שמרנים או נועזים: המנהלים הישראלים מדרגים את עצמם

לקחת סיכונים כדי למזער את רמת הסיכון



דויד אבנר



תפישת הסיכון האישית שלי בדירוג 1-5: "הייתי אומר 3, מכיוון שאני ללא ספק לוקח סיכונים אבל אלה סיכונים מחושבים, מהסוג שלא יפגע לעולם בסיכויי ההישרדות של החברה. בכל מה שקשור לכניסה לתחומים חדשים או להרחבת מגוון השווקים - אני לוקח הרבה סיכונים. אבל בתחום הפיננסי אני שמרן מאוד. לטעמי, מנכ"ל צריך לדעת לקחת סיכונים בטווח הקצר כדי למזער אותם בטווח הארוך.







אם אתה נכנס לשוק חדש ומרחיב את התחומים שבהם אתה פועל, אתה אולי מסתכן בטווח הקצר - אבל זה קורה כדי להפחית את רמת הפגיעות של החברה ואת הסכנות העסקיות הפוטנציאליות בהמשך הדרך.



סיכון שאני שמח שלקחתי: "אמנם כשמדובר בצעד אסטרטגי אפשר להעריך אותו רק 3-10 שנים אחרי שנעשה, אבל אני שמח שהחלטנו בתחילת 2009 להיכנס לתחום האינטרנט והטלפוניה הקווית. עם ההחלטה הזו יש קשיים, אבל כשאנחנו רואים את ההתפתחות של התחום ואת הפוטנציאל שלו, ברור שנעשתה פה החלטה נכונה. בניגוד למתחרינו, נהפכנו מחברת סלולאר לחברת תקשורת והרחבנו את הבסיס שעליו עומדת החברה. זה סיכון שהיה שווה לקחת".



סיכון שאני מצטער שלא לקחתי: "יש, כמובן, גם כאלה, אבל אני לא רוצה למנות אותם מעל דפי העיתון. כשאתה מנכ"ל בכלל, ושל חברה גדולה בפרט, על כל החלטה שאתה מקבל יש 15 אחרות שעליהן ויתרת, מתוכן שלוש טובות לא פחות מזו שנבחרה".



המנהל הכי נועז כיום בשוק: "תמיד נשאלת השאלה אם נוחי דנקנר ביצע צעד נועז עם קניית קרדיט סוויס, או שמא זה היה פשוט הימור. התשובה תלויה כמובן בתוצאה שיכולה להיראות רגע אחד כצעד נועז ורגע אחר כהימור מסוכן. לטעמי, יצחק תשובה, שהוכיח נחישות ורצון בחיפושי גז ודלק - גם כשזה לא היה כזה טרנד כמו היום - גילה נועזות לא מבוטלת הראויה להערכה".



המנהל הכי שמרן כיום בשוק: "גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי, היא סמל לשמרנות חיובית. היא הביאה את בנק לאומי להישגים יוצאים מן הכלל בעזרת ניהול שמרני ומצוין".



המנהל הישראלי הוא: "נטול הגדרה או מאפיין שמזהים אותו באופן חד משמעי מול העולם. יש סוגי ניהול רבים, גם בינינו וגם מעבר לים, ולא צריך לעשות הכללות".



משיקים בישראל ובאירופה במקביל



דוידי פיאמנטה



תפישת הסיכון האישית שלי בדירוג 1-5: "הייתי אומר שאני בין 3 ל-4, יותר נועז משמרן, אם כי מחושב בסיכונים שאני לוקח. התחומים שבהם אני לוקח סיכונים הם בעיקר ברמת ההשקות של מכשירים חדשים, בהתייחסות לתחום המלאי, וכמובן בתחום של החלטות אסטרטגיות כאלה או אחרות לגבי פעילות החברה כולה.



"אני לא לוקח סיכון במקומות שבהם אני רואה שהשוק הוא תנודתי מאוד. לטעמי, סיכון הוא דבר שמשתנה בהתאם לתחום שבו אתה פועל. יש תחומים שבהם עדיף לקחת סיכונים מעטים ולגדול עקב בצד אגודל, כמו בבנקים שצלחו את המשבר ומתחזקים. לפעמים אפשר לפעול לאט לאט ולא חייבים לראות ?דאבל פיגר' בסוף השנה. לעומת זאת, קיימים לא מעט תחומים דינמיים הרבה יותר ושהגידול בהם הוא מהיר הרבה יותר ולכן דורש חשיבה שכוללת יותר סיכונים. בתחום הדינמי שבו אני פועל, שיש בו עליות וירידות, השאיפה תהיה תמיד להגיע רווחים של 20% או יותר - ולשמור על ממוצע גבוה כדי שימים טובים יכסו על תקופות קשות".



סיכון שלקחתי ואני שמח עליו: "כשהגעתי לסאני לפני שנתיים, עשינו שינוי גדול בשיטות ובתהליכי העבודה. אם עד אז, למשל, היינו מחכים לראות תוצאות של השקת מכשירים באירופה ופועלים על פי ההצלחות שלהם, הרי שכיום ההשקות הן במקביל. גם יצרנו שיתוף פעולה טוב יותר עם המפעילים ועם הלקוחות, וכל זה ביחד הביא לתוצאות יפות בשנה החולפת".



סיכון שאני מצטער שלא לקחתי: "יש לא מעט כאלה, שהיום בדיעבד אני יודע שהיו עשויים לשפר את תוצאות החברה, למשל השקת אייפון. ההחלטה האסטרטגית שלנו היתה להתרכז במוצרי צריכה להמונים וייתכן שהיה מקום להשיק גם מוצרי פרימיום. מצד אחד, במבט לאחור אולי חבל שלא לקחנו גם את כיוון הפרימיום, ומצד שני התוצאות מוכיחות שרק התחזקנו בשוק, כך שכנראה שזו היתה בכל זאת החלטה טובה".



המנהל הכי נועז כיום בשוק: "שאול אלוביץ', שעשה השנה מהלך גדול מאוד במטרה להשתלט על קבוצת תקשורת כמו בזק, דווקא בתקופה של אי בהירות של השוק בכלל, ואי ודאות בתחום התקשורת הישראלית בפרט. זו היתה החלטה גדולה ונועזת".



המנהל הכי שמרן כיום בשוק: "מנכ"ל ישקר, יעקב הרפז, שהוא מלך השמרנים ומגיע לתוצאות מדהימות. הוא מגדיל את רווחי החברה גם בשנה הכי קשה שעברה עליהם עד היום".



המנהל הישראלי הוא: "נועז מאחרים. אנחנו מסמנים מטרה ושואפים להגיע אליה מהר מאוד. בכל שאר התחומים אני לא רואה מאפיינים שייחודיים למנהל הישראלי לעומת אחרים".



לא מאהבת הסיכון אלא מאהבת הסיכוי



מוטי קרן



תפישת הסיכון האישית שלי בדירוג 1-5: "הייתי מגדיר את עצמי כבין 4 ל-5, כלומר נועז באופן מובהק, לא בגלל האופן שבו אני תופש את עצמי, כמי שלא לוקח סיכון בכלל, אלא בגלל האופן שבו תופשים אותי אחרים. לא פעם חושבים שאני מטורף לגמרי. אף אחד לא אוהב לקחת סיכונים בעסקים; כולם היו מרוצים מאוד אם אפשר היה להגיע לביצועים יוצאי דופן מבלי להסתכן, אבל זה בלתי אפשרי. מי שלוקח סיכון עושה זאת לא מאהבת הסיכון, אלא מאהבת הסיכוי. כדי להעצים את הצלחת הפירמה חייבים לקחת יותר סיכונים. גישת ה'אני לא לוקח סיכונים' תביא אותך לאותן תוצאות שכולם משיגים. זה לא מה שאני רוצה. אם הרווח של חברות בשוק שלנו הוא 10% והמנכ"ל השמרן ירצה 11% - אני תמיד ארצה 20%".



סיכון שאני שמח שלקחתי: "לפני שלוש שנים עשינו מהפכה והעברנו למפיצים חיצוניים את המכירה ואת ההפצה ל-8,000 חנויות מכולת. הסיכון היה כפול: גם אנשים חיצוניים שיעשו את העבודה שלנו - וגם העובדה שהמפיצים עד אז היו סיטונאים, והיה עלינו למצוא את הגורמים שיפיצו עבורנו.



"כל זה קרה אחרי שנכשלנו עם אותו קונצפט מול בתי המלון שנתיים קודם לכן וההתנגדויות היו עצומות, כולל מפיו של יועץ בכיר מאוד שאמר לי שאנחנו רק נוציא על זה יותר כסף. מנכ"ל שמרן היה מסתכל על המספרים ומתלבט, אבל אני יודע שמספרים לא תמיד אומרים הכל ורואה את התמונה הכללית. סמכתי גם על תחושת הבטן ויצאנו לדרך. צימצמנו עלויות, וגם צמחנו בשוק שהיה בירידה של 10%".



סיכון שאני מצטער שלא לקחתי: "עצרתי לעתים החלטות כדי לבצע שינויים ארגוניים, ולא לזעזע מדי את הארגון. הרגשתי שזה מסוכן מדי, ושהעובדה שאני אדם שלא יודע לדחות סיפוקים לא אומרת שהארגון מסוגל להכיל סוג כזה של זעזוע. יותר מפעם אחת הצטערתי שלא לקחתי את הסיכון".



המנהל הכי נועז כיום בשוק: "אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל, הוא מנכ"ל שמוכן לקחת סיכונים רבים. אני לא תמיד אוהב את הדרך הכוחנית, אבל אני מוריד בפניו את הכובע על הנועזות העסקית שלו".



המנהל הכי שמרן כיום בשוק: "לא רוצה לנקוב בשמות כי זה עלול להיתפש כביקורת".



המנהל הישראלי הוא: "אוהב סיכונים יותר מהקולגות. האופי הישראלי חי טוב יותר עם חוסר ודאות. זה אזור מסוכן והמדינה רוצה להשפיע מעבר לגודלה. פלא שזה משפיע על החלטות עסקיות?"



חבל שלא השתוללנו בזמן משבר הפלדה



אברהם נובוגרוצקי



תפישת הסיכון האישית שלי בדירוג 1-5: "הייתי מגדיר את עצמי כ-3, כי יש תחומים שבהם אנחנו לא מסתכנים בכלל, לדוגמה בכל מה שקשור לביטחון העובדים. בנקודה הזו אנחנו לוקחים אפס סיכונים. לעומת זאת, בתחומים שבהם אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את השוק היטב, למשל בעניין אחזקת המלאי בתחום הפלדה או בפתיחת חנויות ברשת הקמעונית של נגב קרמיקה - שם אנחנו נועזים יותר בלקיחת סיכונים.



"באופן כללי, אם המנכ"ל ישן טוב בלילה, שנתם של בעלי המניות צריכה לנדוד. כדי שחברה תרוויח כסף, ההנהלה חייבת לקחת סיכונים. אלה סיכונים שחייבים להיות מידתיים ומתאימים לשוק שבתוכו פועלים, אבל אי אפשר לא לקחת סיכונים בכלל".



סיכון שלקחתי ואני שמח עליו: "השקעה בתחום החממות לחקלאות, שאותה הגברנו מאוד לפני שלוש שנים, ובשנתיים האחרונות אנחנו קוטפים את הפירות. ההתנגדויות לצעד הזה היו רבות, כי זה שוק עם מרווחים לא גבוהים וקיימים סיכונים במתן האשראי. ועדיין החלטנו שאנחנו מאמינים בתחום. בדיעבד התברר שהשוק הזה גם מתחבר לשוק האנרגיה הסולארית שמתחיל לפרוח, כך שהסיכון השתלם גם מהכיוון הזה שמביא הרחבת פעילות.



"גם הרחבת הרשת הקמעונית של נגב קרמיקה לפני שלוש שנים היתה החלטה שכרוכה בסיכון. המתנגדים אמרו שרשת קמעונית היא פורמט מרובה הוצאות, ושהיא עלולה ליהפך לנטל על החברה. בפועל הרשת פורחת ונעה קדימה".



סיכון שאני מצטער שלא לקחתי: "אני מצטער שבזמן קריסת מחירי הפלדה בסוף 2008, כשהביקושים בשוק העולמי שאפו לאפס, לא השתוללנו והגדלנו מאוד את המלאי. לקחנו את הסיכון, אבל ברמה של 3-4 - והיינו צריכים לקחת אותו ברמה של 5".



המנהל הכי נועז כיום בשוק: "גליה מאור - בגלל המובילות שלה בבנקאות ובגלל כל הדברים היפים שהיא עושה בבנק לאומי".



המנהל הכי שמרן כיום בשוק: "קבוצת מנכ"לי משרדי הממשלה. הם שמרנים מדי ואני חושב שבעזרת קצת יותר חשיבה יזמית, הם יכולים לקחת את המשק הרבה יותר רחוק".



המנהל הישראלי הוא: "יותר נועז יחסית לאחרים. הוא גם צעיר בדרך כלל מהמנכ"לים בחו"ל, ובצד הפחות חיובי - גם בעל פחות ניסיון".