די לישיבה בחיבוק ידיים

>> הצלחתה של ישראל לצלוח את המשבר הפיננסי העולמי בשלום יחסי פתחה בפניה כר עצום של הזדמנויות. אחת החשובות בהן היא היכולת לקרוא לבנים לשוב הביתה, ועוד לטובים בקרב הבנים.

בריחת המוחות מהאקדמיה הישראלית היא אחת התופעות המאיימות ביותר על עתידה של ישראל, והמשבר הפיננסי פתח אפשרות ראשונה להפוך את התופעה על פיה - לגרום לבורחים לחזור לישראל, לאחר שהיצע המשרות האטרקטיביות בחו"ל הצטמצם מאוד.



לשם שינוי, מדינת ישראל הבחינה בהזדמנות, וגם לא ישבה מנגד ולא עשתה דבר. תוכנית הכוכבים היא ניסיון רציני לנצל את ההזדמנות, כדי למשוך אקדמאים מוצלחים חזרה לישראל. גם כך נטיית הלב שלהם היא לשוב הביתה - ואם נטיית הלב תלווה בהצעה למשרה אטרקטיבית בהיבט של השכר, בהיבט של הקידום ובעיקר בהיבט של אפשרויות המחקר, יש סיכוי שהישראלים שנטשו לחו"ל יקבלו את ההחלטה הנכונה.



התוכנית מציעה הזדמנות לכל המעורבים. הישראלים שעזבו לחו"ל ירוויחו מחדש גם את הבית שלהם וגם יכולת התפתחות מקצועית. האקדמיה הישראלית תיהנה מעירוי חיובי של מוחות מבריקים, ומעצירת הדימום של נטישת כוכבים. מדינת ישראל תיהנה מחיזוק המחקר, ואולי גם מהפיכת תהליך הנטישה של האקדמיה בישראל.



עם זאת, קשה להאמין כי די יהיה בתוכנית הכוכבים לבדה כדי לעצור את תהליכי הדעיכה של האקדמיה. בקרב המרצים באוניברסיטאות יש כבר מי שזועקים מדוע מדינת ישראל והאוניברסיטאות עומדות להשקיע מאות מיליוני שקלים בשכר גבוה ובתקציבי מחקר לאלה שעזבו את ישראל, במקום לעודד את אלה שנשארו כאן. בסופו של דבר, הם אומרים, אלה שנשארו כאן ישלמו את המחיר. אם אוניברסיטאות אמורות להשקיע מתקציבן בתוכנית הכוכבים - התקציב שלהן לשאר הפעילויות יקטן.



יש מידה לא מעטה של צדק בטענת המרצים. תוכנית הכוכבים אכן מעניקה לאוניברסיטאות הזדמנות להאט את תהליך הנטישה מהן, אבל בלי תוספת תקציבים, ובלי שינויים מבניים וניהוליים - אי אפשר יהיה להפוך את התהליך על פניו. בשביל זה נדרש מאמץ רב יותר. מאמץ שיכלול גם את הממשלה, עם תוספת נדרשת של תקציבים, וגם את האוניברסיטאות - שיהיו חייבות לעבור שינויים, ולהתאים את עצמן לעולם גלובלי ותחרותי, שבו מי שלא מצטיין פשוט אינו שורד. נקודה.