וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

החופש להיות ביחד – ניהול הזוגיות כקריירה

איילת פדה גולדשטיין וד"ר אבי מרדלר

29.3.2010 / 10:30

פסח מאופיין כחג המסמל מעבר מעבדות לחירות. עידן שוויון ההזדמנויות מאפשר לנשים לפרנס את עצמן אך מציב אתגרים זוגיים חדשים. מדוע רוב השותפויות העסקיות מתפרקות ומה הקשר של השותפות הזוגית לכרוניקה ידועה מראש זו?

פסח הוא חג המסמל מעבר מעבדות לחירות, מעבר המיוצג בהתפתחות הזוגיות מזוגיות הישרדותית ("מהנדס ואשת מהנדס”) לזוגיות שוויונית. בזוגיות ההישרדותית המסורתית, הייתה חלוקת תפקידים ברורה – האישה מגדלת את הילדים והגבר אחראי על הפרנסה. לכן את הגבר שאלו "מה אתה עושה" ולאישה אמרו "את נראית נפלא", כי אישה מוצלחת הייתה אישה שגבר שווה בחר בה.

עידן שוויון ההזדמנויות

לשמחתנו, שוויון ההזדמנויות מאפשר לנשים לפרנס את עצמן, מצב שהוריד את התלות הכלכלית בבעל.
שני בני הזוג חוזרים הביתה לאחר שעות רבות בעבודה ורוצים לקבל יחס. אולם, בעוד שבקרירה שניהם מבינים שהצלחה דורשת מאמץ ואף אחד לא מצפה לשבת בבית ולהרוויח, בזוגיות יש משאלה לקבל יחס בחינם, או לפחות, במנותק מהיחס שאני עצמי נותן.

ד"ר מרדלר אומר שטעות נפוצה זו נובעת ממודל האהבה הקדום שחווינו בילדות: כתינוקות היינו פסיביים - רעבים, עייפים, כאובים. מספיק שגילינו מורת רוח או בכי קל והייתה שם מישהי – אמא – שפירשה אותנו בלי שנצטרך לדבר ונתנה לנו יחס ללא תנאים וללא דרישה להדדיות מצדנו.

מודל אהבה כזה קשור לאינטימיות אינפנטילית, התינוק פועל כאגואיסט המרוכז בצרכיו ולמזלו אמא נמצאת שם בשבילו. אך כפי שנאמר – אמא יש רק אחת.

זוגיות בוגרת = אקטיביות

בזוגיות בוגרת כל אחד מבני הזוג צריך לעשות מעבר רגשי מתובענות פסיבית לאקטיביות והדדיות. החופש לחיות ביחד מתקשר ליכולת של כל אחד מבני הזוג לתת מענה של אכפתיות ואהבה לצרכים של בן הזוג.

בנוסף, במחקרים שבדקו מדוע רוב השותפויות העסקיות מתפרקות (וזוגיות הינה אחת השותפויות החשובות, שלצערנו סטטיסטיקות הפירוק לא פוסחות עליה); מסתבר שגם אם שני הצדדים נותנים 100% מעצמם בקשר, הצד השני חווה קבלה של רק כ-50%. זאת משום שאין אנו ערים באמת לכל ההשקעה של הצד השני, ויותר מרוכזים במאמצים של עצמנו. כך שאנו תמיד בחוויית חסר בין מה שאנו משקיעים לבין מה שאנו חווים כהשקעת בן/בת הזוג שלנו. תפיסת מציאות מעוותת זו, גורמת לתחושת חוסר הוגנות, פנקסנות והתחשבנות ויתר המכות הידועות.

אז איך עושים את זה?

א - אני בסדר? – עלינו להתחיל בלשאול את עצמנו: האם אני אדם שכיף לחיות איתו? במידת הצורך לערוך התאמות ולוודא שבן / בת הזוג שלנו ער לנתינה שלנו, ושאנו אומרים "דיינו" ומתרכזים בחוזקות של בן / בת הזוג, במקום בחוסרים.

ה - הדגמה – עלינו לקחת אחריות על אופן התנהלותנו ולבחון כיצד ניתן להעביר את רצוננו ביחס מסוים, לא בביקורת אלא בדוגמא אישית (בבחינת "נאה דורש נאה מקיים").

ב – בירור צרכי בן/בת הזוג – שיחה אינטימית הכוללת 3 שאלות, ונכונות לקבל וליישם;
א. מה הוא/היא אוהב/ת בזוגיות שלנו וביחס שאני מעניק/ה לו
ב. מה הוא/היא רוצה שאשנה ביחס שלי כדי שיהיה לנו כיף יותר ביחד.
ג. מה עלינו לעשות ביחד בכדי שזה יצליח – לקיחת אחריות משותפת להצלחה.

ה - הדדיות – תפיסת הזוגיות כסוג של קריירה, ששנ בני הזוג משקיעים בה את יכולותיהם, כפי שאנו עושים בקריירה המקצועית. גישה הדדית ושוויונית, היוצרת תחושה של השקעה משותפת, מתוך בחירה וידיעה שאנו קוצרים את שנזרע. לקיחת אחריות משותפת זו מונעת עמדה של קורבנות, מחזקת את חופש הבחירה וההחלטה וכמובן את האהבה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully