אין תמורה - ואין תקומה

>> מיטב שנותי היותר-צעירות, 17 שנים ארוכות של עבודה קשה, וגם מוצלחת, הושקעו ברשות השידור - רדיו וטלוויזיה ("מבט" של ימי הזוהר המונופוליסטי.). אבל כמי שמכיר היטב גם את הגופים העמיתים/מתחרים - אלה שדרסו את הרשות והשאירו לה רק אבק, בעודה ממשיכה לרבוץ בשלה כאילו לא השתנה דבר - אני יכול למסור, כמעט, מה שמכונה "חוות דעת מומחה".

אל הרשות הגעתי ב-1978. אז עוד לא ידעתי איך צריך לעבוד ארגון שידור סביר. אבל די מהר הבנתי, כמו יתר העובדים, שגם אם יש לא מעט הישגים - וגם לי היה רוב הזמן סיפוק רב - הרי שהעלות חסרת שחר והרוב רקוב בממלכת "השידור הציבורי": אבטלה גלויה וסמויה במספרים מפחידים, ניהול כושל ברובו, מינויים לא ענייניים, טופסולוגיה מטורפת שמסתירה בזבוז כספים וחוסר יעילות משווע.



הפוליטיקאים שלטו בהנהלה ביד רמה - וזו היטיבה בעיקר עם אנשי שלומה במנגנון ורדתה בעובדים "בשטח". ועם זאת, "קול ישראל" היה אז חזק בתמונת השידורים (גם כיום הוא מחזיק מעמד היטב) והערוץ הראשון היה לבדו, חסר תחרות ומסונוור מעצמו.



ואז, בתחילת שנות ה-90, פרצו הרדיו והטלוויזיה המסחריים לחיינו ודחקו בהדרגה את רשות השידור ממשלטיה. וראו זה פלא - הרשות התעלמה מהם כמעט לחלוטין! הייתי שם עד 1995 וראיתי את בת היענה במיטבה: טומנת בחול לא רק את ראשה - אלא את כל גופה. וכך זה עד היום.



כמו בהרבה (שלא לומר בכל) גופים כושלים - גם כאן לא העובדים אשמים. יש והיו ברשות השידור הרבה עובדים נפלאים שיודעים את המלאכה. אבל, והנה כבר השורה התחתונה, כשהקברניטים לדורותיהם באים רק כדי לחגוג לעצמם וללקק למי שמינו אותם, אין פלא שהאונייה נהפכה לצוללת. רק שלא ינסו בפעם ה-1,000 לחלץ את שרידיה המתפוררים לשיפוץ, שרק יאריך את הקץ והייסורים הפומביים.



אני מבקר מעת לעת באולפנים השונים: הקלטות, צילומים, חברים. כמעט כלום לא השתנה. המבנים מוזנחים, כל הציוד ישן, בלוי ומייאש. הארכיון לא מתפקד, נכסים לאומיים ירדו לטמיון. הקידמה הטכנולוגית פסחה על הרשות. העובדים מושפלים ומדוכאים, מי שעובד וגם מי שמעביר כרטיס נוכחות והולך הביתה בלי לעבוד.



כך, לדוגמה, מול צוות של אדם-שניים מהערוץ המסחרי, צוותי הצילום של ערוץ 1 המשיכו לצאת בהרכב של שישה אנשים ויותר, בסגנון שנות ה-70 העליזות. ה"פלונטרים" האינסופיים של הוועדים הרבים הביאו לכך שלפנסיונרים של הרשות אין מה לאכול (אם לא השיגו ממקורות אחרים).



בגלל הממשלות לדורותיהן שהשתעשעו בצעצוע הזה עד שהתכלה; בגלל המנהלים הכושלים לדורותיהם (אף שהמנהלים הנוכחיים בכל זאת מנסים, ייאמר לשבחם); בגלל שהמריצה החורקת שקרויה "רשות השידור" עולה כמו משאית - בגלל כל זה אין לרשות השידור, במתכונתה הנוכחית, תקומה. כמו מנגנון הגבייה שלה, גם היא רקובה עד היסוד. אתם לא משערים עד כמה. אלף רפורמות לא הצליחו ולא יצליחו להפוך אותה לגוף יעיל ותחרותי.



ולכל שוחרי "השידור הציבורי" - וישראל בהחלט זקוקה לכזה - לפני שסוגרים צריך להכין תוכנית לגוף חדש לגמרי, רזה ויעיל, שיקום באופן סימולטני, מנותק מהממשלה, עם אגרה מופחתת ואולי בכלל לא - ולהעביר אליו את העובדים היעילים והמנוסים של הרשות (כשליש, להערכתי). אחרת, חבל על הזמן וחבל על הכסף של כולנו.



הכותב הוא מגיש "אנשי היום" בערוץ 2