>> בימים אלה אני עובד בין היתר על תכנון פרויקט מגורים למעמד הבינוני-גבוה בטשקנט, בירת אוזבקיסטן. מדובר בשתי שכונות מגורים, הכוללות מאות דירות ומרכז מסחרי בשטח של כ-120 אלף מ"ר.
כאדריכל ישראלי שלקח על עצמו לתכנן שכונת מגורים בבירת אוזבקיסטן, יש לי הזדמנות לחוות מפגש תרבותי בין תפישת המגורים אותה אני מכיר מעבודתי היומיומית בישראל, המושפעת מארכיטקטורה מערבית, לבין אורח חיים ומנהגים של אחת מהמדינות המעניינות ביותר שבהן ביקרתי.
בעבודה נדרשתי לחבר בין תרבות מגורים מקומית לקונספטים מערביים. כדובר רוסית מילדות ותושב ביפו המתגורר בקרב האוכלוסייה המוסלמית, הנוצרית ויהודית, הייתי אמור לכאורה להיות "מוכן" לתערובת התרבותית. אולם מה שציפה לי באוזבקיסטאן היה חדש ושונה מכל שהכרתי.
טשקנט, שחלקים גדולים ממנה חרבו ברעש אדמה בשנת 66', שוקמה לפי המסורת האורבנית של ברית המועצות לשעבר. שיכונים עצומים ואפורים המסודרים לאורך כבישים החליפו את המרקם המסורתי שהתפתח לאורך מאות שנים. התושבים, גם הם, משקפים את המורכבות של המבנה האורבני - אוזבקים, רוסים, ובני עשרות לאומים שונים, שהרכיבו בעבר את הפסיפס האנושי של ברית המועצות, חיים בכפיפה אחת בעיר של כ-4 מיליון תושבים. אורח החיים משלב בין תרבויות שונות. השפה, המטבח המקומי והאופנה מכילים מרכיבים מזרח אירופים לצד אלמנטים מקומיים-אוזבקיים-איסלמיים.
בפרויקט אני מנסה לשלב בין דפוסים אסתטיים מקומיים לבין תפישות מגורים מערביות, וזאת תוך התחשבות בסביבה ורגישות לתרבות המקומית. תושבי טשקנט שנחשפו בעשורים האחרונים למערב, משמרים מנהגים שמקורם בתרבות המקומית העתיקה. קונפליקט זה בא לידי ביטוי בתכנון האדריכלי. העבודה עם צוות אדריכלים מקומי הציפה אותי בשאלות שעמן לא התמודדתי בעבר.
הנורמות האסתטיות ומערכת הטעמים, תפישת המגורים וסדרי העדיפות, ההתנהלות הבינאישית, האקלים והכלכלה - את כולם הייתי צריך ללמוד ולהפנים, ולעתים להציע אלטרנטיבות אותן אנו מכירים מתהליכי התכנון בישראל.
הארכיטקטורה המקומית שיעתקה דפוסי בינוי סובייטיים, ורק בשנים האחרונות החלו ניסיונות של בנייה למגורים החורגת מהמסורת הסוציאליסטית. ניסיונות אלה הושפעו מארכיטקטורת האוליגרכים הרוסית - הבתים ובנייני הדירות תוכננו עבור פלח צר של האוכלוסייה שעבורו אין משמעות לעלויות, ובהתאם תוכננו יחידות מגורים עצומות.
אחת המשימות הראשונות שעמדו בפני היתה למצוא משרד מקומי שיידע לפתח דפוסי תכנון חדשים, שונים מהשיכונים המוכרים וגם מדירות הענק המיועדות לשכבה השלטת. הרעיון לפיו פרויקט מגורים צריך להצדיק את עצמו כלכלית גם כשהוא מיועד למעמד הביניים, הצריך דיון מעמיק ולא תמיד התקבל בהבנה. משרדי התכנון המקומיים מתכננים על פי סטנדרטים שהיו נהוגים בתקופה הסובייטית, והמשרדים החדשים פונים לאליטה השלטונית. לשיטתם - או שמדובר בפרויקט יוקרתי ורווחי או במגורים עממיים מסובסדים.
רעיונות "מיובאים" לא תמיד התקבלו באהדה, ולעתים התנגשו עם מנהגים מקומיים. לדוגמה, נושא המעליות. אל דירות הגג, הכל כך נחשקות בישראל, התייחסו המקומיים בחשדנות בגלל קלקולי המעליות התכופים. הצעתי למקם שתי מעליות בכל בניין התקבלה בתדהמה ובסימן שאלה. לתגובות משתאות בתחילה זכו גם הצעותיי למרפסות גג, דירות גן, דופלקסים, מטבח פתוח לחדר מגורים ועוד. הרעיונות נבחנו שוב ושוב מול הסטנדרטים ונורמות המגורים המקומיות. והיום - אלו הבניינים היחידים הנבנים בטשקנט, ובאוזבקיסטאן כולה, עם שתי מעליות, מרפסות גג, מטבח פתוח לסלון וכל המתואר לעיל.
-
הכותב הוא אדריכל ומעצב פנים
בין טשקנט ליפו
רון פליישר
19.3.2010 / 6:59