"צפויה פה קטסטרופה"

>> עבור מי שחונך וגדל על משפטים כמו "אוכל לא זורקים, בהודו יש ילדים רעבים", התמונות שפורסמו השבוע בתקשורת - של ערימות פלפלים, עגבניות ומלונים המרקיבים בוואדיות ובמזבלות בערבה - מקוממות במיוחד. הן מרגיזות עוד יותר בימים אלה שלפני הפסח, כשעשרות ואולי מאות אלפי נזקקים ייאלצו לקבל תרומות מזון מכל הבא לעגלות הקניות שלנו.

בחודשים האחרונים הושלכו להערכת החקלאים בערבה 15-16 אלף טונות של ירקות המיועדים ליצוא למזבלות. הסיבה לכך היא חוסר בעובדים שיקטפו את היבולים ויאספו אותם - לאחר ש-500 עובדים תאילנדים עזבו את משקי הערבה וחזרו לארצם, ולא הוחלפו באחרים. החקלאים מכנים זאת "שמים סגורים".



החישוב הכלכלי מעלה שעד סוף עונת היצוא החקלאי ייאלצו חקלאי הערבה לספוג הפסד הכנסה של 50 מיליון שקל - ובמונחי תל"ג למשק: 150 מיליון שקל. כמה משפחות צעירות העוסקות בשנים האחרונות בחקלאות בערבה כבר הודיעו לראשי היישובים שבהם הן מתגוררות כי הן רוצות לעזוב את הערבה בשל המצב הקשה שאליו נקלעו.



בינתיים, מצוקתם של החקלאים אינה מגיעה לכיסי הצרכנים. נהפוך הוא: המשבר בחקלאות - שנמשך כבר מתחילת 2009 ובמהלכו נסגרה תנועת העובדים מתאילנד כמעט לחלוטין - לא רק שלא גרם לעליית מחירים, אלא שבחודשים האחרונים מחירי הירקות בשוק המקומי דווקא ירדו. גם כאן הסיבה היא מחסור בכוח אדם - עשרות אלפי טונות של תוצרת חקלאית שלא נקטפה במועד נפסלו ליצוא ומציפים את השוק הישראלי.



מצוקה כלל ארצית



המצוקה בידיים עובדות בענף החקלאות מורגשת בכל חלקי המדינה, ולא רק בערבה. אלא שבאזורים הקרובים למרכז קל יותר להעביר לשוק המקומי תוצרת שנפסלה ליצוא, ולא להשליכה לפח. ובכל זאת, הנזק הכלכלי לישראל כבד: הנזק הכולל לתל"ג מפסילת ירקות ופירות ליצוא עשוי להגיע למאות מיליוני שקלים.



הפער בין מספר העובדים הזרים שהיו אמורים לעבוד בחקלאות בישראל ב-2010 למספרם בפועל מגיע לכ-3,000. שורשי מצוקת כוח האדם הנוכחית בחקלאות נעוצים בהמלצות של ועדה בינמשרדית שהקימה הממשלה, בראשות המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין. ההמלצות, שהוצגו ב-2007, קבעו כי העובדים הזרים מתחרים בישראלים על מקורות התעסוקה ובכך מחריפים את האבטלה בישראל. מדובר באלפי אנשים המועסקים בשכר נמוך, כמעט בלי תנאים סוציאליים, שיוצרים כיסי עוני המדרדרים אליהם את החלקים החלשים באוכלוסייה המקומית.



בעקבות המלצות ועדת אקשטיין החליטה הממשלה לצמצם בהדרגה את מספר העובדים הזרים בחקלאות, תוך תמרוץ הישראלים להחליפם, וכן להשקיע מיליארדי שקלים במיכון - במטרה להקטין את התלות של הייצור החקלאי בעבודת כפיים. החקלאים שיתפו פעולה וחתמו עם הממשלה הסכם שלפיו יקטן בהדרגה מספר התאילנדים במשקיהם בכפוף להטמעת המיכון. לפי ההסכם, אמורים היו להיות בישראל בימים אלה 26 אלף פועלים, אך בפועל נמצאים כ-22-23 אלף בלבד.



אז מי אשם? החקלאים וארגוניהם מגלגלים את האחריות אל הממשלה, ובעיקר למשרד הפנים והעומד בראשו השר אלי ישי (ש"ס). לטענתם, הממשלה מתחמקת בתואנות שונות ומשונות מלמלא את התחייבותה בהסכם עמם. חיזוק לטענתם אפשר למצוא בהוראה שניתנה בראשית פברואר על ידי משרד הפנים להקפיא לחלוטין עד הודעה חדשה את כניסת התאילנדים לישראל. הסיבה: המשרד בוחן מחדש את היקף המחסור בעובדים במשקים חקלאיים רבים, לעומת עודף עובדים במשקים אחרים, ומעוניין לבנות מערך איזון בנושא.



מנגד, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, טוען כי הממשלה חפה מכל אחריות לבעיה - ומקורה בכלל בתאילנד עצמה: המחסור נובע מ"טעמים שונים שעניינם קשיים במדינות המוצא של העובדים, וממשלת ישראל אינה אחראית למימוש האישורים שהונפקו לחקלאים להעסקת העובדים ולהסרת חסמים שאינם תלויים בה".



החקלאות תעבור לתאילנד



כך או כך, על התובנות, המסקנות וההמלצות של דו"ח אקשטיין יש מערערים לא מעטים. ועדה מקצועית בראשות פרופ' איל קמחי מהמחלקה לכלכלה חקלאית ומינהל בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, פירסמה בדצמבר 2009 דו"ח שהוזמן על ידי החברה הממשלתית ליצוא חקלאי אגרקסקו, השולל את הקביעה העיקרית של ועדת אקשטיין, שלפיה קיימת חלופיות מלאה בין העובדים הזרים בחקלאות לישראלים. ועדת קמחי מצאה כי השכירים הישראלים בחקלאות מועסקים בעבודות שונות לחלוטין מאלה שבהן מועסקים העובדים הזרים, ועל כן שני סוגי העובדים משלימים אלה את אלה ולא תחליפיים. לכן, על פי דו"ח קמחי, המאמצים לגייס ישראליים לחקלאות עלו בתוהו.



בנוסף, הוועדה מצאה כי העלייה במספר הזרים המועסקים בחקלאות לא גרמה לירידה במספר הישראלים המועסקים בתחום, והזהירה כי הקטנת מספר העובדים הזרים תביא להקטנת הייצור החקלאי ולהתייקרות חדה של התוצרת בשוק המקומי. לפי הוועדה, יהיה גם צורך לייבא לישראל תוצרת טרייה בעונות מסוימות, כך שהעלייה במחירי התוצרת תגדל עוד יותר.



עוד קבע דו"ח קמחי כי ועדת אקשטיין המעיטה בחשיבותה של הפגיעה בהעסקת העובדים הזרים בענפים הקשורים לחקלאות, כגון הובלה, שיווק, יצוא ופיקוח. הוועדה הזהירה מפני פגיעה בתעסוקה, מפני שהסטטיסטיקה מראה כי כל עובד בחקלאות מאפשר העסקת 2.5 עובדים בעבודות המשרתות את החקלאות.



בהיעדר ידיים עובדות, אומרים בענף החקלאות, עלולה להתרחש תופעה של נדידת החקלאות מישראל למדינות המזרח הרחוק. במלים אחרות, אומרים החקלאים, מי שלא ירצה את העובדים התאילנדים כאן, ייאלץ להשלים עם מעבר של חוות חקלאיות מישראל לתאילנד, לסין או לבורמה.



בענף הפרחים התהליך הזה כבר מתרחש. מגדלי פרחים בישראל מקימים חוות פורחות בקניה, אתיופיה, טנזניה ומדינות נוספות באפריקה וענף גידול הפרחים בישראל, שהיה בעבר פאר היצוא החקלאי הישראלי - מצטמצם ודועך.



"הפסדתי כ-300 אלף שקל מתחילת העונה"



>> מאז תחילת העונה (נובמבר) זרק גמליאל 25-30 טונות של פלפלים משדותיו, "לא לאשפה אלא למפעלי תעשייה שהופכים את התוצרת שלי לשימורים או לרסק", הוא אומר. להערכתו, הנזק הכספי שנגרם לו בעקבות זאת הוא 250-300 אלף שקל.



"אושרו לי תשעה עובדים ל-2010, אבל מועסקים אצלי רק שישה כי אשרת העבודה של שלושה עובדים פגה החודש. המיכון, ככל שיהיה מתקדם, מתאים לשלב הסופי של העבודה החקלאית, הכולל מיון ואריזה. בשדה, לצערי, אין מיכון שיחליף את העובדים שעוסקים בנטיעה, ריסוס קטיף או גיזום.



"אפשר להעסיק ישראלים רק בתפקידי ניהול. ואכן, השגתי שני קיבוצניקים המנהלים את בית האריזה שלי. אבל לעבודה הבסיסית בשדה, הכוללת הכנת החלקה לעיבוד, עקירה, פינוי גזם ופריסת יריעות ניילון - עבודה הנעשית בעיקר בקיץ - אף ישראלי לא מוכן לבוא. אפילו לתפקיד מלגזן לא מצאתי ישראלי".



גמליאל לא מתכוון לנטוש את החקלאות: "אני אמשיך, אך עם ייאוש, כי כמה אפשר להתמודד מול פקידי הממשלה? אפשר להתפרנס כאן טוב, אבל חסר אמצעי הייצור העיקרי - ידיים עובדות. בלי עובדים אי אפשר לבנות כאן עתיד. חשבנו להביא לכאן עובדים מירדן, אבל הירדנים לא מוכנים לעבוד בחקלאות".



אמנון גמליאל



גיל: 52



מצב משפחתי: נשוי + 2



מגורים: מושב צופר, בערבה התיכונה, מאז 86'



ותק בחקלאות: "משחר ילדותי, כבן לחקלאים במושב אליקים"



גידולים: פלפל, בעיקר ליצוא



"ויתרתי אפילו על בדיקה רפואית"



>> למשפחת שחק חסרים שני עובדים: "אושרו לנו שבעה עובדים תאילנדים, אך כרגע יש רק חמישה", מספרת שחק. "אנו גם מעסיקים 3 ישראלים יהודים. האחד מנהל את בית האריזה והשניים האחרים עובדים בחממת עגבניות השרי. אנחנו גם מעסיקים חמישה עובדים בדואים, אבל הם עובדים רק עד 14:00.



"היינו שמחים אילו פלוגה אחת של משוחררי צה"ל היתה באה לעבוד במשק. העבודה בחקלאות נחשבת למועדפת ומזכה אותם במענק של אלפי שקלים, בנוסף למשכורת הרגילה. פנינו לצבא וגם ישירות לחיילים משוחררים, אך לא היו תוצאות".



לדברי שחק, המיכון לא פותר את המצוקה: "אנו קונים מיד כל מכונה שיוצאת, הבעיה היא שהמיכון מתאים למשימות מסוימות בלבד - ופה דרושה עבודת ידיים עדינה ובעיקר דייקנית.



"בגלל המחסור בעובדים נאלצנו לעכב את תחילת הקטיף, מה שגרם להתרככות הגידולים ולפסילתם ליצוא. אנחנו מחזיקים מעמד מבחינה כלכלית הודות לכך שאני מקריבה את השבתות למען העבודה החקלאית ואיננו יוצאים לחופשה משפחתית. אני גם לא יוצאת לבדיקה רפואית שנקבעה לי בבאר שבע. אנחנו לא נעזוב את החקלאות. אנו חקלאים מבחירה".



נועה שחק



גיל: 38



מצב משפחתי: נשואה + 3



מגורים: חצבה, בערבה התיכונה, מאז 2001



ותק בחקלאות: "כל חיי הבוגרים". בעלת תואר שני בבוטניקה חקלאית



גידולים: קישואים, פלפל הולנדי, עגבניות שרי



"ב-31 במאי אסגור את הבסטה"



>> למושב עין יהב הגיע מזור ב-1965 כחייל, כאשר המקום היה עדיין רק היאחזות נח"ל. השנה, אחרי 45 שנה, הוא מתכוון לסגור את משק התבלינים שלו. "תרשום: ב-31 במאי אני סוגר את משק התבלינים שלי, שהוא מותג. ייתכן שאפסיק את גידול המלונים והחצילים כי עם 13 פועלים אי אפשר להחזיק בחיים 90 דונמים. יכול להיות גם שאעזוב לאזור אחר בארץ, אבל גם ניו זילנד באה בחשבון. שם התנאים לחקלאים מצוינים".



למזור אושרו 16 פועלים מתאילנד, אך בפועל מועסקים רק 13. "ב-2009 היו לי 25 פועלים תאילנדים. כאשר תגיע המכונה שמסוגלת לייעל את הקטיף, ההדליה, הסירוק והריסוס, אוותר על העובדים. הרי עלות כל עובד כזה מגיעה ל-6,000 שקל בחודש. אבל כל עוד המיכון אינו פותר את הבעיה, יש לאפשר להם להישאר כאן.



ניסיתי להשיג עובדים ישראלים, אבל רובם הסתלקו אחרי שבועיים. בודדים החזיקו מעמד חודש וגם זה - רק אם הועסקו במיון ובאריזה. בינתיים אני מהבודדים במושב שלא נאלץ לזרוק יבול בחודשים האחרונים, אבל בעוד חודשיים לנוכח המחסור בעובדים, אני מעריך שאגיע גם לכך".



יונה מזור



גיל: 64



מצב משפחתי: נשוי + 7 (+12 נכדים)



מגורים: עין יהב, בערבה התיכונה



ותק בחקלאות: "משחר ילדותי במושב מולדת"



גידולים: תבלינים ירוקים ליצוא, מלונים וחצילים



"האנשים כאן מיואשים"



>> "אנחנו ב'ברוך'", אומר משה ברשח. "בתוך שבועיים מתחילה פה העונה החקלאית - ולפי מה שקורה בערבה, אין לנו מושג איך נשרוד את העונה. במשקי יסוד המעלה חסרים לנו 40-50 עובדים ובעוד חודשיים יחסרו כ-200 נוספים. אם משהו לא ישתנה בקרוב תהיה פה קטסטרופה. להערכתי, ביישובי האזור יחסרו מאות רבות של עובדים", אומר ברשח שמנהל את האגודה החקלאית ביסוד המעלה.



ביסוד המעלה יש כיום 160 משקים חקלאיים ו-100 חקלאים פעילים. כ-60 בעלי המשקים הקטנים-בינוניים לא הצליחו לשרוד בשל ירידת רווחיות החקלאות והשכירו את משקיהם לאחרים.



"ב-2009 הסתדרנו כי 'סגרו את השמים' לקראת סוף העונה", מספר ברשח, "השנה זה נראה רע מאוד והאנשים מיואשים. נעשה הפגנות - כמו שעשינו בשנה שעברה.



"הצלחנו להשיג עובדים ישראלים, אבל העבודה קשה להם, והם נעלמים אחרי כמה ימים - ולא חשוב כמה משלמים להם מעל שכר מינימום. עובדים דרוזים מהגולן עובדים כמו שצריך, אבל עלויות השכר שלהם גבוהות, ולא משתלם להעסיק אותם".



משה ברשח



גיל: 43



מצב משפחתי: נשוי + 4



מגורים: יסוד המעלה, גליל עליון



ותק: מאז ומעולם, כנכד למייסדי המושבה



גידולים: נשירים כמו משמשים, תפוחים, אגסים