אחרוני המלאכים

מאת עודד חרמוני



בשנה האחרונה הפסיקו קבוצות ההשקעה המשותפות, כמו פורום המלאכים של KPMG והרצוג פוקס נאמן, את פעילותן. בדומה להן, גם המשקיעים הפרטיים העצמאיים, בהם בכירי התעשייה, הפסיקו לחפש חברות בעקבות הפסדיהם האישיים. היהלומנים והקבלנים, שכונו בפי אנשי תעשייה רבים "כסף טיפש", ברחו כבר בתחילת המשבר. למרות התדמית הלא-מחמיאה שהוצמדה לקבוצה זו, היו הם הראשונים בתעשייה שהבינו את עוצמת המשבר, ומכאן את אפסיותה של הסבירות כי יתעשרו מהשקעות בחברות סטארט-אפ קטנות.



אליהם הצטרפו בחודשים האחרונים גם בכירים בתעשיית ההיי-טק ואנשי פיננסים. אלה נחשבים אמנם למשקיעים מתוחכמים שהכירו את השוק והיטיבו לבדוק חברות לפני שהשקיעו בהן, אך גם להם לא שיחקו תנאי השוק. כמה מהם הפסיקו את פעילות ההשקעה לאחר שנכוו בעבר, ואחרים, מיליונרים על הנייר בחברות שניהלו, הפסידו מיליוני דולרים בנאסד"ק והחליטו לשמור את ההון שנותר להשקעות סולידיות יותר.



קשה לאמוד את היקף פעילותם של המשקיעים הפרטיים (מלאכים) בתעשיית ההון סיכון. עם זאת, בתעשייה מעריכים כי זה ירד ב-2001 בעשרות אחוזים לעומת השנתיים שקדמו לה וכי היקף ההשקעות השנתי הממוצע של כל מלאך הממשיך את פעילותו ירד אף הוא באופן חד ומגיע כיום ל-30-50 אלף דולר בלבד.



למרות התמונה העגומה המצטיירת כאן, מתברר כי לא כל המלאכים נעלמו. כך, למשל, בשבוע שעבר השלימה חברת ניט גרופ (Neat), שהוקמה בידי היזם הוותיק איתי כוכבי, את גיוס ההון שלה בהיקף של 8 מיליון דולר. חלק ניכר מהון זה השקיעו משקיעים פרטיים כמו יאיר שמיר, מנכ"ל חברת Vcon. עקב המשבר בחרו כמה מהם להתאגד לקרנות הון סיכון רגילות, כדי ליצור מסת השקעה גדולה יותר. עם אלה נמנים קרן פרגרין, מועדון המשקיעים של עו"ד יהודה רווה ומשרדי עורכי דין נוספים.



גם במסגרות אלה קצב ההשקעות והיקפן נמוכים מבעבר. בקרנות ההון סיכון אומרים כי נדיר לראות כיום חברות שמומנו על ידי גופים כאלה או על ידי מלאכים אחרים. אחד ממועדוני המלאכים האחרונים שנותרו הוא המועדון שמנהל עו"ד יורם דנציגר, שותף בפירמת עורכי הדין דנציגר, קלגסבלד, רוזן ושות' המתמחה בין היתר בתחום ההיי-טק.



המועדון, המאגד כ-50 משקיעים פרטיים, מתכנס אחת לחודש להצגת תוכנית עסקית של חברת סטארט-אפ חדשה. בשלוש השנים וחצי שבהן הוא פועל ביצע המועדון כ-18 השקעות, בהיקף ממוצע של 250 אלף דולר כל אחת. בשנה האחרונה בדקו חברי המועדון שש חברות, ובשתיים מהן השקיעו. חברי המועדון מעידים כי ממוצע ההשקעות של כל אחד מהם, כולל השקעות מחוץ למועדון, מגיע ל-50 אלף דולר בשנה.



לפני תום שנת 2001 התכנס הפורום לבחינת השקעה בחברת סטארט-אפ שפיתחה אלבומי תמונות באינטרנט הנשלחים לבתי הלקוחות לאחר שהודפסו באופן מקצועי. מדובר בחברה ללא פיתוח ייחודי, ללא פטנטים וללא מימון, המציעה נוסחה דומה לזו שהציגה בעבר חברה ישראלית אחרת, פרינטלייף. זו נסגרה ביוני 2001 לאחר שהושקעו בה 18 מיליון דולר על ידי קרנות בולטות ובהן יזראל סיד, דור, אייפקס וג'אפקו וגופים כמו מיצובישי וסאיטקס (פיטנגו).



למרות נתוני פתיחה אלה נאספו 11 מלאכים חברי המועדון סביב שולחן הישיבות במשרדיו של דנציגר, בקומה ה-24 של אחד המגדלים החדשים שבמתחם בורסת היהלומים ברמת גן, כדי לשמוע על החברה. היו שם איש שיווק ויחסי ציבור מוכר, בכיר בתעשיית ההיי-טק וההון סיכון, מנהל מגדלי משרדים, איש "שלום עכשיו" וכמה עורכי דין. מלבד עו"ד דנציגר, שהעיד על היכרותו עם הנוכחים במסגרת חברתית, לא ניכר ביניהם מכנה משותף.



במשך שעתיים ישב מולם יזם החברה, איש היי-טק ותיק ומאפיר שיער, הציג את החברה והזיע. לא פשוט לשבת בימים אלה מול קבוצת אנשים בתקווה שיפתחו ברצון את ארנקם וישקיעו מיליונים. השאלות שנשאל היו פשוטות: מתי תרוויח כסף, מי ישתף אתך פעולה, מי המתחרים, מה המודל העסקי. גם שמה של פרינטלייף הועלה בשיחה, ודווקא על ידי היזם. "אני יכול להצליח היכן שהם נכשלו בלי לשפוך 18 מיליון דולר", אמר להם. "כל מה שאני צריך זה 500 אלף דולר". למרות הפקפוק, הם המשיכו להאזין, ולמרבה הפלא, בסבלנות.



המצגת התעלתה לשיאים חדשים של ניגוד בין חלום למציאות. "אנחנו יכולים להגיע לרווחים של עשרות אלפי דולרים בישראל בתוך כמה חודשים אם נשקיע ברעיון חצי מיליון דולר", אמר היזם בעיניים נוצצות. "ואז אפשר להרוויח הרבה יותר בעולם משיתופי פעולה. אני לא פוסל את האפשרות שקונצרן גדול כמו פוג'י ירכוש אותנו ב-30 מיליון דולר, אני לא חושב שאתנגד גם לתהליך כזה של מכירה".



אחד המלאכים, איש שיווק, פרסום ויחסי ציבור, הקשה קצת יותר: "המדפסות הביתיות של היום כבר יכולות להציע הדפסה מקצועית. למה שיצטרכו את השירותים שלך בעתיד?" יתר המשתתפים הינהנו בהסכמה. גם להם יש מדפסות פרטיות המסוגלות לכך. היזם הסביר כי המדפסות אינן יכולות לחתוך את הנייר באופן מדויק ולהרכיב אלבומים מנייר איכותי, בעוד בתי הדפוס יכולים לעשות זאת, ומתח הרווחים שלהם עדיין גדול.



תשובותיו של היזם הלכו והתארכו, ומנגד גבר חוסר הסיפוק של המלאכים וסבלנותם פגה. בשלב זה, כשעתיים לאחר תחילת המצגת, ועם חיסול העוגיות על השולחן המהודר, ברור היה שהחברה לא תזכה להשקעה מהמלאכים האלה. היזם, שהעיד על עצמו כמי שעסק בהיי-טק מרבית חייו, שראה ועבר כבר הכל, התחיל להבין את המצב. "אתם יודעים מה, בכלל לא מעניין אותי אווליואציה. מה אכפת לי מאווליואציה. אני רק רוצה להרים את הפרויקט הזה", אמר, וסיכם בכך את השינוי הגדול ביותר שחל ביזמים ממודל 2001.



גם זה לא הרשים את המלאכים. אחרי הישיבה הסכימו רובם כי הסיכויים שישקיעו בחברה כזו כיום אפסיים. אז בשביל מה הם ממשיכים להגיע למפגשים? "אנחנו באים בשביל המפגש החברתי, סמול טוק ודיאט קולה. זה אף פעם לא בזבוז זמן", אמר אלי טנא, אחד המשתתפים. סיבה אחרת היא כדי לראות את החברות שבהן השקיעו.



אחת החברות, שבה השקיעו חמישה מהמשתתפים במפגש, היא סקייבוט, חברת סטארט-אפ בת ש