ארבעת הבנים של שוק ההון

חכם

פסח 2009 - והבורסה של תל אביב מרקדת סביב השיא שקבעה לפני שנתיים וחצי שלה, מהססת אם לפרוץ קדימה או להמשיך לדשדש סביבו. לשאלה איך תיראה 2010 אין תשובה, וגם אם האווירה בשוק ההון אופטימית, קשה לקרוא לה אופוריה. על רקע זה, העלאת הריבית בערב החג על ידי אחד האנשים היותר חכמים בסביבה - הנגיד סטנלי פישר - הפתיעה.

לא צריך להתרגש מהעלאת הריבית ברבע אחוז. ברמה של 1.5%, מדובר עדיין בעולם של ריביות נמוכות, ולא במדיניות מוניטרית מרסנת או חונקת, אבל היה כאן מסר חד של החכם המקומי למשקיעים: זהירות. שנה וחצי אחרי שהשווקים עמדו מול תסריט אפוקליפטי, כשכלכלות ותיקות לא בטוחות באשר ליציבותן, ראוי לחגוג ליל סדר יקי ושמרני, להחזיק את הסוסים ולנקוט מדיניות קמצנית.

רשע

חגיגת שכר המנהלים של 2009 צורמת במיוחד - הרבה יותר מבכל שנה קודמת. היא צורמת משום ש-2009 נראית כפורחת הרבה בזכות ההפסדים הגדולים של 2008. רווחי העתק של החברות נובעים במידה רבה משיערוכים חשבונאיים שאינם משקפים תזרים ממשי. מנהלי החברות הציבוריות לא שילמו מכיסם למשקיעים על הפסדי 2008 אבל גוזרים את הקופון על רווחי 2009 במלואם - גם כשאלו לא מכסים את ההפסדים הקודמים.

החגיגה זועקת לשמים במקרים של חברות שהגיעו להסדרי חוב השנה, ועתידן עדיין אינו ברור, ובכל זאת בכיריהן נהנים מעלויות שכר של עשרות מיליוני שקלים - שכל שקל מתוכם עשוי היה להיות בעל משמעות להחזר החובות לבעלי האג"ח. כך בכירי אפריקה ישראל, שהגיעה השנה להסדר חוב תוך מאבק נואש מול מנהלי הפנסיה של הציבור, סיימו את השנה עם עלות שכר שהסתכמה ב-20 מיליון שקל.

בכירי החברה לישראל, שהפרו גם הם את התנאים המקוריים של החזר החוב לבעלי האג"ח של החברה הבת צים, סיימו את השנה עם עלויות שכר של יותר מ-30 מיליון שקל. סקורפיו נדל"ן נמצאת גם היא בימים אלו בהסדר חוב מול המשקיעים, ועלות שכרם של בכיריה הסתכמה ב-14 מיליון שקל.

שאינו יודע לשאול

הרשעים לא היו מצליחים לעשות את מלאכתם ולגזור את הקופונים לביתם אילולא היו נתקלים מולם בתמימים - ובאלה שאינם יודעים לשאול.

ועדת חודק מנסה לטפל באותם מנהלי כספי ציבור בישראל שאינם יודעים לשאול. אלה אינם יודעים להטריד את המגייסים בשוק ההון הישראלי בקטנות כגון שיעבוד, בטוחות והתניות פיננסיות, ולהטריד את עצמם בטרדות יומיום כגון ניתוח יכולת החזר חוב.

מי שמוחם ריק עוד יותר משאלות הם חברי הדירקטוריונים של החברות, אותם דירקטוריונים המאשרים את גיוס החוב מהציבור ואת תנאי השכר למנהלים השכירים החורגים הרחק מגבולות הטעם הטוב - גם במקרים שבהם מדובר בחברות שאין בכיסן די כסף כדי להחזיר חובות לבעלי האג"ח שלהן.

תם

אבל מי שמקיימים את אלה שאינם יודעים לשאול ואת הרשעים היו ונותרו התמימים של שוק ההון - המשקיעים הפשוטים. בין אם מדובר בשכירים פשוטים המשקיעים באג"ח של חברות דרך קרנות הפנסיה שלהם - כדי לשלם את עלויות השכר של בכירי מנפיקות האג"ח; בשכירים מעט יותר אמידים המבצעים אותה השקעה דרך קופות הגמל; או בחיילים משוחררים ונהגי מוניות המהמרים על מניה חמה בבורסה של תל אביב ומאמינים שדרכה ישיגו את המכה - התמימים של שוק ההון נותרים אותם תמימים. הם נכנסים לבורסה בקרבת השיא שלה, יוצאים ממנה באזור השפל, וממשיכים לפרנס את אלו שמעליהם בשרשרת המזון של שוק ההון.