"ר הפועלים, עזב סרוסי את הקרן. בנוסף, כלל ביטוח שבשליטת נוחי דנקנר היא אחת מבעלות העניין הגדולות בחברת יורופורט שסרוסי הוא אחד המשקיעים בה, ועד לאחרונה אף שימש יו"ר החברה במקביל לעבודתו כיו"ר הפועלים.
טלמון עובר מבן דוד לבן דוד
לאחר שמונה דני דנקנר ליו"ר בנק הפועלים ב-2007, במקום שלמה נחמה שפוטר במפתיע על ידי אריסון, עזבו את הבנק לא מעט בכירים. אחד מהם הוא שי טלמון, שכיהן כמנהל החטיבה העסקית והגיע אל הבנק שבע שנים לפני כן. טלמון כיהן בעבר כחשב הכללי במשרד האוצר בתקופה שבה מכרה המדינה את השליטה בבנק הפועלים לקבוצת אריסון ולמשפחת דנקנר, ב-1997.
טלמון לטש עיניים לתפקיד המנכ"ל - וכשהבין שסיכוייו נמוכים עזב את הבנק, אבל יכול היה להתנחם במינויו המיידי למנכ"ל חברת הביטוח כלל, מקבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר.
השקעות במעריב
בסוף 2008 נכנס בנק הפועלים, אז בראשות דני דנקנר, להשקעה בעיתון מעריב. הבנק מחל לולדימיר גוסינסקי - שהחזיק ב-27% ממעריב - על חוב של 28 מיליון דולר ובתמורה קיבל את אחזקותיו של גוסינסקי בחברה. מניות הבנק מוחזקות בנאמנות עד היום אצל עורכי הדין פנחס רובין ורם כספי.
בסמוך להשקעה אישר בנק הפועלים גם מתן אשראי נוסף למעריב אחזקות של עופר נמרודי בהיקף של כ-50 מיליון שקל. ההלוואה ניתנה בעיצומו של המשבר בריבית הנחשבת נמוכה, בגובה פריים + 2.5%. זמן קצר לאחר מכן התברר כי גם כלל ביטוח מקבוצת אי.די.בי מממנת את נמרודי. כלל ביטוח העמידה באמצעות זרוע המימון שלה, כלל מימון, הלוואה של 35 מיליון שקל להכשרת היישוב, שדרכה מחזיקה משפחת נמרודי את השליטה במעריב אחזקות.
אבל החיבור בין משפחת נמרודי לדני ונוחי דנקנר לא נגמר בכך. על פי פרסומים שלא הוכחשו, עוד ב-2004, לפני שדני הוביל את הפועלים להכנס להשקעה במעריב, ניהלה אי.די.בי פיתוח מגעים לרכישת השליטה במעריב. בין 2005 ל-2007 קבוצת אי.די.בי אף היתה בעלת עניין בהכשרת היישוב, עם אחזקות של יותר מ-5% בחברה.
גם אולמרט בעסק
ראש הממשלה אהוד אולמרט הוא דמות משמעותית בהיסטוריה העסקית של משפחת דנקנר. ב-2003, בעת ששימש שר התמ"ת ויו"ר מינהל מקרקעי ישראל, הוא אישר הסכם בין משפחת דנקנר למינהל שנחתם שנים רבות קודם לכן, אך בשל ביקורת חריפה השלמתו התעכבה (ראו מסגרת).
האישור של אולמרט גרר גם הוא ביקורת נוקבת שבעקבותיה ביטל את האישור. בין הגופים שהגישו עתירות לבג"צ אפשר למנות את התנועה לאיכות השלטון, קק"ל והחברה להגנת הטבע. שינוי הייעוד של הקרקעות שעמדו במרכז ההסכם היה הגורם שאיפשר לדני ונוחי להוביל את משפחת דנקנר להשתלט על הפועלים, שכן בנק לאומי העריך כי בעקבות השינוי הקרקעות שוות 200 מיליון דולר ולכן הסכים להעמיד לדנקנרים אשראי של כ-360 מיליון דולר ולשעבד כנגדו את הקרקעות.
כיום, 14 שנים מאז הסכם משפחת דנקנר עם המינהל - שינוי הייעוד לא אושר עדיין, אך לדנקנרים זה לא משנה: בני הדודים דני ונוחי השתלטו על מוקדי כוח גדולים במשק ואולמרט מונה באחרונה ליו"ר קבוצת לבנת - השותפה של נוחי דנקנר לשליטה בקבוצת אי.די.בי.
החלטה נוספת של אולמרט שנוגעת למשפחת דנקנר היתה במהלך כהונתו כשר תמ"ת, כאשר היה מעורב בהחלטה להטיל היטל על יבוא מלט מטורקיה - היטל שהושת לבקשת חברת נשר המוגדרת מונופול בשוק המלט בישראל. החברה היא בבעלות חברת משאב מקבוצת אי.די.בי. משפחת לבנת, מבעלי השליטה באי.די.בי, מנהלת את משאב באמצעות כלל תעשיות.
לבני הדודים קשר עקיף נוסף לאולמרט: לשלושתם קשרים טובים עם עורך הדין יורם ראב"ד, שהיה מקורב מאוד לאריאל שרון ולמפלגת קדימה שבראשה עמד אולמרט. ראב"ד אף אמר בעיתונות כי "אני הקמתי את קדימה... אני כתבתי את התקנון". ראב"ד, שלמד משפטים יחד עם נוחי דנקנר סיפר בעבר בראיון בתקשורת כי הוא שומר איתו על קשר עד היום. במקביל הוא משמש עורך הדין וחברו האישי של דני דנקנר ומייצג אותו גם היום בחקירת המשטרה.
כך הגיעו הדנקנרים לבנק הפועלים
>> כבר בשנות ה-90 היתה משפחת דנקנר אמידה: חברת תעשיות מלח שבבעלותה הרוויחה כ-10 מיליון שקל בשנה ובנוסף היו לה קרקעות בחולון שהניבו כסף והיו מרוכזות תחת חברת דנקנר השקעות. ובכל זאת אין מדובר בעושר שיאפשר להם להצטרף לגרעין שליטה בבנק הגדול במדינה לצד משפחת אריסון המיליארדרית.
האפשרות לכך הגיעה ממקור אחר, לא צפוי: ב-9 ביוני 1996 פנה מינהל מקרקעי ישראל למשפחת דנקנר וביקש ממנה לפנות את בריכות המלח שלה ליד אילת, כדי לקדם תוכנית לבניית אתר תיירות ונופש, ואת בריכות המלח בעתלית - לטובת יחידות דיור. לאחר משא ומתן הושג הסכם בין הצדדים והמשפחה פינתה את הקרקעות תמורת זכויות בנייה בקרקע.
אבל הפרט החשוב יותר שנבע מן ההסכם היה כי הייעוד של הקרקעות ישתנה: מקרקעות חקלאיות, שאינן שוות יותר מדי, לקרקעות לבנייה. בעקבות שינוי זה הסכים בנק לאומי להעמיד למשפחת דנקנר אשראי בגובה של 358 מיליון דולר לצורך הצטרפות לרכישת השליטה בבנק הפועלים ביחד עם משפחת אריסון, לאחר שהעריך את שוויין של הקרקעות בכ-200 מיליון דולר. האשראי ניתן בתמורה לשיעבוד הקרקע וכעבור כמה שנים הוטחה ביקורת חריפה של מבקר המדינה על העסקה ועל מינהל מקרקעי ישראל. אבל לדנקנרים זה כבר לא שינה - הם קיבלו את האשראי שלו נזקקו כדי לרכוש את השליטה בבנק, ב-1997. חמש שנים אחר כך, ב-2002 עזב נוחי את הבנק.
ב-2007, ביקש נוחי לשוב אל הבנק ולקנות את המניות של המשקיעים האמריקאים בבנק, שהיוו חלק מגרעין השליטה בפועלים. דני שהיה אז עדיין בעל שליטה בבנק יחד עם יתר הדנקנרים לצד שרי אריסון, גם שימש כסגן יו"ר הבנק - והשניים, נוחי ודני, כמעט הגיעו לבית המשפט במאבק שליטה מול שרי אריסון. בסופו של דבר אריסון ביצרה את שליטתה בבנק, עם רכישת כל המניות של משפחת דנקנר והמשקיעים האמריקאים. זמן קצר לאחר מכן, במהלך מפתיע, פיטרה אריסון את יו"ר הבנק שלמה נחמה, ומינתה את דני דנקנר תחתיו. ממלחמה על מניות הבנק, עברו יחסי שרי ודני לאידיליה שהגיעה לשיאה כשאריסון נלחמה בנגיד בנק ישראל נגד הדחת דני דנקנר - מלחמה בה נכשלה בסופו של דבר. לאחר הדחתו, מינתה שרי את דני למנכ"ל אריסון השקעות.
הדלתות המסתובבות של הדנקנרים
TheMarker
12.3.2010 / 7:00