הממשלה עוברת לדיאטה קלה יותר

>> החלטת הממשלה לאמץ כלל פיסקלי חדש )יעד הוצאת תקציב שייקבע לפי פוטנציאל הצמיחה והמרחק של ישראל מהשגת יעד חוב-תוצר של 60%) לוו בחששות בנוגע למחויבות המלאה של הממשלה לאחריות הפיסקלית. הועלה חשש שהכלל אינו אלא פריצה תקציבית במסווה, שעלולה לסכן את המצב הפיסקלי של ישראל ולהעמידה בעתיד הלא רחוק במצב דומה לזה של יוון.

בנסיבות אלה ראוי להסביר היטב את עבודת המטה שעמדה מאחורי גיבוש הכלל החדש ואת הגורמים שהביאו את קובעי המדיניות לאמץ אותו. בשני העשורים האחרונים, ובעיקר ב-7 השנים האחרונות, עברה הממשלה מהפך אמיתי - מהפקרות תקציבית לאחריות פיסקלית - שהתבטא בירידה רציפה בגירעונות, בחוב ובהיקף הוצאות הממשלה, כולם ביחס לתוצר. איתנות פיסקלית זו סייעה למשק לצלוח את המשבר העולמי. אחת מנקודות הציון החשובות והמרכזיות במהפך זה היא הכלל הפיסקלי שחוקק ב-2004, שמגביל את הגידול השנתי הריאלי בהוצאה הממשלתית ל-1%, שיעור שכעבור שנתיים גדל ל-1.7% כשיעור גידול האוכלוסייה.



על אף הישגי העבר, כיום שוררת הסכמה בין שלושת הגופים האמונים על גיבוש מדיניות כלכלית - משרד האוצר, בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה - שהכלל הפיסקלי הקודם אינו מתאים עוד למשק, וזאת מכמה סיבות. הכלל אינו רגיש דיו לשינויים בתנאים הכלכליים, אינו מציב יעדים ארוכי טווח ואינו ממתן את קצב צמצום ההוצאה הממשלתית ככל שגודלה היחסי בתוצר יורד. להכרה כי משטר הכללים הפיסקליים שהיה נהוג עד כה מיצה עצמו היו שותפים אף גופים בינלאומיים, כמו קרן המטבע הבינלאומית וחברות דירוג אשראי, שרואים בישראל את אחת החלוצות בתחום.



הכלל החדש, שעיקריו גובשו תוך שיתוף פעולה פורה בין שלושת הגופים, משמר את האחריות הפיסקלית אך עושה זאת בדרך מתוחכמת יותר. ראשית, הוא מגדיר כי בטווח הבינוני ישראל שואפת להתכנס ליחס חוב תוצר של 60%, בדומה לאמנת מאסטריכט. הכלל מגדיר בצורה שקופה את קצב ההגעה אל היעד: בתקופות של צמיחה ושגשוג כלכלי, וכן ככל שנתקרב יותר ליעד החוב המבוקש, נוכל למתן במעט את קצב הצמצום של ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר. מאידך, הכלל "מהדק את החגורה התקציבית" באופן אוטומטי בתקופות שפל מתמשכות, וכאשר יחס החוב-תוצר גדל. בניגוד לטענות כי הכלל מרחיב את התקציב באופן שלוח רסן, חשוב להדגיש כי כל עוד לא הגענו ליעד החוב שנקבע, ההוצאות הממשלתיות כאחוז מהתוצר ימשיכו להצטמצם. הכלל שאימצה הממשלה מחליף למעשה את הדיאטה החריפה של המגזר הציבורי בדיאטה חריפה פחות, וזאת גם על רקע העובדה שהמשק קרוב לממוצע oecd במצרפים הפיסקליים העיקריים.



מדיניות פיסקלית נדרשת לאזן בין אספקת שירותים ציבוריים ברמה גבוהה, מדיניות מס תומכת צמיחה ותוואי חוב יורד. כל זאת, אל מול לחצים פוליטיים מחד ומציאות כלכלית משתנה מאידך. הטענה כי אחריות פיסקלית גלומה אך ורק בקיצוץ חד בהוצאה הציבורית, מתעלמת מהמלצות מיטב הגורמים המקצועיים, כמו גם מהמורכבות האמיתית של תפקיד הממשלה. הקביעה כי עלייה מתונה בתקרת ההוצאה תוביל לאובדן האמינות הפיסקלית ולפשיטת רגל תקציבית כמו במקרה של יוון, שגויה אף היא. ישראל דומה ליוון באקלים הים-תיכוני, אך קשה למצוא קשר בין מצבה הפיסקלי הגרוע של יוון לבין הכלל הפיסקלי שאימצה הממשלה.



הכותב הוא כלכלן במועצה הלאומית לכלכלה