לכאורה מהלך מוזר של שאול אלוביץ'. מדוע לו להגדיל את אחזקותיו ב-yes בשעה שהוא חייב למכור את מלוא אחזקותיו בחברה כדי לעמוד בדרישות הרשות להגבלים עסקיים? אלוביץ' הוכיח בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה, כי מהלכיו העסקיים הם מחושבים מאוד אך גם זריזים ומפתיעים. הניסיון של אלוביץ' למכור את אחזקותיו המקוריות ב-yes (32%) כבר יותר מדי זמן. המתעניינים אמנם באים והולכים, אך עסקה אין.
32% מ-yes זה לא לירוק ולא לבלוע. זו אחזקה שלא מעניקה שליטה. כמו כן, כל רוכש פוטנציאלי יירתע מהעובדה שב-yes יש עוד שורה של בעלי מניות קטנים שיכולים, ואף רוצים, להטריד את בעלי המניות הגדולים. פולאר, לידן גילת וחרל"פ תקועים לאלוביץ' בגרון. הם רוצים מאוד למכור את מניותיהם וידאגו להמשיך וללחוץ על כל בעל מניות חדש שייכנס ל-yes כדי שזה ירכוש מהם את המניות ויחלץ אותם מהשקעה גבולית זו.
למעשה, אלוביץ' פותר את הבעיה הזאת עבור הרוכש הפוטנציאלי. הוא מפשט מאוד את מבנה הבעלות ב-yes והופך אותה להרבה יותר אטרקטיבית לרכישה. יהיה לו הרבה יותר קל לשווק לקונה פוטנציאלי 50.2% מ-yes. אלוביץ' גם יוכל לדרוש מחיר טוב יותר, שכן הוא יפחית את הסיכון עבור הרוכש. זו הסיבה שהוא מוכן לשלם מחיר לא רע עבור 18% מ-yes. המחיר משקף מכפיל שווי תאגידי (EV) ל-Ebidta של כ-6.5, מכפיל דומה לרמה שבה נסחרות חברות הסלולר.
זהות הגוף שירכוש מאלוביץ' את yes חשובה לו מעבר למחיר שיקבל עבור מניותיו. אותו רוכש צפוי להיות שותפו לעתיד של אלוביץ' ב-yes, לאחר שישלים את ההשתלטות על בזק. הגדלת האחזקות ב-yes תאפשר לו יותר גמישות בבחירת שותף זה.
אלוביץ' מכין עסקת חבילה לרוכש הבא
אמיר טייג
22.3.2010 / 9:15