האחדות האירופית נחשפה בערוותה

>> חסידי הדולר חגגו השבוע, כשהמטבע האמריקאי איבד את תפקידו כשק החבטות של שוק ההון והבמה הפוליטית-כלכלית בעולם לטובת היורו. צניחתו של המטבע האירופי ב-11% מאז נובמבר האחרון צברה תאוצה תחת ענני הסערה הפיננסית שהתחשרו מעל אירופה בשבועות האחרונים.

נדמה שרק לפני זמן קצר צוין היורו בתור מחליף אפשרי לדולר כמטבע העולמי המוביל. המטבע האירופי האחיד היה חביבו של הרודן סדאם חוסיין, שב-2003 ביצע הימור מחוכם מאוד מבחינה פיננסית, במסווה של אמירה פוליטית, ודרש לקבל את התמורה לנפט שמכר ביורו במקום בדולרים. הוא הרוויח את עליית המטבע האחיד בנוסף לעלייה במחירי הנפט, והלך לעולמו באדיבות התליין העיראקי כשלרקורד שלו כמשקיע רשומה אחת ההשקעות הרווחיות בהיסטוריה.



ואולם כעת, עם הידרדרות היורו, המטבע האמריקאי מתחזק בעולם ומרחיק, גם אם לא מבטל לגמרי, את תחזיות יום הדין שבישרו לו כלכלנים ידועים. אם הדולר חזק, יש תמריץ חיובי למשקיעים להמשיך לרכוש אג"ח של ממשלת ארה"ב והשקעות דולריות אחרות.



מה קרה ליורו בחודשים האחרונים? הרי כלכלת ארה"ב ממשיכה לבוסס בבוץ, וכפי שהראתה שלשום תחזית התקציב של ממשלת ארה"ב, האחרונה נמצאת בגירעון מבהיל שתופח מרגע לרגע. התשובה לכך היא שאירופה נמצאת כעת תחת איום קיומי: הסכנות הפיננסיות שמאיימות על מאזני הממשלות באירופה, במיוחד לחופי הים התיכון , עלולות להביא לשינוי בלתי הפיך. לעומת זאת, המיתון בארה"ב, קשה ככל שיהיה, נתפש כחלק ממחזוריות כלכלית שעתידה להתהפך.



מה מאיים על אירופה? קבוצה של מדינות בעלות תרבויות שונות, שיטות ממשל שונות והרכבים כלכליים שונים בתכלית חברה לה יחדיו באמצע המאה הקודמת כדי לקדם אינטרסים משותפים ולסייע לכלכלת אירופה להתאושש אחרי מלחמת העולם ה-2. הגלגולים השונים של הקהילה המשותפת נהפכו בסופו של דבר לאיחוד כלכלי הדוק ביותר. 16 מדינות באירופה משתמשות כיום במטבע אחד וגבולותיהן הכלכליים נמחקו - הן משתמשות באותה ריבית, באותה מדיניות מוניטרית ונחשבות לשוק עבודה יחיד, שבו נהגי מונית מדבלין מורשים לעדור בשדות לפת מחוץ לוורשה.



לא לכל החברות בגוש היורו יש את אותם משאבים, אותם מנהגי חיסכון וצריכה או אותם יסודות כלכליים. המטרייה הכלכלית שהעניק האיחוד לחברותיו סייעה לפתח חלק מהן, אך גם מימנה הפרזות וחריגות. הריבית הנמוכה תידלקה בועות ענקיות של אשראי במדינות מהירות צמיחה כמו אירלנד וספרד. מדינות שהתנהלו ללא משמעת תקציבית, כמו יוון, השתמשו בתכסיסים חשבונאיים כדי להסתיר את חובותיהן התופחים מהממשל המרכזי של האיחוד, וכילכלו מגזר ציבורי ענקי.



כשיוון נחשפה בערוותה - הגירעונות שלה גדולים בהרבה ממה שהיא דיווחה בעבר וכושר הפירעון שלה לחובות הענקיים מוטל בספק - נחשפה גם ערוות האחדות האירופית. ההצעה לשתף את קרן המטבע הבינ"ל בחילוץ יוון היא סטירת לחי להבטחה המגולמת בחברות בגוש היורו. גרמניה העשירה אינה רוצה לממן את יוון הבזבזנית, אך צרפת מתעקשת שהכבוד האירופי דורש לעמוד בהבטחה. כולם חוששים שהם יצטרכו לשאת את הר החובות היווני לשנים לבוא על גב משלמי המסים שלהם. ולא רק את היווני, כי אם גם את זה של פורטוגל, ספרד ואולי גם, רחמנא ליצלן, של איטליה.



הבקיעים הללו שניבעו בשבועיים האחרונים בחזית האחידה לכאורה שכלכלת אירופה הציגה כל עוד הזמנים היו טובים ורואי החשבון קלים על רגליהם, עירערו את אמון המשקיעים באירופה, ולכן היורו נפל, והוא צפוי להמשיך להיחלש כל עוד לא תיפתר בעיית יוון ושאר החייבות הגדולות של אירופה. והבעיות האלה אינן מהסוג שיכול להיפתר תוך חודשים ספורים.