תפילת ערך מוסף

>> בליל הקולות בלתי ניתן לפענוח, מכל עבר נשמעות צפירות מכוניות, קריאות רמות וסבך שיחות סרק. ההמולה עלולה לגרום לכאב ראש - ובכל זאת, אלפי חרדים ביום לא מוותרים על התענוג: להיות בעין הסערה.

ברוכים הבאים לאיצקוביץ'. כמעט שאין אדם דתי בעולם כולו שאינו מכיר את איצקוביץ' - שם הקוד של בית הכנסת הפעיל ביותר בעולם, שנוסד עוד לפני קום המדינה בידי צבי איצקוביץ'. הוא שוכן במרכז בני ברק, בקרן הרחובות רבי עקיבא והרב שך (או הרצל, בשמו הקודם), ומדי יום עוברים בו אלפי מתפללים במתכונת של סרט נע - קבוצת אנשים מסיימת את התפילה עם הקדיש האחרון, ועוד הם בדרכם לצאת, מתגבש לו מניין חדש בקריאת החיפוש "א צענטר" - האדם העשירי למניין.



כניסה למתחם של בית הכנסת היא זריקת אדרנלין: באוזן אחת אפשר להאזין לתפילת החזן, ובאוזן השנייה להקשיב לוויכוח פוליטי בטונים גבוהים - אחד העיסוקים האהובים ביותר על תושבי בני ברק - בין כמה "מביני דבר"; שם אפשר לקרוא את הפשקווילים העדכניים ביותר; ושם תמיד תפגוש ידיד נעורים או עמית לעבודה, למינגלינג שכולל עדכון רכילות חשוב מאין כמוהו.



בילדותי, נהג אבי לקחת אותי לעתים קרובות עמו לתפילה באיצקוביץ'. אז, לפני 25 שנה, נראה המקום אחרת לגמרי. בית הכנסת היה ממוקם בבניין חד קומתי מט ליפול, וסביבו הוקמו באופן מאולתר כמה גגות אזבסט ומחיצות ברזל שאיפשרו למניינים נוספים להתפלל במקום. בימי החורף היו המתפללים נדחקים פנימה כדי לא לספוג את טיפות הגשם, ובימי הקיץ היו נאבקים על המיקום האסטרטגי ביותר - מול משב רוחו של המאוורר הרעשני.



סרט מתח חרדי



כשהיינו יוצאים מהתפילה, קיוסק אחד קטן מול בית הכנסת הציע לנו את מרכולתו - ארטיק, סוכרייה או גרעינים, וסיגריות טיים החביבות על אבי. ברחוב רבי עקיבא הסמוך שכנו בעיקר חנויות קטנות שניצבו שם מימי קדם - סנדלרייה, חנות פלאפל וסניף מיתולוגי של בנק הפועלים. הצניעות זעקה מכל קיר ופינה.



הימים האלה חלפו. יזם צעיר ונמרץ, יצחק שיניין, פעיל בהתנדבות מטעם העמותה של בית הכנסת, הצליח לחדש את פניו וכיום חדריו הפנימיים משופצים לבלי היכר. הצבע המתקלף הוחלף בלוחות שיש בוהקים, וארונות הקודש מברזל גס השתדרגו בגילופי עץ מרשימים. אמנם מבחוץ נראה כאילו הוא בהליכי בנייה, וכך גם כמה מחדריו - ועדיין, איצקוביץ' הוא לא מה שהיה.



אך השינוי הגדול באמת התרחש דווקא מחוץ לכותלי בית הכנסת. במהלך השנים נהפך רחוב רבי עקיבא - על שמו של אחד מגדולי התנאים - לקניון החלומות של החרדים. "אני יוצאת לרבי עקיבא", הוא התחליף החרדי ל"אני יוצאת לשופינג מטורף". מה לא תמצאו שם? חנויות אופנה והנעלה לגברים ולנשים, חנויות חשמל, חנויות דיסקים, מסעדות מזון מהיר, בנקים ומה לא. מהפכת הצרכנות, הגרסה החרדית.



בית הכנסת נהפך למקדם מכירות אגרסיבי. בסוכנות התיווך גליקסון (אנגלו סכסון לשעבר) מספרים כי דמי השכירות של חנויות על רחוב רבי עקיבא סמוך לבית הכנסת אינם נופלים מהמחירים של שכירות בקניון מוביל - ויכולים להגיע ל-100 דולר למ"ר. הביקוש, הם מספרים, אף פעם לא יורד.



גולת הכותרת של הרחוב היתה לפני כשנה: באירוע חגיגי בהשתתפות רבנים הושקה מול איצקוביץ' חנות המחשבים לנדאו בשיתוף עם רשת באג. נכון, רבני המגזר החרדי אינם מחבבים את המהפכה הטכנולוגית, ובאחרונה אף יצאו למלחמת חורמה באינטרנט המשוקץ. בתוככי הקהילות החרדיות המאבק באינטרנט לובש צורה של כפייה אגרסיבית - מי שנמצא בביתו חיבור לאינטרנט עלול לשלם על כך בהרחקה מהקהילה ובסילוק ילדיו מבתי הספר.



ובכל זאת, דווקא מול בית הכנסת הפעיל בעולם ניצב חלון ראווה עם המחשבים הניידים החדישים ביותר ונגני ה-mp5 מפס הייצור האחרון. על דלפק החנות נשען אברך חסידי חבוש כובע, לבוש חליפה ופיאות ארוכות מעטרות את לחייו, ובודק בקפידה מחשב נטבוק במבצע. "זה עם ווינדוז 7?" הוא שואל. "ואיך הקליטה של ה-wi-fi? עד היום הייתי גולש על חשבון השכן. זה הסדר לא רע בכלל".



כמוהו, עוד חרדים רבים לא מוכנים להישאר מאחור ומנווטים את חייהם באמצעות העכבר. אגב, אם הם יקישו בגוגל "איצקוביץ'", התוצאה שתזנק למקום הראשון היא הערך של בית הכנסת בוויקיפדיה.



שיער כמו של בר רפאלי



ובחזרה לרחוב רבי עקיבא. במעלה הדרך ניצבת לה החנות "סלון הפיאה". שם אין כניסה לגברים. אף שאין שלט המורה על כך, זה ברור מאליו. מבעד לדלת הזכוכית אפשר להבחין בשתי נשים צעירות שמודדות פיאות לקראת החג. במבט חובבני וללא כישורי סטיילינג, אפשר לקבוע שהשיער הבלונדיני הגולש של אחת מהן יכול בהחלט להתאים גם לבר רפאלי בפרסומת לפוקס.



כשמפלסים את הדרך בין המוני האנשים על המדרכות ובין עגלות התינוקות, מגיעים לחנות "גל פז" שממנה בוקעים צלילי מוסיקה קצבית. בתוכה מסודרים על שורות המדפים אלפי תקליטורים שלא תמצאו ביניהם אפילו קובי פרץ אחד. כולם על טהרת המוסיקה החסידית. המלים - מהמקורות היהודיים, אבל הסגנון - פופ קצבי, רוק כבד או טראנס צורמני.



חרדי בחולצה תכולה - המסמלת, בדרך כלל, את חריגותו מהכללים הנוקשים של הקהילה - רוכש תקליטור וידיאו למחשב של האחים גרובייס, חברת ההפקה הגדולה במגזר החרדי. בסרטים שהם מנפיקים לא תמצאו סצינות רומנטיות, אלא עלילות מתח אלימות לעתים, שבסופן, מוסר ההשכל הוא תמיד להקפיד יותר על שמירת הדת. "בשביל הילדים", הוא מסביר בהתנצלות, "שתהיה להם תעסוקה לחופש".



הקיוסק הישן שעמד פעם מול בית הכנסת מעולם לא היה רחוק יותר. החרדים, כמו כל קהל ישראל, השלימו את הפיכתם לצרכנים וגם הם יודעים זאת. זאת גם הסיבה שאיצקוביץ' זכה לכינוי "איצקומט".