זכות חוקתית לאנונימיות ברשת

>> פסק דינו הדרמטי של העליון בפרשת רמי מור קובע בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: לגולשים באינטרנט יש זכות לאנונימיות. מדובר בזכות חוקתית, הנגזרת מזכות היסוד לפרטיות ומחופש הביטוי.

קביעה זו מגמדת את העמודים הרבים בהחלטה העוסקים בסוגיית סדרי הדין, או ליתר דיוק העדרם של סדרי דין, בבקשות לחשיפת זהות גולשים ברשת. זו קביעה חדשנית ברמה עולמית, והיא תשפיע רבות על הממשק שבין משפט, עסקים, שלטון ואינטרנט, בישראל ואולי אף מחוצה לה.



למראית עין, מתמקדת המחלוקת בין שופטי הרוב, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופט אדמונד לוי, לבין שופט המיעוט אליקים רובינשטיין, בסוגיה "יבשה" של פרוצדורה: האם אפשר להורות לספקית שירותי אינטרנט לחשוף פרטי זיהוי של גולש על סמך כתובת ה-ip שלו בהיעדר סדרי דין מתאימים בחוק. ואולם, ברקע מסתתרת מחלוקת עמוקה ורבת משמעות בין שתי גישות מהותיות: גישתם של שופטי הרוב, שלפיה אנונימיות מהווה זכות יסוד של גולשים ברשת; אל מול קביעתו של שופט המיעוט, שלפיה אנונימיות היא "מצב עובדתי" - "מציאות חיים שהפכה קלה יותר עם התפתחות האינטרנט".



אם אנונימיות היא זכות חוקתית, בית משפט לא ימציא פרוצדורה המאפשרת לפגוע בה. פגיעה בזכויות חוקתיות בישראל נעשית אך ורק על פי חוק, שנחקק לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. כך אכן קובע השופט ריבלין: "לצד הפלטפורמות המעניקות אנונימיות למשתמש, עלול האינטרנט לאיין את האנונימיות של מי שהפך חלק ממאגר המידע העצום האצור בו.... ניפוץ ?אשליית האנונימיות', במציאות שבה תחושת הפרטיות של הגולש היא מיתוס, עלול לעורר אסוציאציות של ?אח גדול'. פגיעה זו בפרטיות ראוי למזער... ניתן לומר כי במידה רבה האנונימיות עושה את האינטרנט למה שהוא".



השופט רובינשטיין אינו מסכים לדברים אלה: "העלאתה של האנונימיות לדרגת קדושה, בגדר ?כיכר העיר המודרנית', אינה יכולה להפוך אותה למפלטו ומקלטו של הנבל".



לזכות היסוד לאנונימיות נכונות השלכות רבות: היא תשפיע, למשל, על יכולתן של חברות לפלח את התנהגות הגולשים ברשת לשם התאמת פרסומות; היא תשליך על כוחן של רשויות ביטחון להתחקות אחר התנהגות הגולשים ללא הליך משפטי ראוי.



פסק הדין מותיר ואקום מסוכן המונע סעד ממי שנפגע מעוולות שבוצעו תחת מעטה האנונימיות ברשת. מעתה, אם גולש אנונימי פוגע בפרטיותכם, בשמכם הטוב, או בזכויות יוצרים שלכם, אתם נותרים חסרי כל יכולת תגובה. הצעת בית המשפט לפנות למשטרה נראית כלעג לרש. לכן מתריע השופט רובינשטיין כי "הניסיון מראה, כי רבים מנידים ראש לפגיעה בזולת ועוברים לסדר היום".



ואולם, שופטי הרוב אינם מוכנים לעשות הנחה למחוקק, שטירפד מסיבות לא ברורות הצעת חוק ממשלתית מפורטת שבאה להתמודד עם הבעיה. פסק הדין קורא למחוקק לסתום את הפירצה הפרוצדורלית בחקיקה, ויפה שעה אחת קודם.



-



הכותב הוא מרצה למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל