תנו לאייפון לנווט

>> בארץ הניווטים הדרומית של צה"ל, אי שם בתחילת שנות ה-90, פנסי המכוניות הבוהקים בלילה היו הדבר היחיד שהצליח לשלוף אותנו לרגע מהעולם המקביל של שיחי הלענה והאבנים החדות.



שם, בין צומת הנגב בדרום לצומת להבים בצפון, בין ערד שבמזרח לבאר שבע במערב, הסתובבו להן מדי לילה עשרות ואולי מאות נפשות מסכנות, שחיפשו את דרכן באפלה במסעי ניווט רגליים בשטח - בלילה, בקור, עם מפה, מכשיר קשר ששוקל חצי טון, 15 קילומטר עד נקודת הסיום (נ"ס) ושביזות אטומית מהסוג שרק חייל בתחילת שירותו הצבאי יכול להרגיש.

אבל מראש כל גבעה שמכבדת את עצמה אפשר היה לראות את המכוניות שנעות צפונה על הכביש שמוביל מבאר שבע לתל אביב. לראות ולחלום.



מה שהפך את אזור צפון הנגב למתחם הניווטים הסואן במדינה היה המגוון הרחב של דרגות הקושי שבו - והכל בטווח נסיעה קצר של טיולית צה"לית מבאר שבע. אזור נבטים צפון היה הקשה מכולם לניווט, שכן תוואי השטח בו הוא כפני הירח. אזור נבטים דרום קל יותר, אך גבעותיו הנמוכות יכולות להטעות גם את הנווט המנוסה ביותר.



במדרג הזה היה אזור גבעות גורל הקל ביותר לניווט, ולכן השטח המשתרע מצפון לבאר שבע ועד צומת להבים, לאורך 12 ק"מ, נהפך לבית הספר לניווט. הגבעות לא גבוהות מדי אך גם לא נמוכות; קווי האגן ברורים, אך לא תלולים ומסוכנים. מרבית החיילים שנדרשו לנווט בשירותם עשו את צעדיהם הראשונים בגבעות גורל, וכך גם אני.



הכלבים לא מרוצים



כמעט 20 שנה אחרי הניווט האחרון שלי בגבעות גורל - עוד מסע ניווט שאיני זוכר את פרטיו המדויקים, אבל החוויה שלו ממאנת להרפות ממני וכוללת לילות ללא שינה, תחושת אבק מתמדת בנחיריים, מדים מסריחים, לימודי ציר מפרכים ותחושת סיפוק אדירה של מציאת הנ"צ - ואני חוזר לגבעות גורל. הפעם, באור היום, עם כלי רכב ממוזג, בגדים אזרחיים - והכי חשוב, עם מכשיר אייפון בעל תוכנת ניווט ו-gps.



החייל ההוא, מלפני 20 שנה, היה מתקשה להאמין שגלגולו הבוגר אוחז במכשיר כה פלאי, זמין וזול. מה לא הייתי עושה אז, בלילות הניווט האפלים והמייאשים, כדי לשים ידי על ההמצאה הזאת שהיתה עושה את חיי כל כך הרבה יותר קלים. כל כך הרבה קילומטרים של התברברויות בשטח היה חוסך לי האייפון.



גם היום, בשטח הבנוי, עדיין יש צורך במכשיר הניווט הנייד שלי. נהפוך הוא. הארץ הצה"לית השוממה, שטופת הרוח והכלבים המשוטטים, נהפכה לאחד ממוקדי הביקוש הגדולים בבאר שבע - או בשמו הנוכחי, שכונת רמות. זר שמגיע לבקר בשכונת רמות הגדולה בהחלט נזקק ל-gps כדי לנווט את דרכו. קל מאוד להתברבר בשכונה, שבתיה דומים אלה לאלה להפליא.



האמת היא שגם לפני 20 שנה האזור היה מיושב בחלקו, אך יושביו הקודמים לא מנעו מאיתנו לנווט. היתה מין הסכמה שבשתיקה בין החיילים לבין הבדווים - הם לא יפריעו לנו בדרכנו לעוד נ"צ, ואנחנו לא נפר את שלוות לילם. היחידים שההסכם הזה לא היה מקובל עליהם היו עדות הכלבים הנובחים שהיו לחלק בלתי נפרד מהחוויה ההזויה של לילות הניווטים.



הכי נורמלי שיש



השמחה על קיומה של שכונת רמות היא כפולה. כל מי שניווט אי פעם בגבעות גורל ישמח לשמוע כי את הג'בלאות החשופות והמתישות החליפו בנייני דירות ווילות עם גינות פורחות. אבל גם העובדה שהביקושים למגורים בבירת הנגב גרמו לעיר להתרחב כל כך היא בשורה נהדרת.



ב-20 השנים האחרונות גדלה באר שבע באופן ניכר: בשכונת נווה זאב שבדרום-מערב העיר נבנו כ-1,000 יחידות דיור, בנווה מנחם נבנו 4,500 יחידות דיור ובשכונת רמות יותר מ-20 אלף יחידות דיור - כ-6,000 מהן ברמות ב' החדשה. בקרוב אמורות להיבנות בשכונה 2,000 יחידות דיור נוספות. רמות משכה אליה משפרי דיור ואוכלוסייה חזקה, וכיום היא מציעה דירות בסטנדרט גבוה. בשנתיים האחרונות עלו המחירים בשכונה בכ-30%.



אזור אנדרטת הנגב עדיין נותר נקי מכל יישוב, אך מסביבו חל פיתוח מואץ שחוסם את נתיבי הניווט הישנים. בשלב הראשון, בתחילת שנות ה-90, נפרץ כביש חדש שמחבר את הכניסה הצפונית של באר שבע עם דרך חברון שמובילה צפונה מבאר שבע לכיוון עומר. לאורך כביש זה הוקמה שכונת רמות. בשלב מאוחר יותר נפרץ כביש נוסף, שחותך את אזור גבעות גורל - כביש מספר 40, המאפשר לנוסעים דרומה לאילת או מצפה רמון לפסוח על באר שבע לחלוטין.



בחלקה הדרומי גובלת שכונת רמות באזור האוניברסיטה. הבתים באזור זה, המכונה רמות א', הם צמודי קרקע יפים והשכונה היא בעלת צביון סוציו-אקונומי גבוה. ככל שגבר הביקוש, הבנייה התרחבה עמוק לתוך אזור הניווט של גבעות גורל. לאחר מכן התרחבה השכונה עוד צפונה ומערבה - ובאזור זה היא כוללת בעיקר בנייני דירות גדולים.



ואם צריך עוד סימן לחתום בו את ימי גבעות גורל החשוכים - הרי שכיום נבנית שכונה חדשה בשם רמות ב', מצפון לכניסה הצפונית לבאר שבע ובצמוד לכביש שעולה לכיוון תל אביב. שכונה זו חוסמת את הגישה מגבעות גורל לנקודת סיום הניווטים הפופולרית - שתי תחנות הדלק שעל כביש באר שבע-תל אביב. רמות ב', כמה נורמלי מצדה, נראית כמו עוד שכונה מתוכננת היטב של בנייה רוויה. ממש כמו מאות שכונות אחרות, עם אלפי בניינים ורחובות בערי המרכז.



דבר אחד שלא השתנה עד היום הוא אנדרטת חטיבת הנגב. לפני יותר מ-20 שנה פעל שם קיוסק קטן ומנותק למדי, וקשה להבין ממה התפרנס. לא פלא שעוד בזמן שירותי הקיוסק ננטש לרוחות ולאבק. המבנה הנטוש שימש אותנו כמחנה מאולתר שבו היינו מבלים את שעות היום שבין ניווט אחד למשנהו. מאוחר יותר חזר המקום לפעילות כשהוסב לאולם אירועים, אך גם זה לא צלח. לפני כמה שנים נפח העסק את נשמתו, וכיום הוא שוב נטוש ומשמש מסתור לכלבים משוטטים.



האנדרטה עצמה עדיין בולטת בשטח, בעיקר בשל העיצוב המודרניסטי של דני קרוון. בקרוב בוודאי תיבלע גם היא בתוך רמות - ולא רחוק היום שבו תיהפך למגרש משחקים נהדר לילדי השכונה.