בריחת מוחות? ישראל מייצאת אותם בכוח

>> בוקר אחד התעורר שר האוצר, ולחרדתו גילה שברחו לו המוחות. מאות מדענים ישראלים מבריקים עזבו את ישראל ומלמדים במיטב האוניברסיטאות בארה"ב, בעוד שהאקדמיה כאן פושטת יד ורגל.

"הם מן הסתם עזבו כי לא משלמים פה מספיק", חשב השר. "אם נשלם להם יותר נוכל להחזיר אותם, נציל את מערכת ההשכלה הגוססת ונרוויח מדענים מבריקים שיצעידו את המדינה קדימה". כך נרקמת בימים אלה "תוכנית הכוכבים" של שר האוצר יובל שטייניץ, שר החינוך גדעון סער ויו"ר הוות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב המוסדות להשכלה גבוהה) מנואל טרכטנברג. על פי התוכנית, יוקמו בישראל עשרות "מרכזי מצוינות" בעלות של 1.5 מיליארד שקל. המרכזים ינוהלו מחוץ למערכת האוניברסיטאית, וכך יוכלו לחלק משכורות נדיבות ולפתות חוקרות וחוקרים מצטיינים לשוב מחו"ל. תוכניתו של שר האוצר אולי נראית מבריקה, אך בפועל היא עשויה לגרום לתוצאות הפוכות לחלוטין ולהגביר את בריחת המוחות.



בניגוד לסברה הרווחת, מרבית המדענים הישראלים המלמדים בחו"ל לא עזבו בגלל המשכורות הגבוהות שמעבר לים. לפי השיטה הקיימת, כדי לזכות ולו בסיכוי קטן למשרה באקדמיה בישראל, נדרשים החוקרים הצעירים לנסוע להשתלמות בת שנה בחו"ל לכל הפחות (פוסט-דוקטורט), כאשר בחלק מהפקולטות הם נדרשים לנסוע לתקופות ארוכות יותר, העשויות להגיע אף לשש שנים. זוהי דרישה אכזרית למדי. בשל השירות הצבאי, מרבית החוקרים בישראל מבוגרים מעמיתיהם בחו"ל, חלקם בעלי משפחות וילדים צעירים, והם נדרשים לעקור לחו"ל ואף עושים כן - כדי להיאבק על הסיכוי לחזור לישראל.



ומדובר בסיכוי אפסי. בשל הקיצוצים החריפים והמתמשכים של משרד האוצר בתקציבי ההשכלה הגבוהה, הופסקה בעשור האחרון כמעט לחלוטין קליטת מדענים חדשים באוניברסיטאות, ומספר החוקרים הקיים קוצץ בחלק מהמוסדות ביותר משליש. מספר התקנים שקוצץ בכל האוניברסיטאות בישראל שקול לסגירתה של אוניברסיטה שלמה, דוגמת בן גוריון או בר-אילן.



כך, בחלמאות אופיינית, מייצאת ישראל כמעט בכוח את טובי מדעניה, שנוסעים לחו"ל ומעוניינים לחזור - אך מגלים שאין להם לאן. כך הם מוצאים עצמם מקדישים את מיטב שנותיהם למחקר והכשרת סטודנטים באוניברסיטאות זרות. למצב זה אין פתרון קסם, ותוכניות כוכבים למיניהן לא יצילו את ההשכלה הגבוהה. גם אם יוגדל שכר החוקרים השבים, מוסדות המחקר בישראל לעולם לא יוכלו להתמודד עם המשכורות הגבוהות, לעתים עד פי 20, המוצעות על ידי האוניברסיטאות המובילות בארה"ב לחוקרים מצטיינים.



לא זו בלבד, אלא שמחקרים שנערכו בקרב חוקרים ישראלים מלמדים כי בניגוד לטענות האוצר, מוסדות האקדמיה בישראל כלל אינם נדרשים להתחרות בתנאי השכר הנהוגים בעולם. מרבית החוקרים רוצים להישאר בישראל, קרוב למשפחותיהם ולגדל כאן את ילדיהם. גם אותם חוקרים מצוינים אשר למרות הכל הצליחו למצוא משרה אקדמית ולשוב לישראל, עושים זאת בתנאי השכר המקובלים. הסקרים מלמדים כי כשני שלישים מהחוקרים הצעירים מעוניינים להשתלב באקדמיה הישראלית גם בתנאי השכר הקיימים, ורק כ-5% מהם מעוניינים במשרת מחקר או הוראה בחו"ל. עם זאת, 74% מהם משוכנעים כי אין להם כל סיכוי להשתלב במערכת המחקר בישראל, בשל הקיצוץ החריף בתקנים, וכשליש מהם יחפש משרה בחו"ל.



הפניית מאות מיליוני שקלים להקמת מרכזי מחקר חדשים ומיותרים שיעסיקו מעט חוקרים ובשכר גבוה, לא תביא לחזרתם של אלפי מדענים ישראלים, כדברי שר האוצר, אלא בעיקר תחסום את האפשרות של מאות חוקרים צעירים שכבר נמצאים כאן להשתלב במחקר באקדמיה, ותבריח גם אותם לחו"ל.



כוחו של המחקר בישראל לא יכול ולא צריך להישען על תחרות בשכר עם אוניברסיטאות אמריקאיות, כוחו תמיד היה ותמיד יהיה ייצור - ולא יבוא - של חוקרים מצוינים, בהם זוכי פרסי נובל, שזכו בו על מחקרים שערכו בישראל. לשם כך דרושה השקעה בתנאי מחקר ובמעבדות חדישות וכן יצירת אופק מבטיח לאלה שבוחרים במחקר כייעוד. במקום לגרש מישראל את מיטב מדעניה הצעירים, על הממשלה להוסיף לאלתר אלפי תקנים חדשים לאוניברסיטאות. פעולות אלה, אם יינקטו, ישלימו את הפער שנוצר בעשור האחרון ויאפשרו קליטת סגל חדש.



כמו כן, על האוניברסיטאות לסייע לתלמידי המחקר להתפנות למחקרם בעזרת מלגות ומשרות, ולאפשר לבוגריהן להשלים את לימודיהם או את שנת הפוסט בישראל, בלי לאלצם לנסוע לחו"ל - או לכל הפחות להבטיח להם משרה עם שובם.



הכותב הוא יו"ר ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת תל אביב