מה מסתתר בהסכם אפריקה ישראל

>> ההסדר המוצע בין אפריקה ישראל למחזיקי איגרות החוב שלה מכיל כמה סעיפים שמעלים מחשבות שמא קיים סוד אפל שאותו מנסה גורם כלשהו להסתיר.

מדובר בוויתור גורף של תביעות וטענות לא רק של בעלי איגרות החוב כלפי החברה, ויתור שיש בו היגיון מסוים, אלא ויתור של טענות ותביעות של בעלי מניות, ובמיוחד ויתור תביעותיה של אפריקה כנגד בעלי השליטה, יועצים, עובדים ונושאי משרה. זהו ויתור מיוחד במינו. החברה התפשרה עם נושיה (בעלי איגרות החוב) והזדמנות זו מנוצלת להשגת ויתורים בנושאים אחרים לגמרי. הזיכרון שלנו קצר. כבר שכחנו כי ההתמוטטויות של התאגידים בעקבות משבר הסאבפריים והגלים שהביא עמו בעולם העלו דווקא את נושא אחריות הדירקטורים לראש סדר היום הכלכלי והבהירו שאין לוותר בנושא זה, נהפוך הוא.



האירועים הכלכליים הסוערים, במיוחד אלה הקשורים לאפריקה ישראל, מעוררים את השאלה אם ניתן לדרוש מציבור המשקיעים להביט, לדוגמה, בדירקטוריון שגרם לבזבוז משאבי החברה, ולא לעשות דבר, או שמא הכלי שניתן לו על פי החוק - ייזום תביעה נגזרת, או תביעה ייצוגית - אינו מטיל על ציבור המשקיעים את החובה להפעיל כלי זה כדי שבית המשפט יקבע אם אותו דירקטוריון אחראי ברשלנות או בחוסר תום לב? איני טוען כי דירקטוריון אפריקה ישראל גרם לבזבוז משאבי החברה, אך מדוע יש לחסום את דרכו של הציבור אם יתברר כי עשה כן.



מה יתרחש אם יתברר כי למרות "הדגלים האדומים" שהצביעו על החמרה מתמשכת במצבו של שוק המקרקעין, החליט דירקטוריון החברה לרכוש נדל"ן בסכומים נכבדים מבעל השליטה באותו תאגיד. שוב, איני טוען כי התרחש כדבר הזה, אך אם אירע כמוהו, האם בעל מניות אינו חייב שלא לעמוד מנגד ולהעביר את הנושא לביקורת שיפוטית כדי למנוע מהחברה נזק?



דומני שהתשובה ברורה. בעולם כה מורכב של תאגידים, נאמנויות צולבות, נדרשת מומחיות כדי לנווט את התאגידים במים סוערים. בעלי מניות הם חלק מהמערכת להגנת התאגידים, ובכל מקרה שבו נעשות פעולות על ידי דירקטוריון חברה שעלולות לגרוע משווי התאגיד, אף שהסימנים מצביעים על כך שיש להימנע מאותן פעולות, על בעל מניות לפנות לבקרה חיצונית (משפטית) שתמנע נזק מהחברה.



סעיפי הוויתור הנדרשים בהסדר המוצע של אפריקה ישראל נוגדים את החשיבה הכלכלית הנכונה במערכת האיזונים והבלמים שבין הגורמים הקשורים לחברה, כל חברה. ומשום כך, ולא רק מסיבות משפטיות, ראוי לשאול אם אין כאן פגיעה בציבור.



הכותב הוא עורך דין וד"ר בתחום הפסיכולוגיה של קבלת ההחלטות