בוגרי גולדמן סאקס לומדים לקחים חדשים הרחק מוול סטריט

כשאנשים עוזבים מרצונם את גולדמן סאקס, בנק ההשקעות המוערך בעבר והמושמץ כיום, לרוב הם עושים זאת כדי ללכת לנהל משהו ממש גדול בתחום הפיננסי – כמו למשל משרד האוצר האמריקאי.



אך לעתים, בוגרי גולדמן עוזבים על מנת לנהל בתי קפה, יצרניות נעלי ילדים, יצרניות מערכות אזעקה לבית או חברות שירותי בריאות. יזמים אלה שואלים את עצמם לעתים מה בדיוק חשבו כשעשו צעד שכזה.



גולדמן סאקס השיק בנובמבר האחרון פרוייקט פרו בונו בשם 10,000 עסקים קטנים ובשווי חצי מיליארד דולר, שמטרתו לסייע לבעלי עסקים חדשים. התכנית נועדה לסייע להקמת עסקים קטנים, בייחוד במרכזי ערים, באמצעות מתן ליווי, מלגות והון התחלתי. אך תוכנית זו זכתה להרמת גבות מסויימת – אולי בשל היקפה הצנוע, יחסית לחברה שמרוויחה מיליארדי דולרים, או בשל תזמון השקתה, קצת לאחר עדותו של המנכ"ל לויד בלנקפיין בקונגרס, ומעט לפני עונת הבונוסים.



עובדי גולדמן לשעבר, המתמודדים עם הקשיים של תחילת הדרך, לומדים כעת לקחים שאי אפשר ללמוד בוול סטריט. כמו יזמים רבים, הם שמחים לשתף אחרים בחוויותיהם.



ללמוד להגיב מהר



כריס וילאר, בן 29, וארון שומייקר, בן 27, התחברו עוד כסטודנטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם עבדו בחברה המעניקה הלוואות לסטודנטים. שניהם עברו לעבוד בגולדמן: שומייקר כאנליסט הלוואות ממונפות ואג"ח זבל, ו-וילאר כעובד חטיבה שהשקיעה את כספי הנוסטרו של גולדמן.



וילאר עבד על השקעה של גולדמן בחברת מערכות אבטחה לבית, וראה לא רק את ההזדמנות שבענף כה מפולג, אלא גם הזדמנות להפוך ליזם בעצמו. השניים מצאו שותף שלישי, השקיעו את הכסף שהרוויחו בוול סטריט, מצאו כמה אנג'לים (משקיעי הון סיכון), והקימו את חברת פרונטפוינט סקיוריטי ב-2007.



החברה, היושבת בוירג'יניה, משווקת מערכות אבטחה ובקרה לבית ולעסקים קטנים, בדגש על התקנה עצמית ושליטה אלחוטית באמצעות טלפונים סלולריים, מחשבי כף יד והאינטרנט. וילאר, המנכ"ל, מדווח כי החברה, המעסיקה 50 עובדים, רשמה ב-2009 הכנסות בטווח של 5-15 מיליון דולר. בינתיים, לא רשמה החברה טעויות הרסניות, אך בכל זאת למדה מספר לקחים – בהם עיכוב ממושך בפיטורים נחוצים מאוד.



בעוד פרונטפוינט שמה דגש על צמיחה מבפנים, המבוססת על שירות לקוחות והמלצות מפה לאוזן, יועץ השיווק של החברה ייעץ לה להשקיע בשיווק באינטרנט, ומאמצים נוספים לבניית המותג. העצה, אומר כיום וילאר, לא הייתה בהכרח שגויה, אך לא התאימה לאסטרטגיה ולתרבות הארגונית שניסו הוא ושותפיו לבנות. הם נשארו עם היועץ למשך כ-9 חודשים, לפני שהחליטו על סיום הקשר.



לדברי וילאר, הלקח העיקרי הוא שצריך להגיב מהר כשיש הרגשה לא טובה לגבי משהו. וילאר מוסיף כי הוא ושותפיו מעדיפים כיום הסדרים מבוססי תמריצים, על פני חוזי עמלות תמורת שירות. "אנחנו מנסים לתת להם קצת תחושה של המשחק, ואנחנו אוהבים לתת להם גם להרגיש את הטעות הקולקטיבית על בשרם".



היזהרו ממומחים



רודי גלוקר בילה 10 שנים בגולדמן סאקס, והיה סגן נשיא למכירות מניות מוסדיות כאשר, לדבריו, "הבנתי שאני זקוק לעשות משהו אחר".



ההזדמנות הגיעה ב-2008, כאשר חידש את הקשר עם חבר מלימודיו בבית הספר למינהל עסקים בהרווארד, בריאן אדג'וורת, שהקים ביחד עם אשתו אנג'לה את חברה פידיפד (pediped) בנוואדה, המייצרת נעליים לילדים קטנים. היתרון השיווקי העיקרי של החברה הוא שנעליה אמורות להיות בריאות לרגליים מתפתחות. לחברה כ-40 עובדים, וב-2009 היו הכנסותיה בטווח של 10-25 מיליון דולר.



גלוקר הצטרף לחברה באוגוסט 2008, כשותף מנהל וסמנכ"ל תפעול, והשקיע בחברה חלק מרווחיו בגולדמן. כאב ראש אחד בחברה היה כאשר אחת מלקוחות החברה, רשת קמעונאית בקליפורניה, הגישה בקשה להגנה מפני נושים במסגרת פשיטת רגל (צ'פטר 11). ביחד עם המשבר הפיננסי המעמיק, מקרה זה הגדיל את החששות בחברה לגבי אמינות האשראי של לקוחותיהם, שהיו ברובם חנויות נעליים קטנות בבעלות פרטית. פידיפד החליטה לשכור גורם חיצוני, שיפקח עין על לקוחות שאינם עומדים בתשלומים.



הבעיה, לדברי גלוקר, הייתה שאם לקוח אמין ונאמן בעבר,שהיה דחוק בכסף בגלל הכלכלה, איחר אך מעט בתשלום, חברת האשראי מנעה מפידיפד לשלוח לו עוד מוצרים. כתוצאה מכך, החברה סבלה מירידה בהכנסות והכעיסה את לקוחותיה.



הלקח הראשון מהסיפור, לדברי גלוקר, הוא "שכשמישהו בא לעסק קטן וטוען שהוא מומחה, זה צריך להדליק אור אדום". הלקח השני הוא שלא צריך לסמוך על אף אחד אחר שיטפל בלקוחות שלכם.



אוצר מלים חדש



הת'ר קופלין, בת 36, עזבה את גולדמן סאקס ב-2009 לאחר תשע שנים בחברה, בתחילה במכירת מניות, ולבסוף כסגנית נשיא בחטיבת האדסון סטריט, המפיצה נתונים מחברות השקעה קטנות. בסמינר ניהול בייל ב-2008, פגשה את ג'והנה מקצ'סני, מייסדת חברת אייזיס מטרניטי, המציעה קורסי הכנה ללידה, טיפול בתינוקות וכדומה, להורים טריים. החברה מגייסת לקוחות באמצעות בתי חולים ורופאים באזור בוסטון, וגם משווקת מוצרים כמו עגלות תינוק, צעצועים וחזיות הנקה. יש לה ארבעה סניפים באזור בוסטון, והיא מעסיקה 130 עובדים. ב-2009 רשמה הכנסות בטווח של 6-10 מיליון דולר.



קופלין, לקוחה של אייזיס, חיפשה באותה עת שינוי כיוון בקריירה, והחלה לייעץ באופן בלתי רשמי לחברה, עד שלאחר תשעה חודשים, הצטרפה לחברה כסגנית נשיא לפיתוח עסקי. המשימה הנוכחית של קופלין היא מציאת משקיעים ועידוד התמקצעות החברה הצעירה.



באחרונה קיימה קופלין פגישה בה הציגה את התוכנית העסקית של אייסיז לעובדים במצגת, בה השתמשה רבות בז'רגון הפיננסי המוכר לכולם בוול סטריט, אך נשמע כברברת חסרת משמעות לרוב מומחי תחום ההיריון והלידה. כמה ימים לאחר מכן, עמיתה לקחה אותה הצידה, ואמרה לה: "את צריכה להשתמש במונחים אחרים".



היא אומרת שמה שגולדמן סקס יכול לעשות עבור עסקים קטנים היא מעין תחרות פיננסית, "גירסת מציאות של התוכנית 'המתמחה'". גולדמן יוכל להזמין יזמים להגיש תוכניות עסקיות, לאמן אותם ולממן את המרשימים מביניהם. "אם גולדמן סאקס היה מממן עסקים קטנים מי היה מסרב לקחת בזה חלק?" היא שואלת. "לא אני, זה בטוח".