ראי ראי שעל הקיר

>> בתיה היא אשה מרשימה. בצעירותה היתה אלופת אירופה בהחלקה אמנותית על הקרח וגם כיום, שנים רבות לאחר מכן, הופעתה מכובדת ואצילית, עם ניחוח אירופי חזק.

תיק ההשקעות שניהלתי בעבורה היה סולידי ככל האפשר, והכיל אך ורק איגרות חוב, שכולן שייכות לחברות הגדולות והיציבות בוול סטריט. הדעת נותנת כי עם תיק ניירות ערך שמרני שכזה יכולה בתיה לישון בשקט ולהסיר כל דאגה מלבה, שהרי כספה מושקע במסלול הפיננסי הבטוח ביותר.



אחת לחודש, בדיוק של שעון שווייצי, נהגה בתיה לטלפן אלי. השיחות שניהלנו סבבו במעגלים זהים וידועים מראש, ונשמעו כך:



"שלום בתיה, מה שלומך?"



"שלום קובי, מה קורה, האם יש בעיות עם התיק שלי? אני חייבת לדעת את האמת".



"הכל בסדר, בתיה, אין שום בעיות. התיק שלך יציב כמו סלע".



"שמעתי ברדיו שיש ירידות בשוק ההון בישראל, שהשקל קורס ושהריבית יורדת. זה ודאי השפיע לרעה על התיק שלי. קובי, אתה יכול לומר לי את האמת המרה, אני אהיה חזקה".



"התיק שלך, בתיה, מושקע כולו בארה"ב ובדולרים. לשקל ולריבית בישראל אין כל השפעה עליו. את יכולה לסמוך עלינו ולהיות רגועה לחלוטין".



"אני ממש לא שקטה. זהו עולם משוגע סביבנו. אחמדינג'אד מצד אחד והחיזבאללה מהצד השני. אני לבדי, ללא עזרה, התיק הזה הוא משענתי היחידה. הלב שלי מנבא רעות. מה אתה ממליץ לעשות עכשיו, קובי, כדי להיות יותר בטוחה?"



"אין כל חשש למצב התיק שלך ואין לדעתי כל צורך לעשות בו שינויים. זהו תיק סולידי ביותר, ללא מניות, והוא מוגן ומוכן לכל צרה שלא תבוא".



הדו-שיח הזה - ספק שיחת השקעות, ספק שיחה טיפולית - נמשך תמיד שעה ארוכה.



יום אחד, לאחר שהבורסות בישראל ובעולם השלימו שלוש שנים של עליות שערים מרשימות, הגיעה בתיה למשרדי והוסיפה נימה חדשה לשיחתנו הקבועה: "השכנה שלי, גברת שמולביץ', הרוויחה 100 אלף שקל בבורסה בשנה האחרונה, ובת דודתי מצד אמי הכפילה את הכסף שלה. מה דעתך שנמכור חצי מאיגרות החוב הישנוניות ונקנה מניות?"



לא האמנתי למשמע אוזני. "מניות? אנחנו תמיד הקפדנו להשקיע עבורך בכלים הסולידיים ביותר".



"וממה יבוא הרווח?" דימיתי לראות ניצוץ חדש ולא מוכר בעיניה.



"בסדר גמור", אמרתי, "אני מוכן לקנות עבורך מניות, אבל בתנאי אחד".



"איזה תנאי?"



"את חוזרת הביתה ומבטיחה לי לעשות את מבחן הראי".



"מבחן הראי?" בתיה לא שמעה על כך מעולם.



מבחן הראי, הסברתי, תואר כבר על ידי המשקיע האמריקאי האגדי פיטר לינץ', וכדאי שכל מי שמתכנן להשקיע במניות יעבור אותו. הנבחן צריך לנעוץ מבט ארוך וכן בבבואתו הנשקפת מהראי, כשעיניו פקוחות לרווחה, לסלק מאחורי כתפו את כל החברים, השכנים ובני המשפחה שמנסים גם הם להציץ באותה מראה, ולשאול את עצמו חמש שאלות נוקבות:



1. האם יש בבעלותי דירה? אם לא, עליו להשקיע קודם בדירה משלו, ורק אחר כך לשקול השקעה במניות. הישראלים, כמו האמריקאים, מרוויחים בדרך כלל כסף בנדל"ן ומפסידים אותו במניות. אחת הסיבות לכך היא שיעורי הבית הקפדניים שמכין מר ישראלי לפני רכישת דירה - לעומת קניייה חפוזה של מניות על סמך טיפ שנתן מוישה מהמכולת.



2. האם אהיה זקוק לכסף המושקע במניות בעשר השנים הקרובות? אם התשובה חיובית, אסור להשקיע במניות.



3. האם הפסד של חלק משמעותי מהסכום המושקע במניות ישנה את אורח חיי? אם התשובה חיובית, אסור להשקיע במניות.



4. האם יש לי את תכונות האישיות שדרושות כדי להצליח בשוק המניות? זוהי שאלה שרלוונטית יותר למי שמשקיעים בכוחות עצמם, ופחות למי שמשקיעים באמצעות מנהל תיקים. התכונות הנדרשות ממשקיע הן משמעת עצמית, התמדה, סבלנות, סיבולת לכאב, חוכמת חיים, יציבות רגשית, יכולת להתעלם מ"תחושות בטן", כושר קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, כושר ניתוח, נכונות להודות בטעויות, יכולת לא להיסחף עם העדר, גמישות ופתיחות מחשבתית, אהבת התחום, ביטחון עצמי מידתי, צניעות ורצון ויכולת ללמוד על החברות שבהן משקיעים.



קשה להפריז בחשיבותן של תכונות האישיות האלה. הפסיכולוגיה האישית של המשקיע תקבע את הצלחתו יותר מאשר מצב הבורסה ומצב החברות שבהן ישקיע.



5. השאלה הקשה והנוקבת מכולן: מה תהיה תגובתי כששערי המניות בבורסה ייפלו ב-20%-50%. האם אוכל לעמוד בלחץ הפסיכולוגי של ההפסדים, הכותרות השחורות בעיתונים והחברים שמכרו? המשקיע צריך להשתדל לתת תשובה אמיתית, שמסתמכת גם על ניסיונו בעבר, ואינה בבחינת משאלת לב.



השאלה הזאת אינה תיאורטית - אין ספק שבזמן כלשהו בשנים הקרובות הבורסה תיפול. אם המשקיע סבור שתגובתו תהיה מכירה של שארית תיק המניות שלו - אסור לו להשקיע במניות.



בתיה התקשרה אלי לאחר שבוע. מבחן הראי עבר בהצלחה. שום שינוי לא נעשה בתיק שלה.



-



הכותב שימש בעבר מנכ"ל פארגון - זרוע ההשקעות בחו"ל של כלל פיננסים. לתגובות: kobiblum@gmail.com