דרך האקזיט מול דרך הטבע

>> מה היה קורה אם לא היה מתגלה גז מול חופי ישראל ב-2009? האם קבוצת דלק היתה חולקת את גורלה של אפריקה ישראל? לא בטוח. האם בנק או שניים היו מאבדים את יציבותם? ייתכן. האם שוק המניות התל-אביבי היה עולה? כן, אבל קצת פחות.



ומה היה קורה אם טבע היתה נמכרת לחברה זרה במאות מיליוני דולרים לפני כמה שנים? במקרה כזה גם עשרה מצבורי גז לא היו מחפים על האובדן.

בשנים האחרונות דובר רבות בנטיית היזם הישראלי לאקזיט מהיר. היזמים מפתחים מוצר, מתחילים למכור, פורצים לחו"ל, מגיעים לתודעת חברות זרות מהתחום - ואז מוכרים את החברה.



לפי טענה שתומכת באקזיטים כאלה, בשל המיקום הגיאוגרפי של ישראל אנחנו לא יודעים מה יוליד יום, ולכן כדאי להנזיל את ההשקעה לפני שתגרום לצרות. רק שהטענה הזאת נגועה בבעיית הביצה והתרנגולת, מפני שאם היינו מחזיקים בחברות האלה עד שלבי הבגרות שבהם ממקסמים מכירות, כולם פה היו מרגישים רגועים יותר לגבי העתיד.



גם הטענה שלפיה אין פה יכולות ניהול ושעדיף מבחינה כלכלית ליהנות מהרוח היזמית המקומית לא מחזיקה מים. אם החברות יצמחו, הניסיון הניהולי ייצב. ראו את התעשייה הביטחונית המקומית, המעסיקה אלפים רבים של עובדים, מייצאת בסכומים אדירים וברובה גם מרוויחה לא רע.



התרומה של טבע לכלכלת ישראל היא לא רק במסים שמשלמת החברה. טבע מעסיקה כ-5,000 עובדים מקצועיים בישראל כך שהמדינה גובה עוד מסים, והעובדים חיים וצורכים בישראל ומפרנסים נותני שירותים רבים. טבע גם רוכשת מוצרי גלם מקומיים, ומכאן שגם ספקים רבים נהנים מפעילותה - ושוב מתגלגל עוד כסף לקופת המדינה, אל נותני השירותים ואל מערכת הבנקאות, הממנפת עסקים מקומיים אחרים.



בנוסף, טבע היא מהחברות היחידות בישראל שבהן יכול עובד לצבור ניסיון ולהתמקצע בעבודה בחברת ענק. זה עדיף בהרבה על אקזיט שממנו מתעשרים מעטים בצורה ישירה.



עם זאת, זכותו של אדם לעשות קודם כל לביתו - אם היינו במקומם של אותם יזמי סטארט-אפ, בהחלט היינו עשויים לנהוג כמוהם.



מגדלים באוויר



עניין אחר לחלוטין: בימים האחרונים החלטנו לחזור לפוזיציית השורט שלנו על מניית טאואר.



לא נחזור על כל הטיעונים וההסברים שהצגנו כאן בעבר, אבל בקצרה נאמר כך: אם ימירו בנק הפועלים, בנק לאומי והחברה לישראל את כל הזכויות למניות טאואר שבבעלותם (הזכויות הן בבעלותן מפני שהחברה לא יכלה לפרוע את חובותיה כלפיהם), הרי שהון המניות הרשום של החברה יהיה כ-598 מיליון מניות לעומת כ-200 מיליון מניות כיום.



בהתחשב במחיר המניה הנוכחי, מדובר בשווי של מיליארד דולר. לכך יש להוסיף את חוב החברה - כ-300 מיליון דולר - ומתקבל שווי תאגידי של 1.3 מיליארד דולר, שהוא מוגזם בהתחשב בהפסד הגולמי שלה. עסקי החברה מתאוששים, וטוב שכך, אבל לא במהירות שמצדיקה את מחיר המניה.



-



רן שחם הוא מנכ"ל משותף באלטשולר שחם. יותם עירוני הוא אנליסט. הכתבה אינה מהווה המלצה לרכישת ני"ע