מכה נוספת לפרטיות

>> מבחינה אינטואיטיבית, נראה שמצלמות אבטחה מגבירות את הביטחון. איזה עבריין יחשוב לחטוף תיק, לפרוץ למכונית או חלילה לרצוח, אם מופנית אליו עדשה? אלא שמומחי אבטחה רבים סבורים שהאינטואיציה מטעה. המצלמות אינן מרתיעות, וגם יעילותן ככלי לתפיסת עבריינים שנויה במחלוקת.

כפי שמעידות התמונות ממצלמות האבטחה בדובאי, מי שרוצה לבצע פעולה לא חוקית נוטה לעשותה גם אל מול צבא שלם של מצלמות. המצלמות סטטיות והתגובה של המשטרה לתמונות המופיעות בהן איטית. למי שנקלע למצוקה ורואה מצלמה בסביבה, לא מומלץ לחכות שיגיע שוטר להצילו. אם המשטרה רוצה להגביר את תחושת הביטחון, עליה לפרוס שוטרים - לא מצלמות. המצלמות לא ייחלצו לעזרתנו ולא יצילו אותנו מפגיעה.



לפרויקט הנרחב של המשרד לביטחון פנים יש כמובן השלכות מרחיקות לכת על הפרטיות. אט אט מתהדקת האחיזה של מדינת המעקב על חיינו. ראשית, איסוף וגישה לנתוני תקשורת. שנית, מאגר תמונות ביומטרי. וכעת, גם מצלמות אבטחה בחוצות העיר. מה שהיה בעבר פרטי, הופך למתועד ונאגר בידי הרשויות. האנונימיות שממנה נהנינו במרחב הציבורי נשחקת.



שאלה משפטית נכבדת היא האם הפרויקט עומד בדרישותיו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החוק מקנה מעמד חוקתי לזכות לפרטיות ומחייב חקיקה על מנת לפגוע בה. פריסה נרחבת של מצלמות, ללא איזונים ובלמים המפורטים בחוק וקובעים למי תותר הגישה לחומר ולאיזו תקופה מותר לאגור אותו, בעייתית ומחייבת עיון מחדש.



-



הכותב הוא מרצה הוא למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל