העליון: תדמור, כהן ובוק ידעו על חובתם לצרף לדיווחי דסק"ש את דו"חות החברות של ורטהיימר

>> פסק הדין בבית המשפט העליון בפרשת דסק"ש ניתן שש שנים לאחר שהוגש ערעורה של המדינה על זיכוי הנאשמים בבית המשפט המחוזי. דסק"ש היא חברת אחזקות ציבורית, שנשלטת כיום על ידי אי.ד.בי של נוחי דנקנר. האישומים נגעו לעבירות שהתרחשו ב-90'-95', אז החזיקה דסק"ש יותר מ-25% ממניות החברות הפרטיות ישקר, להבים ותפרון של משפחת ורטהיימר. חוץ מהחברה הואשמו מנהלה לשעבר דב תדמור, היועץ המשפטי עו"ד שלמה כהן והחשב לשעבר ג'ון בוק.

על דסק"ש היה לכלול בדיווח שהגישה לרשויות הפיקוח גם את הדו"חות של חברות אלה. אלא שדסק"ש העבירה דו"חות מלאים, שכללו את דו"חות החברות של ורטהיימר, רק לרשות ניירות ערך ולא לבורסה ולרשם החברות.



הבורסה היתה באותה תקופה הגוף היחידי שהפיץ את הדו"חות לציבור ולפעילי שוק ההון. בתחילת שנות ה-90 הביעה משפחת ורטהיימר תרעומת על הצורך לפרסם את נתוניה ברבים. עם זאת, העבירו החברות הפרטיות של המשפחה מדי רבעון ומדי שנה את הדו"חות לדסק"ש. ב-90' ביקשה דסק"ש מרשות ניירות ערך לפטור אותה מצירוף דו"חות החברות הפרטיות. ב-91' דחתה הרשות את בקשת הפטור. תדמור, בוק וכהן דנו בהשלכות ההחלטה, והחליטו שלא לצרף את דו"חות החברות הפרטיות לדו"חות דסק"ש לבורסה ולרשם החברות, אלא רק לרשות - מתוך ידיעה שכך תימנע חשיפתם לציבור הרחב.



השיטה שהם נקטו בה היתה צירוף מכתב לוואי לדו"ח שהועבר לרשות שבו הובלעה פסקה שבה נאמר כי אליה בלבד מועברים גם דו"חות ישקר, להבים ותפרון. בסך הכל הגישה דסק"ש לבורסה 18 דו"חות ללא הדו"חות של החברות של משפחת ורטהיימר.



ראש ההרכב, השופטת אילה פרוקצ'יה, קבעה בהכרעת הדין כי תדמור, כהן ובוק ידעו על חובתם המשפטית לצרף לדיווחיהם את דו"חות החברות של ורטהיימר, "ולא שררה מבחינתם כל עמימות במצב המשפטי המחייב. הנאשמים, ותדמור בראשם, ידעו על קיומו של האיסור הפלילי להגיש דיווח מקוטע וחסר, ותכננו את צעדיהם בתחכום רב כדי לעקוף את האיסור...הנאשמים כלכלו את צעדיהם בתחכום כדי לעקוף את קיום החובה".