העליון על הרשעתו של ישראל פרי בגניבה: פרמיות הביטוח שגבה אינן הוגנות

שבעה שופטי בית המשפט העליון יכריעו בקרוב האם יש לבטל את הרשעתו של ישראל פרי בעבירות של גניבה בידי מורשה או שמא להותירה על כנה. היום נערך הדיון הנוסף בעניינו של פרי בפני הרכב מורחב, בראשות השופטת אילה פרוקצי'ה, כשלצידה השופטים אסתר חיות, מרים נאור, אשר גרוניס, סלים ג'ובראן, יורם דנציגר ויצחק עמית.



בתחילת הדיון אמרה השופטת פרוקצי'ה כי בטיעונים של פרי יש עמימות עובדתית מאוד בעייתית וכי העמימות יוצרת קושי להתיחס לשאלות המשפטיות. השופטים אמרו לבא כוחו של פרי כי עליו לטעון בהתאם לקביעות של בתי משפט המחוזי והעליון בערעור. "נקודת המוצא שהיא שהפרמיות אינן הוגנות", אמרה השופטת נאור וביקשה מבאי כוחו של פרי שלא לטעון דברים אחרים מאלו שנקבעו בפסקי הדין.



אגמון טען כי הרשעת פרי יצרה מצב אבסורדי. פרי, לטענתו, נחשב כאילו גנב מלקוחות שנפטרו עוד לפני שהחזירו לו לפחות את קרן ההלוואה של הכספים שהשקיע עבורם בגרמניה. בעוד שאיריהם הרוויחו מאות אלפי שקלים, לפי הנטען, הוא הפסיד מאות אלפי שקלים ובכל זאת הוא נחשב כמי שגנב מהם. לטענת בא כוחו, פרי עמד בהבטחותיו ללקוחותיו ואיפשר להם ולמשפחותיהם פנסיה שלא היו זוכים לה בדרך אחרת וללא השקעה מצידם.



טענתו של פרי היא כי לקוחותיו קיבלו את המגיע להם מבלי לסכן אגורה וכי עלות הפרמיות שנגבו מהם נבדקה על ידי שני אקטוארים אובייקטיבים של משרד האוצר שקבעו כי הן הוגנות ואף נמוכות מהנדרש. לצדו של אגמון נכחו בדיון סוללת עורכי הדין ששכר - עו"ד ישראל וולנרמן ממשרד וינרוט, פרופ' מרדכי קרמניצר, ופרופ' עמרי ידלין.



פרי מרצה עונש מאסר בפועל לאחר שהורשע באוקטובר 2007 בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של גניבה בידי מורשה, בתיווך ועיסוק בביטוח בלא היתר, בהדחה בחקירה ובשיבוש הליכים. פרי הורשע בגניבת כ-320 מיליון מארק גרמני (כ-2.5 מיליארד שקל במונחים של היום) מפרמיות ביטוח ששולמו מראש לחברות בשליטתו.



לפני כשנה הגיש פרי בקשה לדיון נוסף בהרשעתו, ובה טען כי המקרה שלו הוא "יוצא דופן", שכן בדרך כלל בעבירות של גניבה הקורבן יוצא ניזוק, ואילו במקרה שלו "לא רק שהאלמנט הזה לא התקיים, אלא שאין חולק כי כל 'הקורבנות' הרוויחו מיליארדי שקלים מההתקשרות עם העותרים מבלי להשקיע אגורה אחת, וזאת הואיל והעסקה נבנתה כך שכל הסיכון נפל על כתפי העותרים ואילו הלקוחות לא נשאו בסיכון כלשהו וקיבלו רווח מובטח וידוע מראש". באופן חריג, קיבל בית המשפט העליון באוקטובר 2009 את בקשתו של פרי, וקבע כי בנסיבות החריגות של המקרה יש מקום לקיומו של דיון נוסף בעניין הרשעתם של פרי והארגון בעבירת הגניבה. לדברי המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, פרשת פרי מחדדת אי-בהירות הקיימת גם בפסיקה, בנוגע להבחנה בין הגניבה לבין קבלת דבר במרמה, אשר "טרם זכתה לליבון והכרעה ממצים".



השופטת פרוקצ'יה הקשתה על עו"ד אגמון: "פרי נתן את ההסכם בתנאים מסוימים כך שתהיה חברת ביטוח חיצונית, מפני שזה על פי המושגים המקובלים עשוי להקטין את הפרמיות. זו פוליסה שהיא על בסיס הסכם לטובת הלקוחות". אגמון השיב כי " כל התנאים שהלקוח ידע שהוא מקבל אותם - התממשו". הוא הסביר כי פוליסת הביטוח בקונסטלציה של עסקת הפנסיה הגרמנית לא היתה מטרה אלא אמצעי בלבד להבטיח עבור פרי את הסיכון במקרה של פטירת הלקוח.



פחות משבוע לאחר שנדון ל-12 שנות מאסר בפועל ולקנס בסך 22 מיליון שקל, עירער פרי לבית המשפט העליון. בערעורו, שהוגש בפברואר 2008, טען כי הרשעתו בגניבה התקבלה ללא כל בסיס עובדתי.



בפברואר השנה דחו השופטים אדמונד לוי, סלים ג'ובראן ויורם דנציגר את הערעור על ההרשעה, אך יחד עם זאת החליטו לקצר את עונש המאסר שנגזר על פרי מ-12 ל-10 שנות מאסר בפועל.



המדינה הגישה תגובתה לדיון הנוסף של ישראל פרי: "התנהלותו רוויה באי יושר שאין למעלה ממנו"