מקלקלים את חוק הסיעוד

>> בינואר 2007, כשכיהנתי כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, עלו לדיון שינוי חוק הסיעוד והפעלת ניסוי של מתן גמלת הסיעוד בכסף במקום גמלה ב"עין".

כשגופים ממשלתיים כמו משרדי האוצר והרווחה והביטוח הלאומי חפצים בשינוי חוק הקשור לכסף, אמורה היתה להידלק אצלי נורה אדומה. אודה ולא אבוש, הצבעתי בעד החוק, סמכתי בעיקר על הח"כים הוותיקים שליוו את השינויים בחוק מ-2003.



במהלך השנה האחרונה עקבתי אחר השינוי המבורך שעוברות חברות הסיעוד. לאחר עשר שנים וכמה בג"צים, סיים הביטוח הלאומי את מכרז הסיעוד וכל החברות מחויבות במתן תנאים סוציאליים מלאים לעובדיהם. נחתם הסכם קיבוצי בין חברות הסיעוד לבין ההסתדרות, כך שהנימוק שלשמו דחפו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ את החוק, מיותר.



חוק הסיעוד הוא אחד הנאורים ביותר מבין החוקים הסוציאליים שלנו. החוק מאפשר לאלפי קשישים סיעודיים החפצים בכך, להמשיך להישאר בביתם ככל האפשר. החלטת המחוקק בשנות ה-80 להעניק את גמלת הסיעוד כגמלת שירות, התבססה על ניסיונם של עובדים סוציאליים שנתקלו במצבי הזנחה קשים של קשישים, גם כאשר היו לקשישים המשאבים לרכישת השירותים הללו. חוק הסיעוד מופעל באמצעות עובדים מקצועיים הנבחרים לאחר מיון קפדני ושמקבלים הכשרה, הדרכה ופיקוח שוטפים. מי ידריך, יפקח ויעקוב אחר עבודתם אם המעסיקים הישירים שלהם יהיו הקשישים עצמם?



לפי הניסוי, גמלת סיעוד המועברת ישירות אל הקשישים מצמצמת את האפשרות לפיקוח והדרכה, וגורמת לחוסר מעקב אחר מצבו של הקשיש. בנוסף, היא מעמידה בסכנה את מרכזי היום לקשיש. השירות מצוין וזמין בכל מקום, אז למה לקלקל דבר טוב? חוק הסיעוד הוא חוק טוב, כל עם ישראל נהנה ממנו. הוא מבטיח את שלום הקשיש, את השירותים ואת טיב השירותים שנותנים לו. אני לא רואה שקשיש בן 75-85 מתחיל לרוץ, לאתר עובד, לחתום עמו על הסכם, לפתוח לו תיק ניכויים, לשלם תשלומים סוציאליים ולמצוא מחליף כשצריך. אני כן רואה עומס רב יותר מוטל על הקשיש, על מחלקות הרווחה ברשות המקומית ועל קופות החולים.



אני חושש מאותם אנשים שיקבלו את הכסף לחשבון הבנק ויהיו בדילמה אם הם קונים אוכל, תרופות או מתנה לנכד. אני חושש ממקרים חריגים יותר, של השתלטות על הכסף בידי בני המשפחה. על הח"כים ושר הרווחה לשנות את דעתם ולבטל את המשך הפיילוט.



הכותב הוא יו"ר ועד גמלאי השלטון המקומי וח"כ לשעבר