שקלאר: "משלמים היום ל-HOT ול-yes סכום הדומה לאגרה, ואין שם תכנים משמעותיים יותר מבערוץ 1"

"איפה היו כל יפי הנפש, העיתונאים ואנשי האקדמיה, כשהוחלט לגרוע 40% מהאגרה. התשלום היום עומד על 360 שקל, רובנו משלמים סכום דומה לחברת hot או yes, ואין שם תכנים משמעותיים יותר מערוץ 1. אם הרייטינג חשוב, אולי אין מקום לערוץ 2 ולערוץ 10, כי הרוב נמצאים ממילא ב-hot וב-yes". כך אמר היום (ראשון) מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור בבית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, במסגרת פאנל בנושא: "השידור הציבורי – האם יש תמורה לאגרה?".



ד"ר יובל קרניאל, חבר סגל בית ספר סמי עופר לתקשורת, חבר מליאת רשות השידור ויו"ר ועדת האתיקה של רשות השידור הנחה את הפאנל, שנערך בהשתתפות יצחק לבני, איילה חסון וגדי סוקניק, וכן ד"ר נעם למלשטריך לטר, דיקן בית ספר סמי עופר לתקשורת ויו"ר האגודה הישראלית לתקשורת.



הדיון עסק בהשלכות המשבר הקשה ברשות השידור ובשאלות האם יש עתיד לשידור הציבורי בישראל? האם יש צורך בשידור ציבורי? האם רשות השידור ממלאת את תפקידה? האם נכנעה לתכתיבים ולמניפולציה של ממשלות ישראל? האם ענתה לצרכים של הציבור, והאם מעניקה תמורה הולמת לאגרה, בעידן רב ערוצי ובתחרות מול ה"אח הגדול" ו"ארץ נהדרת"?



מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, התייחס לטענה כי ערוץ 1 סובל מרייטינג נמוך, שאינו מצדיק את המשך קיומו. "אכן יש דברים רקובים ברשות השידור בהיבטי השכר, למשל, אבל זה לא מה שיפתור את הבעיה. החברה הישראלית איבדה את מימד הציבוריות והיחס לרשות השידור הוא רק סימפטום למשהו עמוק יותר. אנחנו חברה ששוחטת כל מרכיב של ערך קולקטיבי-לאומי. חברה שהיא אוסף של פרטים, שבה המרכז הוא האינדיבידואל. אין מקום לערכים המשקפים את המהות הקולקטיבית. תכניות כמו מבט שני, מקבלים שבת וגלובוס נוגעים במהות הקולקטיבית שלנו. אם החברה איבדה את ערך השייכות היא גם לא תצפה בתכנים המשקפים אותו. תכניות ששודרו בשנה-שנתיים האחרונות בנושא דו"ח גולדסטון, מוחמד א-דורה, שירות צבאי וחרדים, אקסודוס, עמוס עוז, עופרת יצוקה ועוד - הן לכאורה לא מעניינות.



אם אנחנו חפצי חיים, צריך לראות את הזרמים התת-קרקעיים שפורצים ולהביט לטווח הרחוק. השידורים המסחריים יצרו בנאמנות ובמקצועיות חברה שכל הווייתה היא ריגוש, האח הגדול יהיה בעוד מספר שנים ז'אנר עילי. חברה הבנויה על ריגוש אין לה זכות קיום.



יש היום ריאקציה – יותר אנשים מחפשים משמעות קיום. ערוץ 1 ידבר על משמעות, יהיו תכניות בידור עם ערך מוסף ולא רק ריגוש. אם ערוץ 1 יהווה חלופה לשפה הטלוויזיונית מעבר לריגוש – אז יש לו סיכוי. ייתכן שהתכנים הללו לא יתאימו לגילאים צעירים, אלא רק למי שהבשיל כבר בגיל 40. אז בשלב הראשון צריך הערוץ לפנות לקהל יעד של גיל 40 פלוס ואז הציבור הזה יצפה. גם הצעירים לבסוף יחפשו תכנים אחרים. עם שיווק נכון נתן לתרבות הפנאי משהו חשוב שייעשה גם בדרך מעניינת".



"בעוד חמש שנים כבר לא אהיה ברשות השידור. צריך תקציב עצמאי. אי אפשר לבוא כל שנה לועדת הכספים שתקבע את גובה האגרה. אנחנו מקום אחרון בגובה האגרה בעולם, משלמים את הסכום הנמוך ביותר. בתחום הטכנולוגי, אם ערוץ 1 וגם הרדיו לא יעשו שינויים ולא נבדיל עצמנו בתכנים – לא נהיה רלוונטיים".



יצחק ליבני, לשעבר מנכ"ל הרשות, מחבר דו"ח ליבני: "השידור הציבורי מפגיש אותנו עם עצמנו, עם מהות החיים, עם העבר והעתיד שלנו, בעוד שהשידור המסחרי מנתק אותנו. כבר הרבה שנים שיש ועדות והצעות לרפורמות, אבל הממשלה לא יישמה אף אחת מהן. למרות הפסימיות, יש סיכוי אמיתי לרשות השידור, כי יש דרך לעשות טלוויזיה ציבורית שתהיה ייחודית ותגיע לקהל גדול. ערוץ ציבורי מסוגל לעשות גם דרמה, גם בידור, חדשות, תכניות אולפן ולהגיע לרייטינג גבוה, כפי שנעשה ב-bbc ולאחר מכן בצרפת ובגרמניה. גם רשת ב' וגלי צה"ל הן ציבוריות ומצליחות. אם תהיה רפורמה רצינית שתוגשם – אז יש לזה סיכוי רציני."



"עיקר הרפורמה הדרושה היא ניתוק אמיתי מהפוליטיקאים. צריך ליצור מצב, שבו המנכ"ל והיו"ר לא ימונו על ידי הממשלה. ששופט בית המשפט העליון בדימוס ימנה את חברי הועדה ואת שופט העליון תמנה הממשלה. בנוסף, צריך לנתק את נושא התקציב מהממשלה. במקום שהכסף ילך למשכורות, הוא צריך ללכת לתכניות. כבר הוסכם בין הועדים לבין הנהלת רשות השידור והאוצר ש-700 איש ילכו הביתה. בנושאים העיקריים יש הסכמה, וכשהכסף יתפנה וילך לתכניות, אז כמו ה-bbc נוכל להגיע גם ל-20% רייטינג".



איילה חסון, הפרשנית הפוליטית של ערוץ 1: "לצערי הרשות לא ממלאת את תפקידה. האם ייתכן שמקום שניזון מכספי ציבור הכסף ילך למשכורות ברובו? הכסף צריך ללכת להפקות מקור ולסדרות ישראליות רציניות. צריך לתת תכנים אחרים, מעבר לאח הגדול. גם אם הערוץ הראשון היה מפיק את האח הגדול לא היו צופים בו בגלל הטכנולוגיה הבעייתית. אם הרשות חפצת חיים, צריך כבר לקיים את הרפורמות. העובדה כי לא מיישמים רפורמות היא סימן לאפסות ולרפיסות. העיקר איננו הרייטינג. אני רוצה להיות רלוונטית, לשדר מידע רלוונטי, משפיע, להיות קובעת ומצוטטת, גם אם אין רייטינג".



גדי סוקניק, עיתונאי, קריין ומנחה טלוויזיה. מגיש "אנשי היום" בערוץ 2: "רשות השידור היא גוף רקוב מבפנים, תמיד היה ותמיד יהיה ואין לו תקומה, אין לו סיכוי. מנגנון גביית האגרה הוא גוף מושחת, הרשות בנויה ממינויים פוליטיים ונרקבת עם השנים. צריך פשוט לסגור את העסק הזה".