>> בוב מדניק הוא יהודי חם, חובש כיפה, שביקר בישראל, להערכתו, לפחות 25 או 30 פעמים. ביקוריו תכפו בשנים האחרונות, אחרי שפרש מתפקידו כשותף המנהל של פירמת רואי החשבון הגדולה בעולם, ארתור אנדרסן. ב-2002, ארבע שנים אחרי שפרש, קרסה הפירמה ברעש גדול באחד מגלי ההדף הקשים של פרשת אנרון.
ארתור אנדרסן מוזכרת בנשימה אחת עם הפרקטיקות החשבונאיות החשודות של הסטת הפסדים אל מחוץ למאזן בהן נקטה חברת האנרגיה אנרון כדי לנפח את שורת הרווח שלה ולהטעות משקיעים. בשיאה היתה אנרון החברה השביעית בגודלה בארה"ב. כשהתגלו התרגילים החשבונאיים, החברה קרסה ומנהליה הועמדו לדין. נשיא החברה קנת ליי מת בנסיבות חשודות לפני שנגזר דינו. מדניק אומר: "אין לי ידיעה על כך, אבל אני מאמין שהוא התאבד בכלא".
מאז שפרש עוסק מדניק בהוראה בבתי ספר למינהל עסקים. בישראל הוא מרצה באופן קבוע בבית הספר למינהל עסקים של המכללה למינהל. הוא מעדיף לא ללמד חשבונאות אלא חשיבה אסטרטגית. אתה יכול להסביר את קריסת אנרון וארתור אנדרסן כמי שהכיר את החברות?
"אני כבר לא הייתי שם במשך ארבע שנים כשזה קרה. התמוטטות אנרון היתה בתקופה של קריסה בשוק וחיפשו שעיר לעזאזל. זה ברור, כי הוגשו כתבי אישום נגד מנכ"ל אנרון, ג'פרי סקילינג, והנשיא קנת ליי. הם חיפשו שעיר לעזאזל", אומר מדניק אבל מדגיש: "למעשה, איש מעולם לא העמיד לביקורת שיפוטית את איכותה של הביקורת החשבונאית של פירמת ארתור אנדרסן באנרון. אנדרסן נפלה בגלל סעיף אישום יחיד של השמדת מסמכים, השמדת ראיות", הוא אומר.
הקריסה של אנדרסן אכן נבעה מכתב אישום פלילי שהוגש נגד הפירמה בטענה שאנשיה השמידו מסמכים כדי להסתיר את חלקם בפרשת אנרון. בית המשפט העליון האמריקאי זיכה את פירמת רואי החשבון מהאישום. בפרק הזמן שבין כתב האישום לזיכוי, קרסה הפירמה. כשמדניק טוען כי איכות הביקורת החשבונאית של הפירמה מעולם לא עמדה לביקורת הוא מתכוון שלא הוגשו תביעות אזרחיות נגד הפירמה על רשלנות בביצוע הביקורת החשבונאית.
לדברי מדניק, "רבים חושבים כיום שכתב האישום היה ההחלטה הרעה ביותר שהממשל יכול היה לקבל. אנדרסן היתה יכולה לשרוד, כי לולא כתב האישום ההתביעות נגדה היו ייצוגיות. עורכי הדין של תביעות ייצוגיות לא היו רוצים לחסל את אנדרסן. אתם היו מצליחים להגיע לפשרה".
"אי אפשר לפקח על נוכלים"
2002, השנה שבה הפסיקה ארתור אנדרסן את פעילותה בעקבות הרשעתה, היתה שנת הסקנדלים החשבונאיים החשבונאיות. בזו אחר זו נחשפו חברות שהונו את המשקיעים בדיווחים הכספיים שלהן. פירמת אנדרסן היתה מעורבת בעוד שורה של חברות כאלה, ובהן וורלדקום, שגם מנהלה ברני אוורס נשלח לכלא, גלובל קרוסינג ,dynegy האליבורטון ועוד. המכות שספג ענף ראיית החשבון הובילו לצמצומו והותירו רק ארבע פירמות רואי חשבון בינלאומיות גדולות - "4 big".
הממשל האמריקאי העביר בתגובה את חוק סרביינס אוקסלי, שהגביר בצורה דרמטית את הפיקוח על ענף ראיית החשבון. מדניק מסופק לגבי הצלחתו. "אתה לא יכול לפקח על נוכלים", הוא אומר.
פרשת אנרון הסתיימה באחת הפשרות הגדולות ביותר בתולדות התביעות הייצוגיות. "ארבעה מיליארד דולר שולמו לעורכי הדין שם. מי שילם את הסכום הזה? סיטיקורפ, מריל לינץ', צ'ייס מנהטן. בנקי ההשקעות הם אלה שיצרו את המכשירים הפיננסיים שמחוץ למאזנים של אנרון. הם נתנו לפירמת אנדרסן אישורים כוזבים והם התפשרו בייצוגיות. אלה היו בנקאי ההשקעות ולא אנדרסן" מאשים מדניק. לדבריו, "זה שונה מהמצב של התביעות שעשויות להיות מוגשות עכשיו נגד פירמת ארנסט אנד יאנג, שעשתה את הביקורת החשבונאית של ליהמן ברדרס.אלה תביעות של מפרקים". למה זה שונה?
"כי עורכי דין בתביעות ייצוגיות רוצים לגמור את התיק מהר. אם התיק מתארך זה לא טוב מבחינתם. לכן עורכי דין בייצוגיות לעולם לא יביאו לקריסתך. לעומת זאת, כשבית המשפט ממנה מפרק בפשיטת רגל, המוטיבציה שלו שונה לחלוטין. יש למפרק חובה להוציא מהנתבעים שאחראים לקריסה את כל מה שהוא יכול. לא אכפת לו מה יקרה להם. כמובן, איני יודע אם המפרק של ליהמן יגיש תביעה נגד ארנסט אנד יאנג". הסיפור שמאחורי אנרון היה ש"רואי החשבון עשו זאת". נדמה שאחרי פרסום הדו"ח האחרון על קריסת ליהמן ברדרס שוב מובלטת האחריות של רואי החשבון. מדוע?
"הסתכלתי על הדו"חות הכספיים של אנרון שפורסמו לפני שהיא קרסה. אני מבטיח לך שאף אחד לא קנה את המניות של אנרון על בסיס הדו"חות הכספיים שלה. לא היה דבר בדו"חות של אנרון לא הצדיק את שווי השוק שלה. רואי חשבון אשמים בזה שהם משכנעים את העולם שהמוצר שהם מוכרים הוא בעל ערך רב הרבה יותר ממה שהוא באמת".סליחה, אתה רציני?
"משקיע מקצוען אמיתי מחפש אינדיקציות להצלחה עתידית. אפילו הספקולציות על מה שהחברה תרוויח בשנה הבאה לא רלוונטיות מבחינתו. בענף התרופות למשל אתה מסתכל על כמות הפטנטים שהחברה מפתחת, לא על הדו"חות. הנהלות טוענות בכל כוחן שהדו"חות הכספיים הן הדבר הנכון להסתכל עליו רק משום שהן כבר למדו איך לעשות בהם מניפולציות".
מדניק רומז שניהול הסיכונים של ארתור אנדרסן היה לקוי. "ניהול סיכונים בפירמת ראיית חשבון זה להעריך את הסיכון של הלקוח. אני לא מתכוון להערכה של הסיכונים שעומדים בפני הלקוח אלא להעריך כמה הלקוח הוא מסוכן. במשך שלוש או ארבע שנים לפני שאנרון קרסה היא כל הזמן דיווחה על עסקות חדשות. היא דורגה על ידי המשרד שלנו ביוסטון כסיכון גבוה. יש רואה חשבון שאומר לעצמו 'אני יודע שיש לי לקוח מסוכן אבל אני יכול לשלוט בו'. רואה חשבון כזה - גמור". אבל אין לרואי החשבון מוטיווציה להפסיק.
"לא, אין להם. זה כמו מהמר. הוא לא יכול להפסיק. קשה לפטר לקוח, אבל עשינו זאת פעם. למשרד שלנו ביוסטון היו הרבה מאוד לקוחות, זה היה אחד המשרדים הכי גדולים שלנו. אנרון היתה לקוח גדול של המשרד הזה, אבל היו לנו עוד הרבה לקוחות גדולים שם. כל תעשיית האנרגיה היתה שלנו. לעומת זאת, בפיניקס אריזונה היה לנו את אחד המשרדים הקטנים ביותר. 10 שנים לפני אנרון היתה לנו שם חברה בשם לינקולן סייבינגס אנד לואן, שהיתה 25% מההכנסות שלנו שם. המנהל של הסניף בפיניקס אמר לי שהוא מפחד ממש מהחברה הזו, ואני אמרתי לו שישלח להם מכתב ויזרוק אותם. המנהל של החברה הזו מן הסתם עדיין בכלא". תחושת הבטן של מדניק ומנהל הסניף במקרה זה היתה נכונה, מכיוון שחברת ההלוואות והמשכנתאות לינקולן סייבינגס אנד לואן היתה אחת הדומיננטיות בשורת הונאות שהביאו בשנות ה-80 לקריסה בהיקף 160 מיליארד דולר בשוק המשכנתאות בארה"ב, ונחשבה לשערוריה הפיננסית הגדולה ביותר עד אנרון.
צורך בשינוי יסודי בחשבונאות
מדניק מצביע על שורה של תופעות בשוק ההון שהפכו את החשבונאות בצורתה הנוכחית לארכאית ולא אפקטיבית, לטעמו. בעיה אחת היא הפיכתם של גופים מוסדיים המחזיקים את רוב המניות מגופים שמתנהגים כבעלי גופים שמתנהגים כמשקיעים. "ב-1974 המוסדיים החליפו את הפורטפוליו שלהם בממוצע פעם בשש שנים, והיום הם עושים זאת פעם בשנה. הם הופכים להיות ספקולנטים ולא בעלים. המחקרים מראים שהיום המנהלים שולטים בחברה".והמנהלים בבתי ההשקעות רוצים תשואות גבוהות.
"הם הפכו ממשרתי ניהול ההשקעות של הציבור לאנשי מכירות". הבעיה השנייה היא שהחשבונאות נתונה למניפולציות.
"קודם כל, חשבונאות היא לא מדע מדויק, יש בה המון שיקול דעת. בדו"חות כספיים יש המון שיקול דעת. שנית, בתוך שיקול הדעת הזה אנשים יכולים לייצר מה שהם רוצים. לבסוף, גם המידע שעליו מתבססת החשבונאות אינו תמיד הטוב והמדויק ביותר", מסביר מדניק.
הוא ממחיש את טענתו באמצעות סיפור: "בניתי פעם קורס לשופטים פדרליים. שמנו אותם בחדר. נתנו להם דוגמה של חברה שיש לה חמש בעיות קלאסיות שיש בכל חברה שאני מכיר, והם היו אמורים לשחק את חברי ועדת הביקורת של החברה שצריכים להחליט איך להציג את המספרים בדו"חות הכספיים. אלה אנשים חכמים, אבל הם לא הצליחו להגיע לתשובות אחידות. הבעיה היא שהעולם לא מבין את זה ורואי חשבון גורמים לאנשים להאמין שיש תשובות ברורות".
לדעת מדניק, החשבונאות צריכה לעבור שינוי יסודי. "צריך לשנות את בסיס הדו"חות הכספיים לחלוטין, אבל אף אחד לא רוצה לעשות את זה. מנהלים למדו לשלוט בדו"חות. הם מציגים גרפים עם גידול קבוע של 10% ברווחים בכל שנה. זה פשוט לא הגיוני. העולם לא עובד ככה - יש תמיד עליות וירידות, אבל הגרפים של המנהלים תמיד עולים. הם למדו איך לשחק עם הדו"חות".
אז מה היית עושה?
"אני אומר לסטודנטים שלי - קחו חברה שאתם מכירים ותיכננו לי מודל של גילוי שייתן לכם מידע אמיתי על החברה. הם חושבים שהשתגעתי. כשמנהלים של חברה רוצים לקנות חברה אחרת - שאל אותם איזה מידע הם מבקשים לקבל כדי להחליט אם לקנות את החברה. אני אומר לך שזה לא יהיה רק הדוחות הכספיים. אבל אלה האנשים שאומרים לך שכל מה שאתה צריך לדעת על החברה שלהם כדי להחליט אם להשקיע בה זה הדו"חות הכספיים. כשהם רוצים להשקיע בחברה אחרת הם לא יסתפקו רק בזה".
שפה אחידה
בשנים האחרונות עמד מדניק בראש ועדה של ifac (ועדת הסטנדרטים החשבונאיים הבינלאומית) שפעלה להגיע להאחדה של שפת הדו"חות הכספיים בכל העולם. לדבריו, "יש 120 מדינות חברות בגוף הזה ובחלקן יש כמה לשכות רואי חשבון. הבאנו אותם להסכים שינסו לאמץ חמישה קבצים של כללי חשבונאות. כמות ההשקעות הבינלאומיות היום כל כך גדולה שחייבים שפה חשבונאית אחת. אחרת אי אפשר להשוות בין ההשקעות".
הוועדה הובילה, בין היתר, את אימוץ כללי החשבונאות הבינלאומיים החדשים, המכונים בראשי תיבות ifrs. מדניק מדגים באמצעות הכללים הללו את השוני הרחב בתחום החשבונאות. "כללי החשבונאות האמריקאיים נחשבו בזמנו לטובים ביותר ואחר כך גובשו כללי החשבונאות הבינלאומיים ifrs, שנחשבים היום לטובים ביותר. כשאימצו באירופה את ב-2005 ה-ifrs היה שינוי של 43% ברווחים בדו"חות הכספיים של החברות האירופיות רק בגלל השינוי בכללים".
אופרה ווינפרי עצבנית
אחרי הפרישה, מדניק רצה לנוח. "כשפרשתי ב-1998 רציתי קצת זמן לעצמי. עד אותו זמן עבדתי שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. הייתי אחראי על 120 אלף אנשים מסביב לעולם. הייתי אחד משני שותפים מנהלים וניהלתי את הצד המקצועי, הרגולציה. פרשתי בדיוק בתקופה של פירוק חטיבת הייעוץ שהמשיכה לפעול תחת השם accenture עד היום".
דיקן של בית הספר למינהל עסקים קלוג, בשיקאגו, שיכנע את מדניק לעסוק בהוראה. "כשהגעתי ללמד בפעם הראשונה שמו מודעה גדולה בקמפוס על מרצים מהפרקטיקה שהם מביאים באותה שנה. היו שניים - אני ואופרה ווינפרי. היא לימדה קורס ביזמות עסקית. לקורס שלי נרשמו 18 סטודנטים. כל שאר בית הספר נרשם לתוכנית שלה, 225 סטודנטים. הם היו צריכים למצוא אולם מיוחד בשבילה. אמרו לי שאני חייב לבוא לשמוע אותה. אני לא צופה בתוכנית של אופרה, אבל היא היתה מצוינת. מעניין לציין שהיא היתה עצבנית. לא נורא עצבנית, אבל כן, אופרה היתה עצבנית. אמרתי לעצמי, הנה מישהי שחשוב לה לעשות עבודה טובה". מה הכישורים שצריך כדי לפתח קריירה מטאורית בפירמת ראיית חשבון בינלאומית?
"לא ידע בחשבונאות. זה הדבר הראשון שאני יכול לומר לך. יש היום בארה"ב בתי ספר מקצועיים לחשבונאות. השאלה היתה תמיד כמה חשבונאות צריך להכניס לתוכניות הלימוד שלהם. אני עברתי ממדינה למדינה בארה"ב ואמרתי להם לחתוך את כמות הקורסים בחשבונאות. אמרו לי שאני משוגע, ואני אמרתי להם שצריך לתת לסטודנטים לקרוא את הספרות הגדולה של העולם המערבי".
מדניק אומר כי את השקפת עולמו הוא גם מטיף לדיקני בתי הספר למינהל עסקים בישראל. ""אני לקחתי רק שמונה קורסים בחשבונאות. לקחתי כל קורס שיכולתי בפילוסופיה. אני חושב שצריך ללמד אנשים איך לחשוב".
"רואה חשבון שאומר 'אני יכול לשלוט בלקוח מסוכן' - גמור"
מאת עידו באום
31.3.2010 / 7:07