>> עברתי דרך נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס - lax - בסוף פברואר. כשפסעתי בטרמינל המקומי הדחוס והדהוי, חשתי כי זהו מקום שנחשב בעבר כמודרני, אך מרוב מתיחות הפנים הרבות כבר אינו יכול להסתיר את הקמטים. בדרך כלשהי, lax הוא אנחנו. אנחנו ארצות הברית עם התחזוקה הדחויה. סין היא הרפובליקה העממית של הסיפוק הדחוי. הם חוסכים, משקיעים ובונים. אנחנו מבזבזים, לווים ומטליאים.
ניגוד זה מתבטא בדרך הגרועה ביותר - באיטיות שגורמת לכך שהמשבר לעולם אינו נראה חמור מספיק לנקיטת פעולה מיידית. אך בסופו של דבר, תשתיות, חינוך ומדיניות שמעודדת חדשנות הינם דברים חשובים. עסקים מעדיפים להשקיע עם משפחת סילוני מאשר עם משפחת קדמוני, מה שמביא אותי לנושא הטור הזה.
בשבוע שעבר הזדמן לי לשמוע את פול אוטליני, מנכ"ל אינטל, יצרנית השבבים ואחת מהחברות המובילות באמריקה. אוטליני ביקר בוושינגטון והרצה על תחרותיות במכון ברוקינגס ובמכון אספן. בתקופה שבה חלק כה ניכר מהשיח הציבורי שלנו סובב סביב מערכת הבריאות והחילוצים, השירות הציבורי שלי השבוע הוא לחלוק את השקפתו של אוטליני על חברות סטארט-אפ.
אוטליני ציין כי אף שלאמריקה עדיין יש כוח עבודה איכותי, יציבות פוליטית ומשאבים טבעיים שנדרשים לחברה כמו אינטל, ארה"ב נמצאת בפיגור חמור בפיתוח הדור הבא של כשרונות מדעיים ותמריצים לעידוד חברות בינלאומיות גדולות ליצור עוד משרות רבות כאלה כאן.
"הדברים שאינם מסייעים להשקעות הם מסי חברות והיעדר הטבות מס להשקעה בציוד", הוא אמר. "הקמת מפעל מוליכים-למחצה חדש בקנה מידה בינלאומי מאפס עולה בארה"ב כ-4.5 מיליארד דולר. אם אני בונה את המפעל הזה כמעט בכל מקום אחר בעולם, שם קיימות תכניות תמריצים גדולות, אני יכול לחסוך מיליארד דולר, בזכות הטבות המס שמעניקות הממשלות", אמר אוטליני. שלא במפתיע, המפעל האחרון שבנתה אינטל מאפס היה בסין. "זה לא היה בגלל שעלויות העבודה נמוכות יותר. כן, עלויות הבנייה היו נמוכות מעט יותר, אך עלות התפעול אחרי מסים היתה נמוכה במידה משמעותית, והשגנו גישה לשוק המקומי".
תמריצים מקומיים אלה חשובים משום שעובדים חכמים ומיומנים נמצאים בכל מקום כעת. אינטל יכולה לשגשג היום - לא רק לשרוד, אלא לשגשג - מבלי לגייס אמריקאי אחד נוסף לשורותיה. כשנשאל האם אינטל נפגעת מהחינוך הקלוקל למדעים ולמתמטיקה במערכת החינוך הציבורית של אמריקה, השיב אוטליני: "כאזרח, אני שונא אותה. כמעסיק בינלאומי, יש לי המותרות להעסיק את המהנדסים הטובים ביותר בכל מקום בכדור הארץ. אם איני יכול למצוא אותם ב-mit אמצא אותם בטסינג הואה - mit של בייג'ין".
וזה עוד מחמיר. אוטליני ציין כי מחקר מ-2009 שנערך על ידי הקרן לטכנולוגיות מידע ולחדשנות שהוזכר באחרונה ב"דמוקרסי ג'ורנל", דירג את ארה"ב במקום השישי בין 40 המדינות המתועשות המובילות בחדשנות תחרותית. "זה לא מעולה, אבל לא רע. אולם אותו מחקר מדד גם את מה שכונה 'שיעור השינוי בקיבולת החדשנות' בעשור האחרון - בפועל, מה עשו המדינות כדי להיערך לחדשנות רבה יותר בעתיד. המחקר מדד 16 מדדים להון אנושי - טכנולוגיות מידע, תשתיות, ביצועים כלכליים וכן הלאה. בסולם זה, ארה"ב דורגה במקום האחרון בין אותן 40 מדינות. כשבוחנים לעומק את הדברים שגורמים למדינה להיות תחרותית... אנחנו מידרדרים".
אוטליני טוען כי "אילו היתה הממשלה מרחיבה את הטבות המס למחקר ופיתוח ב-5% בלבד ומפחיתה את מסי החברות והיינו פותחים בפרויקט או שניים נוספים בחברות ברחבי המדינה שמשפרים את התפוקה ואת התחרותיות שלהן, רווחי המס של הממשלה היו עולים". בזכות הטבות המס הנדיבות למחקר ופיתוח ומסי חברות נמוכים יותר שקיבלו, למתחרותיה הגדולות של אינטל בדרום קוריאה נותרה "עלות כספית אפסית", אמר אוטליני. אינטל יכולה להתחרות בכך עם עליונות טכנולוגית, אך חברות אחרות רבות בארה"ב אינן יכולות.
האם ממשל אובמה מבין זאת? אוטליני משווה את ממשל אובמה ל"דיודה" - מכשיר אלקטרוני שמוליך זרם חשמלי בכיוון אחד בלבד. הם טובים מאוד בלהקשיב לעמק הסיליקון, לדבריו, אך פחות טובים במתן תגובה.
"הייתי רוצה שתחרותיות וחינוך יזכו לעדיפות גבוהה יותר", הוא אמר. "כעת, הם מנסים להעביר את העניין של מערכת הבריאות, ולאחר מכן לעבור לטפל בדבר הבא. אלוהים, הייתי רוצה שזה (התחרותיות) יהיה הדבר הבא. משהו יצטרך לשלם עבור כל מה שהממשלה עושה היום.
נאלצנו לחלץ את מגזר הפיננסים, להלאים חברות ולחוקק חוקים כדי לעצור את הדימום. אך כעת אנו צריכים להתמקד במדיניות שתיצור חברות חדשות ותשאיר אותנו בפסגה. "ניהלתי את החברה במהלך שינוי משמעותי, ואני יודע שקל בהרבה לשנות כשאפשר מאשר לשנות כשצריך", אמר אוטליני. "העלות נמוכה יותר. יש יותר זמן. אני קצת חושש שנתעורר רק אחרי שניפול לתהום".
אם ארה"ב לא תתעורר - סין תנצח
תומאס פרידמן
15.3.2010 / 7:01