דו"ח חדש חושף כיצד הסתיר ליהמן ברדרס את חובותיו העצומים ממשקיעים ורגולטורים

ביום חמישי התפרסמה המקבילה של וול סטריט לדו"ח חקירת מקרה מוות - דו"ח בן 2,200 עמודים הפורש בפירוט מדהים כיצד השתמש ליהמן ברדרס בפעלולים פיננסיים על מנת להסתיר את ההשקעות הגרועות שהובילו בסופו של דבר לקריסתו.



פשיטת הרגל של ליהמן, הגדולה בהיסטוריה של ארה"ב, זעזעה את העולם הפיננסי. חששות כי בנקים אחרים יקרסו בעקבותיו הובילו את הממשל האמריקאי לארגן חילוץ נרחב למערכת הפיננסית בארה"ב.



הדו"ח, שנערך על ידי חוקר שמונה על ידי הממשל האמריקאי, מסכם כי הבנק בן 158 השנים מת משילוב של מספר גורמים. בין היתר, מנה הדו"ח סיבות כמו משכנתאות גרועות, ובצורה פחות ישירה - דרישות מצד בנקים כמו ג'יי.פי מורגן צ'ייס וסיטי, כי הבנק יעמיד ערבונות כנגד הלוואות להן נזקק נואשות. אך החוקר, אנטון ואלוקס, פרש לראשונה גם את מה שמכונה בדו"ח "פעלולים פיננסיים מטעים באופן משמעותי", על מנת להסתיר את מצבו הפיננסי המסוכן של הבנק.



לפי הדו"ח, ליהמן השתמש במה שמסתכם בהנדסה פיננסית על מנת להוריד באופן זמני נכסים בעייתיים בשווי 50 מיליארד דולר ממאזניו בחודשים שלפני קריסתו בספטמבר 2008, על מנת להסתיר את תלותו במינוף ובהלוואות. בכירים בליהמן, כמו גם רואי החשבון של הבנק בארנסט אנד יאנג, היו מודעים למהלכים, לדברי ואלוקס, יו"ר חברת עריכת הדין ג'נר אנד בלוק, ולשעבר תובע פדרלי, שהגיש את הדו"ח במסגרת פשיטת הרגל של ליהמן.



ריצ'רד פולד, מנכ"ל ליהמן ברדרס לשעבר, אישר את המסמכים המטעים, לפי הדו"ח. "ללא ידיעת המשקיעים, סוכנויות דירוג האשראי, הרגולטורים ודירקטוריון ליהמן, ביצע הבנק הנדסה מהופכת של שיעור המינוף של הבנק", כתב ואלוקס.



לפי הדו"ח, פולד אשם, לכל הפחות, ברשלנות פושעת. עוד צויין בדו"ח כי הנרי פולסון, שר האוצר דאז, הזהיר את פולד כי ליהמן עשוי לקרוס, אלא אם יצליח לייצב את מאזניו או למצוא רוכש לחברה. בכירי ליהמן ביצעו "מניפולציה במאזנים", לפי הדו"ח, כמו גם טעויות שיקול עסקיות.



הדו"ח אינו מסיק מסקנות לגבי הפרות אפשריות של חוקי ניירות הערך על ידי בכירי ליהמן, אך מציע כי יש מספיק ראיות לתביעות אזרחיות. נגד בכירי ליהמן הוגשו כבר מספר תביעות אזרחיות, אך טרם הוגשה נגדם תביעה פלילית.



חלק גדול מהדו"ח, הכולל 9 כרכים, מתמקד בפעלולים החשבונאיים, שהיו מכונים בליהמן "ריפו 105". ריפו 105 (repurchase agreements), ששימשו את ליהמן לראשונה ב-2001, הרבה לפני פרוץ המשבר, כללו עסקות שהעבירו בחשאיות מיליארדי דולרים ממאזני ליהמן, בתקופה בה היה הבנק מצוי תחת ביקורת רבה, וסייעו להורדת רמות החוב שלו באופן זמני ומלאכותי.



לדברי ואלוקס, פולד הורה לבכירי ליהמן להפחית את רמות החוב של הבנק. פטרישה היינס, עורכת דינו של פולד, אמרה בהצהרה כי פולד "לא ידע מה היו עסקות אלו, הוא לא בנה אותן או היה מודע להשפעתן החשבונאית".



צ'רלס פרקינס, דובר ארנסט אנד יאנג, אמר בהצהרה כי "הביקורת החשבונאית האחרונה שלו עבור ליהמן התבצעה עבור שנת הכספים שהסתיימה ב-30 בנובמבר 2007. עמדתנו הייתה שהדיווחים הפיננסיים של ליהמן הוצגו בהתאם לתקנות החשבונאיות המקובלות (gaap), ואנו ממשיכים להחזיק בעמדה זו". בריאן מרסל, מנכ"ל ליהמן הנוכחי האמון על פירוק החברה, אמר בהצהרה כי הוא בוחן את הדו"ח על מנת לראות כיצד הוא עשוי לסייע בקידום האינטרסים של נושי החברה.



ריפו, כינוי מקוצר להסכמי רכישה מחדש, הם למעשה נוהג נפוץ בוול סטריט. מדובר בהלוואות קצרות טווח המספקות מימון חיוני. במסגרת עסקות אלה, חברות למעשה מלוות נכסים לחברות אחרות, בתמורה להלוואות לתקופות קצרות, לעתים רק ללילה אחד.



אך ליהמן השתמשה בחשבונאות אגרסיווית בעסקות ריפו 105 שלה: נראה שבנתה עסקות במסגרתן ני"ע נמכרו בסוף הרבעון ונרכשו מחדש ימים ספורים לאחר מכן. נכסים אלה היו בעיקר אחזקות נדל"ן לא סחירות, שקשה למכור בתנאים רגילים בשוק.



להערכת ואלוקס בדו"ח, ליהמן הצליח להיפטר מחובות בסך 39 מיליארד דולר ממאזניו בסוף הרבעון הרביעי של 2007, 49 מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2008 ו-50 מיליארד דולר ברבעון השני. באותה עת, ניסה ליהמן להרגיע את הציבור לגבי מאזניו – למרות לחצים מצד סוחרים בחסר (שורט) כמו מנהל קרנות הגידור דיוויד איינהורן.