הקיבוצניק הכי עשיר בישראל

>> גזי קפלן, מנכ"ל אסם, יזם ומנהל מוערך, הוא ממייסדי חברת טבעול. החברה החלה דרכה ב-1985 בסנדלרייה של קיבוץ לוחמי הגטאות. טבעול, בהנהגת קפלן, נהפכה לאימפריה ולמובילה בעולם בפיתוח, ייצור ושיווק מוצרי מזון מוכנים מהצומח. טבעול פיתחה מאות מוצרים ורשמה מספר שיא של פטנטים עולמיים בתחום המזון.

גם אסם ובעלת השליטה בה, חברת נסטלה העולמית, שמו לב לפוטנציאל הגלום בטבעול - כמו גם בקפלן. הם רכשו את טבעול מלוחמי הגטאות לפי שווי של יותר ממיליארד שקל ומינו את קפלן למנכ"ל אסם.



השבוע, עם פרסום הדו"חות הכספיים של אסם ל-2009, התברר ששכרו של קפלן הסתכם ב-3.7 מיליון שקל. זה אמנם לא שכר גבוה כמו שמקבלים מנהלים אחרים, אפילו בחברות קטנות בהרבה מאסם, אבל בכל זאת מדובר בשכר מכובד לקיבוצניק כמו קפלן. הוא גם לא התלונן. להיפך - לדבריו שכר המנהלים גבוה מדי ודורש התערבות של המדינה.



אתמול התברר שיש קיבוצניק שזוכה לתגמול גבוה יותר. שמו אלי גולדשמידט, ותפקידו הרשמי הוא סמנכ"ל רגולציה ותקשורת בחברה לישראל שבשליטת עידן עופר.



גולדשמידט, חבר קיבוץ גנוסר, שהוקם על ידי מנהיג תנועת העבודה יגאל אלון, זכה לשכר בעלות של של 4.4 מיליון שקל ב-2009 - פי עשרה מהשכר שקיבל כשהיה ח"כ. וזה קצת מצחיק, שקפלן, שמקבל החלטות חשובות פי 1,000, מנהל חברת ענק עם מאות ספקים, אלפי עובדים ומיליוני לקוחות; חברה שמובילה בחדשנות וחייבת להיות מושלמת בהקפדה על כללי הבריאות - מקבל שכר נמוך יותר מדובר העל של האחים עופר, מוצלח ככל שיהיה.



באותו דו"ח של החברה לישראל התברר שניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל, לא קופח גם הוא, עם שכר של 10 מיליון שקל ב-2009.



אין לנו טענות לגולדשמידט או לגלעד, שניהם אנשים טובים וראויים. אבל מה מסמל שכר גבוה כל כך לשני משרתי ציבור לשעבר (גלעד היה החשב הכללי במשרד האוצר)? מה המסר של השכר הזה לחברי כנסת מכהנים, לרגולטורים, לוביסטים ועיתונאים מצטיינים ומוכשרים?



המסר הוא שהכי טוב להיות בסביבת בעלי ההון ולשרת אותם. המסר הוא שהכסף הגדול לא נמצא בצד של הציבור וטובתו, אלא בצד של מי שיש לו אינטרסים כלכליים פרטיים ומחזיק במשאבי טבע של ישראל (כיל), של מי שלא פורע את מלוא חובו לציבור (צים) ולבנקים (טאואר) ושל מי שמתכנן להשתלט על ענף הרכב העתידי (בטר-פלייס). המסר הוא שעדיף לחצות את הקווים ולעבור להיות דוברים, לוביסטים ונושאי כלים של טייקונים, מאשר לעבוד עבור האזרחים. המסר הוא שמשמרתם כעובדי מדינה היא רק הקדימון של הקריירה המובטחת להם אצל בעלי ההון, ושבתקופה שהם עובדי ציבור כדאי להם לצבור כמה שיותר קשרים וכוח.



בכלל המספרים שיוצאים מהדו"חות מעציבים במיוחד. מנהלים בתחומים לא מספיק תחרותיים כמו בנקים ותקשורת משתכרים בקלות 10 מיליון שקל בשנה, והכל על חשבון הציבור. מה שעוד עולה מהדו"חות זה שמנהלים בשוק ההון שאחראים על הפנסיה של הציבור וחסכונותיו האחרים משתכרים 6-8 מיליון שקל בשנה. ועם שכר גבוה כל כך הם אינם יכולים להתנגד לשכר גבוה ולעסקות בעלי עניין של מנהלים ובעלים בחברות שבהן הם משקיעים עבורנו.